מגזין

והעיר שושן צהלה ושמחה

הגיע הזמן שמוזיקה פרסית תעשה שמח גם בתל אביב, ולירז צ'רכי (LIRAZ) היא בדיוק מי שמסוגלת לספק את הסחורה. אופיר בלום היה בהופעה שלה בזאפה וחזר כדי לספר על זה

מאת אופיר בלום. 14-11-2016

תגיות: הופעה חיה, סיקור הופעה, לירז צ'רכי, Liraz

 

נתחיל מההתחלה, התחלה שהייתה באמצע ההופעה. בין שיר מקפיץ אחד לשיר נוגה שבא אחריו הסבירה לירז צ'רכי לקהל האוהב והחם שהגיע לזאפה מה גרם לה לחזור למקורות שלה ולבנות מופע שלם משירים פרסים של לפני המהפכה בשנות השבעים ושירים עתיקים עוד יותר.

החזרה למקורות שלה הגיעה מתוך האזנה לתקליטים ושירי מהפכה פרסים של איראן טרום השתלטות האייאתולות. היא הייתה בחנות תקליטים בלוס אנג'לס ופתאום, משם, חזרה אליה המוזיקה של גוגוש, זיה ואחרות. בגלל זה החזרה אחורה, בגלל זה היא עכשיו עושה, לדעתי, את המוזיקה הכי מעניינת שלה כרגע. אין בכך להגיד שהמוזיקה של צ'רכי לא הייתה..אממ..מעט לא רגילה יחסית למיינסטרים עד עכשיו. אבל הכיוון החדש הזה, וההשפעות שלו מהמקורות שלה וממוזיקאים שסובבים אותה עכשיו, נשמע מאוד מרענן ובכיוון מאוד מרתק.

 

אפשר לחוש את זה כבר ממבט על ההרכב שמלווה אותה. נועם חבקין, שמנגן כרגע בכל מקום אפשרי והופך טוב יותר וכיף יותר לצפייה בכל הופעה, מספק את הקלידים, רוי חן על התופים, והחוליה המקשרת ביניהם ובין צ'רכי - כן, כמובן שריג'ויסר שאומנם לא נמצא על הבמה אבל הוא אחד הגורמים היותר מעניינים שעבדו עם צ'רכי על החומרים החדשים. הקלידים של נועם יחד עם הכינור של אביבה אליאב היו החלקים הדומיננטיים ביותר בהופעה ואלה שבאמת נתנו לו את הסאונד המיוחד שלו. כל סולו של חבקין על הקלידים הלהיב את הקהל וכל קטע של אליאב על הכינור נתן טאץ' כל כך מיוחד להופעה. אה, היה גם עוד. הרבה עוד. גרשון וויסרפירר נתן את הטון לטרמין, כלי שמקבל יותר ויותר חשיפה מחודשת בשנים האחרונות בארץ (לתחושתי). צ'רכי כמובן עטפה את הכל עם התאטרליות שלה בכל שיר. כאן תנועת ידיים שמתכתבות עם הכינור, שם ריקודי לרגלי העוד. תמיד תזוזה ותמיד תנועה ובכל רגע יש המון רגש. האמוציונאליות הייתה הכי חדה, כמובן, בשירים היותר שקטים של הערב. כאשר צ'רכי טיפלה באחד השירים של גוגוש ("להאמין או לא להאמין", בתרגום שלה), אבל הקטעים המהנים לא פחות היו השירים היותר שמחים, או ליתר דיוק מקפיצים, בהופעה.

 

השיאים היו גרסה פ'אנקית לנאזי (מילה שבאה לתאר פאסיב אגרסיב פרסי לפי צ'רכי), שרוי חן בגדולתו הוסיף לו מקצב פ'נאקי, והביצוע של צ'רכי ל-Sal Sal (ביצוע מקורי: Hayedeh), שיר מדבר על כמה שאנחנו מתלוננים כל שנה על כמה שהשנה שעברה הייתה יותר טובה מהנוכחית. אין מה להתלונן על הדרך שצ'רכי עשתה ובטח לא על המקום שבו היא נמצאת כרגע. אני כן יכול להתלונן על זה שלא שמעתי מספיק ממנה בשנה האחרונה, ואני מקווה מאוד לשמוע יותר בשנה הקרובה.

 

תגובות