מגזין

רצינות מהולה בגרוב

אופיר בלום היה במופע של גילי יאלו בבסקולה בתל אביב, וחזר עם כמה מילים על שני הצדדים המרתקים של סולן זבולון דאב סיסטם לשעבר שנעמד תחת אור הזרקורים

מאת אופיר בלום. 22-05-2016

תגיות: הופעה, ביקורת, גילי יאלו, gili yalo, ביקורת הופעה

 

צילום: אופיר בלוםצילום: אופיר בלום

אל ההופעה של גילי יאלו באתי עם ציפיות מאוד ספציפיות. את יאלו עוד לא שמעתי בהופעה, את זבולון דאב סיסטם, הרכב הגרוב והאפרו שהוא הסולן שלו, כן. כך שהייתי בטוח שהגעתי להופעה של מוזיקה אפריקאית פר אקסלנס. תרמה לכך העובדה שהמוזיקה שהושמעה לפני ההופעה הייתה כולה אפריקה ישנה.  על התפר בין Highlife ואפרוביט אילו מישהו שם פלייליסט שכולו שילוב בין Soundway Records ו-Awsome Tapes From Africa.

אלא שההופעה שהגעתי אליה הייתה יותר עמוקה ומורכבת ממה שחשבתי. ידעתי שגילי יאלו יודע את העבודה שזה מגיע לאפרוביט ומוזיקה אתיופית (נגיע לזה עוד מעט). מה שלא ידעתי זה שיש לו עוד עולם אחר שפחות הייתי מודע אליו. וקוראים לו פ'אנק. וליאלו היה המון מזה בהופעה. ההופעה הזאת הייתה ערבוב מעניין של שני סגנונות; שני זרקורים שתחת האור של כל אחד מהם ראיתי איכות אחרת ביאלו ואיכויות אחרת בנגנים המעולים שהיו איתו. הזרקור הראשון היה מלא בפ'אנק וסול וטקסטים רציניים והמון המון אמוציות.

כשיאלו שר תחת הזרקור הזה ראו בעיניים שלו את הרגש האמיתי, את הבלוז והעומק שיש במה שהוא שר ובאיך שהוא שר את זה. כשהוא ביצע קאבר פ'אנקי ומרתק של I Love You More Than You'll Ever Know אפשר היה לראות בפניו בדיוק כמה מעצמו הוא מכניס לשיר. הרגש הזה לא היה שלם בלי הגיטרה של יונתן אלבלק. כשההופעה הגיעה למחוזות האלה הוא הבריק והתחרע על הגיטרה שיללה עד השמיים. הרגש הזה גם לא היה שלם בלי הקלידים המעולים של נועם חבקין (שנהיה יותר טוב בכל הופעה שאני רואה, בכל הרכב שאני רואה).

צילום: אופיר בלוםצילום: אופיר בלום

הזרקור השני היה המוכר יותר עבורי – המושפע ממוזיקה ניגרית ואתיופית. כשההופעה הגיעה למחוזות האלו ראיתי הופעה אחרת ומרתקת לא פחות. בהופעה הזאת יאלו היה SHOWMAN שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים ואי אפשר להפסיק לרקוד בגללו. רגע אחד הוא זורק מבטים מלאים סקס אפיל לקהל, רגע אחר הוא רוקד על הבמה עם כמה בחורות מהקהל. אגב, אפשר לציין שהקהל התנועע הרבה יותר כאשר ההופעה הייתה יותר באזור האפריקאי. הם אהבו לראות את יאלו עושה פ'אנק, הם אהבו לרקוד כשיאלו עשה קאבר למחמוד אחמד. אם בקטעים הפ'אנקים יותר החוזק של יאלו התגלה בשירה ובליריקה שלו, בקטעי האפריקאים יותר הוא הראה שהוא שובה עין.

הזרקור השני גם הקרין על הנגנים המוכשרים. נועם נתן סאונד שנלקח ישר מניגריה של הסבנטיז והחצוצרה של ספי ציזלינג רק הוסיפה לאווירת האולד סקול אפריקה. בן איילון על התופים גם עשה חיל והוסיף את הקצב המיוחד שלו. פעם עם משהו-לא מזוהה על המצילה, שהביא לצליל גמלוני אבל כל כך אותנטי, ופעם עם תוף אפריקאי ששיגע את הקהל כשהוא התחיל להשתולל עליו.

עבורי, נקודת החיבור בין שני הסגנונות הייתה בקטעי האפרוביט של ההופעה. הכל התחבר ביחד, הרצינות מהולה בגרוב של יאלו עם קצב שכל הקהל זז אליו. יאלו עצמו דיבר במהלך ההופעה על כמה שהוא אוהב לחזור לסגנון. כנראה כי כך הוא מראה את שני הצדדים המרתקים שלו בבת אחת.

 

>> האזינו לגילי יאלו מתארח אצל יוסי חלילי באולפן קול הקמפוס

תגובות