מגזין

נפל בעריכה

שחר זלצמן מסיט את תשומת לבכם אל שישה אלבומים שלא נכנסו אל הרשימה אבל עשו לו את 2015 - שנה שבה הנאו-פסיכדליה והדיסקו התאחדו למשהו אחד שלם, ודילן סוף סוף "באמת" שר.

מאת שחר זלצמן. 28-12-2015

תגיות: Bob Dylan, סיכום שנה, מצעד, FUZZ, 2015, Toro y Moi, Mild High Club, Damaged Bug, King Gizzard and the Wizard Lizard

 

שנת 2015 מראה סימנים אחרונים של חיים, וכהרגלנו בקודש, בקול הקמפוס אנחנו מסכמים את המוזיקה האלטרנטיבית של השנה. בשבועות האחרונים עברו עורכי ושדרני התחנה על רשימה בת שלוש ספרות שהכילה את כל האלבומים הראויים שיצאו השנה מסביב לעולם, ואחרי עבודה מאומצת, ויכוחים ודיונים סוערים, השארנו לכם 60 אלבומים שעשו לנו את השנה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצמצם את הרשימה ל-20 הגדולים של 2015. איך עושים את זה? נכנסים לממשק ההצבעה, בוחרים עד חמישה אלבומים, ומאזינים למשדר הסיכום החגיגי, שייערך ב-31 בדצמבר בשעה 17:00, ואותו יגישו אסף בן-קרת, שחר זלצמן, רודי קיסלר והדר זילברשטיין.

אם אתם עדיין מתלבטים וההחלטה קשה, הנה הבחירות של שחר זלצמן:

 

Bob Dylan - Shadows In The Night

בספרו של דילן "כרוניקות חלק א" הוא כותב, בין היתר, על המפגש שלו עם הבן של סינטרה. דילן שהיה באותה תקופה רחוק שנות אור מהסגנון של סינטרה האב (וגם הבן) מדגיש כמה הוא מעריך את הזמר הגדול. באותם שנים, דילן, הביטלס ועוד אמנים צעירים וחדשים, גנבו את ההצגה לאותם זמרים כמו  סינטרה, דין מרטין וכל זמרי הסווינג לבושי החליפות שהסתובבו על ציר לאס ווגאס-הוליווד. דווקא עכשיו ב-2015, דילן, שידוע כאחד שלא נשאר באותה זירה יותר מדי זמן, ממציא את עצמו שוב מחדש. בגיל 74 הוא משחרר את אלבום האולפן ה-36 שלו בו הוא חוזר אל המוזיקה שהייתה פופלארית ביותר בזמן שהוא היה רק ילד קטן. דילן בחר בשירים הראשונים שהפכו את סינטרה למי שהוא, אבל לוקח אותם למקום שהפך את עצמו למי שהוא. הוא לוקח את הג'אז והסווינג והופך אותם לבלדות קאנטרי מסורתיות. מעבר לכך, ניכר שדילן התאמן המון זמן על הקול וההגשה ואחרי הרבה מאוד שנים, נשמע שהוא סוף סוף "באמת" שר.

 

Mild High Club - Timeline

אלכסנדר ברטין הוא האיש שעומד מאחורי Mild Hige Club. המוזיקאי שמתגורר בימים אלו בלוס אנג'לס עבד על האלבום המדובר כבר מ2012. אז מה יש פה בעצם? בחור מלנכולי וביישן שמזמין אתכם להופעה מאולתרת בבית שלו, אבל אף אחד לא הגיע והוא מחליט בכל זאת לנגן ולשיר את החומרים שלו לעצמו. יש פה מוזיקת פופ-רוק-אינדי-פסיכדלי עם גיטרות עקומות סטייל מאק דמרקו והקלטות שירה לאו-פיי סטייל אריאל פינק (שגם מתארח באלבום). אם אתם לבד בבית קצת בדאון ובא לכם לשמוע משהו שגם ינחם אבל עדיין לא יוציא אתכם לגמרי מהעצב, תקשיבו ל-Timeline.

 

Fuzz - Fuzz II

טיי סגל הוא אחד המולטי איסנטרומנטליסטס הכי פעילים בקליפורניה של השנים האחרונות ואחד האנשים שהכי קשה לעקוב אחרי העשייה שלהם. בכל שנה הוא מוציא אלבומים, איפיז, משתתף בפרויקטים מנגן אצל אחרים, ובעצם עד גיל 28 הספיק לעשות מוזיקה שמספיקה לקריירה שלמה. השנה הוא שחרר עם צ'אד אובוויץ' וצ'ארלס מוטהארט את האלבום השני של פאזז, ולמי שלא מכיר מדובר בטריו אנרגטי במיוחד שמתמחה בלכסח גיטרות כמו בשנות השבעים. אם אתם אוהבים את לד זפלין, בלאק סאבת', בלו צי'ר ואת כל הרוק הכבד של הסבנטיז אז אתם תקבלו מנה גדושה ממנו באלבום FUZZ II.

 

Damaged Bug - Cold Hot Plumbs

אם הרכב הבית של ג'ון דוייר -The Oh Sees  לא מספיק לו בשביל ניסיונותיו המוזיקליים ההזויים, הוא תמיד יוכל לשחרר אותם בצורת מוזיקה תחת השם Damaged Bug. מדובר על פרויקט סולו של האמן שתחתיו שחרר השנה את אלבום האולפן השני בשם Cold Hot Plumbs. האלבום משלב כמויות שונות של אלמנטים מכל מיני ז'אנרים ובעיקר אפשר לשמוע פה השפעות של קראוטרוק של תחילת הסבנטיז לצד אלקטרוניקה מהאייטיז, וסגנון שירה היפית מהסיקסטיז. האלבום נפתח עם קטע אינסטרמנטלי ואז מגיע What Cheer שנשמע כמו RE-EDIT לשיר גנוז מהאלבום Disraeli Gears של Cream ומשם הכל הולך ונהיה מוזר יותר במובן החיובי של המילה.  

 

King Gizzard and the Wizard Lizard - Paper Mâché Dream Balloon

החבורה הפרועה מאוסטרליה, שמשחררת לפחות אלבום אחד כל שנה, שמה את כל הכלים החשמליים בצד, העיפה את הסינטיסייזרים ולקחה את כל הכלים האקוסטיים שהיא מצאה, במטרה להקליט פעם אחת אלבום שלא יהיה אלבום קונספט. התוצאה היא בעצם איכשהו כן אלבום קונספט, במובן הזה שהם הקליטו אלבום שכל כך שונה מהאלבומים האחרים שלהם, בעל מבנה אחיד, עם שירים קצרים וכלים אקוסטיים בלבד. אז אם אתם אוהבים פולק של הסיקסטיז, כזה שמגיע עם תוספות נעימות כמו חלילים וסיטאר, אתם חייבים לשמוע את האלבום הזה. מומלץ בעיקר לנגן בצהריים של יום חמים.

 

?Toro Y Moi - What For

זו הייתה השנה שבה הנאו-פסיכדליה והדיסקו התאחדו למשהו אחד שלם. ראינו ושמענו איך טיים אימפלה, Unknown Mortal Orchestra ועוד המון הרכבים חדשים וותיקים שמערבבים בין העולמות האלו. מי שעשה את זה ממש טוב השנה הוא צ'אז בונדיק הידוע בשנים האחרונות כ- Toro Y Moi. צ'אז לקח באלבום את כל האלמנטים של הפופ והדיסקו של 1978 והוסיף להם קצת מהצבעים שלו. לאורך כל האלבום הוא משחק עם המקצבים לפי הנאתו ומוסיף המון גרוב וטאץ' אישי. מאז האלבום הזה הוא הספיק לשחרר עוד אלבום השנה אבל הוא לא מתקרב לקוליות ולקלילות של האלבום הזה.

 

 

השתכנעתם? חושבים בדיוק ההיפך?

הנה ההזדמנות שלכם להצביע ולהשפיע

 

 

 

תגובות