מגזין

מתל ברוך עד פלורנטין, כולם יוצאים ללבונטין

בשבוע שעבר התקיימו חגיגות יום ההולדת העשירי והמכובד של מועדון ההופעות לבונטין 7. מוזיקאים רבים מהסצנה הגיעו לעשות כבוד ואנחנו היינו שם כדי לספר על זה

מאת רתם שרעבי, חן ליטבק. 31-07-2016

תגיות: הופעה חיה, יום הולדת, לבונטין 7, לבונטין

 

צילום - חן ליטבקצילום - חן ליטבק

בשבוע שעבר התקיימו חגיגות העשור למועדון הלבונטין 7, במסגרתן קיים המועדון מדי ערב למשך שבוע וחצי הופעות מיוחדות שמסמלות עבור רבים עשור של גדילה והתפתחות של סצנה מקומית מיוחדת במינה. שלושה ימים מתוך החגיגות הוקדשו ללהקות שהופיעו ועדיין מופיעות על בסיס קבוע במועדון מאז ועד היום, ושבטוח ימשיכו להופיע גם בעתיד.

מרתון ההופעות התקיים במרתף שבו רוב ההופעות מתקיימות, אך ניתן היה לחוש באווירת החגיגיות גם בבר העליון שקושט בבלונים והיה עמוס במיוחד בעקבות מספר החוגגים הרב שהגיע למקום. גם אנחנו - חן ליטבק ורתם שרעבי,  היינו שם, למטה ולמעלה, ובצדדים.

המועדון הוקם בשנת 2006 על ידי שלושה מוזיקאים- אסיף צחר, דניאל שריד ואילן וולקוב. שאלנו אותם מה היה שם לפני ששכרו את המקום והתשובה הייתה מפתיעה מאוד ותשמר במערכת (רק נציין שזה קשור לקלטות וידאו ולצבע הכחול). מדי יום הקפידו במועדון לקיים שתי הופעות כל ערב ולתת במה לאין ספור ז'אנרים מוזיקליים ואמנים בשלבים שונים של הקריירה. בנוסף לניהול המועדון התמודדו הבעלים עם אינסוף פניות על העמוד הבלתי מזיק אך בולט שממוקם בצד שמאל של קדמת הבמה. אבל אין מה לעשות, צריך משהו שיחזיק את הבניין.

במהלך המרתון שהתקיים הופיעו מספר להקות עם תרומה חזקה וישירה הן לקריירה שלהן והן להתפתחות המועדון. ה-Midnight Peacocks היו הראשונים להופיע במועדון בערב הראשון שבו נפתח, ומאז ההרכב השתנה מעט אך מהותו נשארה (וגם גיטרת הבס המרוסקת של איתן רדושינסקי נשארה כמזכרת על הקיר בבר העליון). חוץ מלהקות שכבר היו קיימות בסצנה התל אביבית, יש לא מעט סיפורים על אמנים שאף אחד לא הסכים לתת להם את הבמה ורק הלבונטין היו אלו שנתנו להם את המקום והרבה מהם הוכיחו את עצמם כראויים. אחת הדוגמאות ששמענו עליהם בימים האלו הייתה קמילה שהופעתה הראשונה לאחר שנים שחיפשה מקום להופיע הייתה אחת המפוצצות בהיסטוריה של המקום. היו גם כאלו שהחלו מנהגים של הופעות שתחילה נשמעו מוזרים אך התגלו כמרתקים מאוד, כמו עינב ג'קסון כהן שהחליטה להוריד את הפסנתר לרצפת הלבונטין ומאז מרבה להופיע כך. היה גם ביט מילה (אריק אבר) שהוא אחד ממייסדי סצינת הספוקן וורד בארץ, אשר החלה בהופעות קטנות בלבונטין ומשם עם השנים צברה תאוצה מרשימה מאוד.

צילום: חן ליטבקרות דולורס וייס ועוזי רמירז. צילום: חן ליטבק

ההופעה הפותחת הייתה של  יונתן לויטל, ששר וליווה את עצמו עם בס ועם עידו אשד על התופים והקולות. בקטגוריית הדואו המשיכו במהלך אותו הערב גם רייסקינדר (אסף עדן) שלווה מלווה באבישג כהן רודריגז על הגיטרה. הלבונטין היה כבר מלא בקהל שהכיר את כל שיריו של רייסקינדר, אפילו את הקטעים של שלמה ארצי. בהמשך הגיעו רם אוריון ואור אדרי - רם על אקוסטית 12 מיתרים ואור עם בס. הפעם הם הביאו את הצד היותר רך ומלודי בהתחלה ולאט לאט הגבירו כאשר בשיר האחרון הצטרף אליהם סתו בן שחר (המסך הלבן) לביצוע טריו מיוחד וראשוני של השיר "אינסוף". בערב השלישי רם חבר לערן צור לעוד דואו, והפעם היה זה ערן שהוסיף והופיע עם בס של חמישה מיתרים בעוד רם הסתפק בחשמלית ששימשה אותו יותר מאוחר להופעת היום הולדת השנתית של The Girls (שרון קנטור - שירה וגיטרה, אדם שפלן - בס, רם אוריון - גיטרה וחגי פרשטמן - תופים), שאת המופע המלא שלהם אתם יכולים לראות ממש כאן בצילום הוידאו של עמית איצקר:

 

חוץ מהבנות, היו עוד להקות שבאו לתת בראש. ביניהם המסך הלבן (הצמד ברויד בחיזוק סתו בן שחר) שהם אחת התופעות המעניינות כרגע בסצנה. לקח קצת זמן להתחמם אבל כשזה קרה אי אפשר היה שלא להיסחף להופעה המרשימה שהם נותנים. לקטגוריה הזאת אפשר להכניס גם את המפשעות עם השירים שלא משאירים את הקהל אדיש לרגע, בין אם זה במילים או במעשים. ה-The Great Machine שמביאים עמם קהל מעריצים הדוק ומפתיעים בהופעת אורח של זאב טנא שהופיע לפניהם. כשהאיש מהגבעה מגיע למרתף זאת סיבה לחגיגה. בלתי נמנע שהופעות כאלו יגרמו לעיכוב בליינאפ, אך למזלנו Dub LFO הצליחו להתגבר על העיכוב ולתת הופעה מעניינת ומגוונת מלאת ברגאיי פיוז'ן עם הגרסא שלהם ל-London Calling של הקלאש.

צילום: שדגעכדעדגככעיגבריאל ברויד (המסך הלבן). צילום: שיינה הודקין

היו עוד כמה קאברים מפתיעים - רות דולורס וייס שביצעה את "To Make You Feel My Love" של בוב דילן ביחד עם יהוא ירון שליווה אותה וגם את עוזי רמירז. השלושה עלו וירדו מהבמה בהופעות אחד של השני שהיו ברצף. יהוא כנראה היה יותר מדי זמן רצוף על הבמה, מה שגרם לו לבצע הופעה קצרה מדי של שירי הסולו שלו. איה זהבי פייגלין עשתה ביצוע עדין ל"האהבה מתה" של תמר גלעדי, לבדה עם גיטרה קלאסית. איה שרה גם שיר מתקופת "כל החתיכים", מהאלבום החדש "7 שירים" ואפילו שיר שהתפרסם לראשונה במקום החביב עליה בזמן האחרון - הפייסבוק. עוד קאבר רציתם? ערן צור ביצע את "אריק" של שלומי שבן, ונתן ביצוע אפלולי שמתאים מאוד למילות השיר של הבחור הכועס שכל הזמן צריך לשמוע את השם של ההוא. הוידאו של עמית איצקר תפס גם את הרגע הזה:

 

 

גם אבי עדאקי הופיע לבדו. הוא עלה עם גיטרה אקוסטית ואנרגיות טובות, הגשה כנה ומלודיות חודרות, דברים שהם חלק בלתי נפרד ממנו. חנן בן סימון היה זה שהופיע אחרון ביום השלישי שחתם את ההופעות, וניגן על פסנתר עם הפגנת יכולות ווקאליות מרשימות. כמה בודדים זכו לשמוע אותו בהופעה האמתית בבר העליון שבה שר בקול ביחד עם השירים שהתנגנו ברקע. הפסנתר היה בשימוש מספר פעמים במהלך המרתון, אביגייל רוז ביצעה עליו מספר שירים מתוך האלבום החדש שהיא עומדת להוציא בקרוב, וההפקה של יוסי מזרחי מורגשת גם כשהיא מופיעה סולו והשירים ממכרים מתמיד. אחרי ההופעה הספיקה אביגיל גם לצלם לנו את שירלי קונס בהופעת להקה.

\דגעשדכעגשירלי קונס. צילום: אביגיל רוז

כוח נשי נוסף התגלה בדמות להקת לוטה שמורכב כמעט כולו מנשים (ממש כמעט) שהודו ללבונטין ש"פתח להן את הדלת לבמה שדי חדשה להן". לוטה היו מההרכבים הכי צעירים שהופיעו שם, והן נשמעו מבטיחות מאוד. עוד הרכב שהיה כמעט כולו נשי הוא של רונית רולנד שנתנה הופעה עם שירים סוחפים. שני פלג הגיעה עם שני נגנים (עומר ברנד על הבס ויובל אדם על התופים) שביחד עם שני על הגיטרות החשמלית יצרו טריו רוק בועט עם  שירים חזקים שמגיעים בול בזמן הנכון.

דכעחדכגחצגערונית רולנד. צילום: רתם שרעבי

אחד הדברים שמאפיינים את לבונטין 7 הוא שאנשי הצוות שעובדים במקום הם גם מוזיקאים בפני עצמם. בין אם זו סולנית לוטה (טל גינזבורג), שני הגיטריסטים והסולנים של Bucharest (גיא כוכבי ודני פינקנטל), וגם המתופף של שני פלג (יובל אדם).

מלבד העובדים של המקום, באמת הורגש שהמקום חשוב לכל המשתתפים בערב שדאגו להודות לאסיף ולדניאל שעדיין מנהלים את המקום. צוות המועדון אולי התחלף מעט עם השנים, אבל אנשים כמו נאטישה שפנר הם אלו שדואגים לכך שהמקום ימשיך לתפקד בצורה שהוא היום וימשיך לתת בית חם להמון אמנים ולהקות שיזכרו להם את זה עוד רבות. סולן ועדת חריגים יובל הרינג אפילו כתב נאום קטן שאותו הקריא באמצע ההופעה, שבו הודה לכל הנפשות הפועלות וחתם ב"מה שחשוב זה המוזיקה".

דגכעיגכידגייובל הרינג. צילום: שיינה הודקין

המוזיקה זה באמת מה שהכי חשוב, הייתה הרבה מאוד ממנה בשלושה ימים האלו ולא על הכל הספקנו לכתוב. אז לפני שנשכח מישהו - אלו הם הלהקות והאמנים שהשתתפו במרתון הופעות יום הולדת 10 ללבונטין 7 - יונתן לויטל, אבי עדאקי, זאב טנא, רייסקינדר, רם אוריון ואור אדרי, ניקו טין, המסך הלבן, The Great Machine, המפשעות, Midnight Peacocks, סא"ל חרדלי, הדרה לוין, טל רמון, אביגייל רוז, שירלי קונס, עוזי רמירז, אריק אבר (ביט מילה), איה זהבי פייגלין, רות דולורס וייס, שני פלג, ועדת חריגים, יהוא ירון, Bucharest, קמילה, רונית רולנד, עינב ג'קסון כהן, לוטה, ערן צור, The Girls, רועי פרייליך, Less Acrobats, חנן בן סימון, Dub LFO ונעם רותם (שגם כתב את השיר שהציטוט מתוכו מופיע בכותרת של הכתבה הזו).

 

 

נתראה ביומולדת 11?

תגובות