מגזין

מעורב ירושלמי

ניר חסון מסכם את 2015 באלקטרוניקה, ביטים והיפ-הופ, ומציע הסבר לשלל הדברים שתפסו לו את האוזן והשפיעו על הטעם המוזיקלי שלו השנה

מאת ניר חסון. 27-12-2015

תגיות: סיכום שנה, kendrick lamar, 2015, Ibeyi, Adrian Younge, LV, Bilal, Kamasi Washington, Dangelo Black Masiah

 

שנת 2015 מראה סימנים אחרונים של חיים, וכהרגלנו בקודש, בקול הקמפוס אנחנו מסכמים את המוזיקה האלטרנטיבית של השנה. בשבועות האחרונים עברו עורכי ושדרני התחנה על רשימה בת שלוש ספרות שהכילה את כל האלבומים הראויים שיצאו השנה מסביב לעולם, ואחרי עבודה מאומצת, ויכוחים ודיונים סוערים, השארנו לכם 60 אלבומים שעשו לנו את השנה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצמצם את הרשימה ל-20 הגדולים של 2015. איך עושים את זה? נכנסים לממשק ההצבעה, בוחרים עד חמישה אלבומים, ומאזינים למשדר הסיכום החגיגי, שייערך ב-31 בדצמבר בשעה 17:00, ואותו יגישו אסף בן-קרת, שחר זלצמן, רודי קיסלר והדר זילברשטיין.

אם אתם עדיין מתלבטים וההחלטה קשה, הנה הבחירות של ניר חסון:

השנה בלטו בדברים שתפסו אותי ההשפעות של הסול והג'אז. טריו הג'אז BADBADNOTGOOD הוציא את האלבום המשותף שלו עם הראפר גוסטפייס קילה, שהיה שותף בעצמו בכמה פרויקטים מעניינים. דאמ-פאנק הוציא את האלבום invite the light, שכולל עשרים קטעי פ'אנק וג'י פאנק עם אורחים מפתיעים  ובסאונד מיוחד כמו שרק הוא יודע ליצור, ובו גם השיר we contunie, אחד השירים הכיפיים שיצאו השנה. הרכב הסול "דה אינטרנט", שחבריו היו חברים ב-odd future, הוציאו אלבום מאתגר בהפקות שמפגישות את הסול הישן והמוכר עם ביטים עתידניים, מה שנותן לאלבום הזה גוון מיוחד.

השנה גם קללה הוציאה אי.פי חדש, וההגדרה ל-FUTURE R&B כאילו נוצרה בשבילה. אפילו שהיא התרחקה מעט מההפקות המתכתיות והאלקטרוניות שאפיינו את המיקסטייפ שלה שיצא לפני שנתיים, האי.פי שהוציאה השנה נשמע כמו המשך שלו. ההפקות קצת יותר עדינות, מבליטות יותר את הקול שלה ונותנות לטקסטים מקום גדול יותר, מה שהופך אותה לאחד הקולות המסקרנים בסול וב-R&B.

Mo Kolours, שמשחרר קטעים בתדירות גבוהה יחסית, הוציא השנה אלבום חדש בשם Texture like a su, והוא ממשיך את הקו המיוחד שלו - הפקות מינימליסטיות בשילוב של האוס, מקצבים אפריקאיים, דאב וסול. גם אחיו, Reginald Omas Mamode IV, התגלה השנה כאחד היוצרים המסקרנים שכדאי להאזין לו ולעקוב אחרי הדברים שלו, והאי.פי שהוציא רגע לפני סוף השנה כולל כמה קטעים שלא כדאי לפספס. כששומעים את הדברים של השניים, שומעים שהם גדלו באותו בית ושלשניהם אותן השפעות מוזיקליות, ואם הייתי יכול להוסיף להם אח חורג, הייתי מצרף אליהם את Bastien Keb שגם הוא הוציא אלבום נפלא שלא זכה למספיק יחס.

באלקטרוניקה, Floating Points הוציא את Elaenia, אלבום כל כך יפה שכדאי לשמוע כשאתם באמת מוכנים ורוצים להיכנס למסע מוזיקלי. האלבום הוא לא כזה שיזיז לכם את הראש ויגרום לכם לרצות לרקוד, אלא הוא כזה שיגרום לצלילים להיכנס אליכם עמוק עמוק. 

בגזרת ההיפ הופ יצאו כמה דברים מעניינים. הראפר הוותיק רוטס מאנובה חזר באלבום חדש ומעניין בלייבל נינג'ה טיון, ושילוב המוחות והכוחות של Mad ,Blu ו-Madlib גרמו לאלבום החדש שלהם, Bad Neghiboor, להתנגן אצלי לא מעט. ככה זה כשמאדליב מוציא משהו חדש. וכמובן, Vince Staples, שהוציא את Summer time 06, אלבום בועט ומשמעותי שמבסס אותו כאחד הראפרים הטובים שפועלים היום.

אז כן, היו הרבה דברים שאהבתי השנה, וכן, יש עוד הרבה דברים שלא הזכרתי. ובכל זאת - אלה האלבומים הבולטים בעיניי, ושכנראה יצא לי לשמוע הכי הרבה.

Ibeyi - Ibeyi

בטח שמעתם את האלבום, או לפחות את River, הלהיט המוצדק שנטחן לא מעט בתחנות הרדיו וזכה לרמיקיסים ולגרסאות מעניינות. צמד התאומות אייבי שחררו בתחילת השנה את אלבום הבכורה שלהן בלייבל XL Recording, אותו לייבל שחשף לעולם גם את אדל, את FKA TWIGS ועוד רבים וטובים. כבר מהקטע שפותח את האלבום אפשר להבין שיש פה משהו מיוחד. השילוב של הקולות של השתיים שמלווה את האלבום לצד שילוב של מוזיקה קובנית מסורתית שעליה גדלו, עם השפעות של סול, היפ הופ ואלקטרוניקה, יוצר אלבום מקורי, אמיתי ומרגש לכל אורכו. אלבום שמתאים לכל מצב רוח ויכול לקחת אתכם לכיוונים רגשיים שלא התכוונתם להגיע אליהם בכלל - וזה טוב.

בפברואר הן יגיעו לשתי הופעות בארץ, ולא כדאי לפספס אותן. אם אתם מכירים את האלבום, השירים יקבלו גוון אחר, ואם אתם לא מכירים את השירים - אולי אפילו יהיה לכם כיף יותר להיתקל בהם בפעם הראשונה בלייב.


LV - Ancient Mechanisms

הצמד הבריטי LV שחרר השנה את האלבום הרביעי. מה שיפה בחומרים של הצמד הוא שבכל אלבום הם מתמקדים בסגנון מסוים וחוקרים אותו לאורך כל האלבום.

ב-Ancient Mechanisms ההרכב הושפע המון מג'אז, ונגינת הפסנתר של נגן הג'אז הארמני Tigran Hamasyan מובילה את האלבום, והוא חלק בלתי נפרד מהתוצר הסופי. השניים סיפרו שהם הקליטו את הפסנתרן על מגוון פסנתרים עתיקים בחללים מיוחדים כמו כנסיות גדולות כדי לקבל את הסאונד הנכון. ההפקות האלקטרוניות של הצמד עם נגינת הפסנתר המושפעת מהמורשת של הפסנתרן יוצרות שילוב קסום ואת אחד האלבומים המרתקים שיצאו השנה.

האלבום יכול לגעת בחובבי המוזיקה האלקטרונית, ההאוס והטכנו, ובכיף גם במי שעדיין לא גילו את האלקטרוניקה ומחפשים את הסאונד החי של הג'אז ושל מוזיקת עולם.

 

Adrian Younge - linear Labs: LA

עם כל הדברים הטובים שיצאו, עם הכישרונות הצעירים שצצו ועם המוזיקה הטובה ששמענו השנה - שנת 2015 הייתה שייכת לאדריאן יאנג. בשקט בשקט ובלי הרבה רעש, המוזיקאי, המפיק, הדי ג'יי ואספן התקליטים היה אחראי לכמה מהדברים המעניינים שיצאו, ובהם האלבום שהפיק לבילאל ושיתוף הפעולה עם הראפר גוסטפייס קילה בחלק השני לאלבום 12 reasons to die.

אפילו שהמפיק זוכה להערכה בקרב חובבי מוזיקה שחורה ובקרב מוזיקאים רבים, נראה שהאלבום הזה לא קיבל את ההערכה שמגיעה לו, ולדעתי הוא חובה לכל מי שאוהב מוזיקה, לכל מי שרוצה לשמוע משהו שלא נשמע כמותו הרבה זמן ולכל מי שרוצה השראה. לכל דבר. יאנג לא זונח את הסאונד המוכר שלו, שמושפע הרבה מהסול ומהפסיכדליה של שנות ה-70, ובאלבום הזה הוא  נשמע יותר עוצמתי, שלם ומגובש. באלבום יש את סאונד התופים החם שאדריאן כל כך אוהב וסינטים פסיכדליים שנשמעים כאילו נלקחו מפסקול של סרט איטלקי ישן, אבל בכיף יכולים להיות גם באלבומים עתידניים. באלבום מתארחים שמות מפתיעים במיוחד, ובהם גם קרולינה, שהוא שמע כשביקר בארץ והחליט לשתף איתה פעולה.

 

Bilal - In Another Life

קצת אחרי שאדריאן יאנג שחרר את לוס אנג'לס, יצא האלבום In Another Life, אלבום חמישי לזמר הסול המוערך בילאל, בהפקתו של יאנג. בילאל, כהרגלו, יודע מה הוא עושה ויודע לעבוד עם האנשים הנכונים. הבחירה באדריאן יאנג למפיק יצרה את האלבום השלם והמגובש ביותר שהוא הוציא עד עכשיו, ואת אחד האלבומים הטובים והמרגשים שיצאו השנה. אי אפשר להישאר אדישים כששומעים את הקול של בילאל, ואי אפשר להתעלם מהטקסטים היפים שהוא כותב. וכשכל זה בהפקות החמות של אדריאן יאנג, אנחנו מקבלים ממתק רציני שעוד ייהפך לאלבום בולט ומשפיע.


Kamasi Washington - The Epic

קאמאסי וושינגון הנחית עלינו פצצה. היא לא קלה לעיכול, וצריך להיות במוד מסוים כדי לגרום לה להתפוצץ, אבל כשזה קורה - זה קורה בגדול. וזה שווה. מאוד.

אחרי שביסס את עצמו כאחד מנגני הסקסופון העסוקים וניגן עם  פליינג לוטוס, קנדריק לאמאר, הרבי הנקוק, לורין היל ועוד, הוא מוציא אלבום סולו ראשון. האלבום הוא ג'אז טהור, והוא יוצא בבריינפידר, הלייבל האלקטרוני של פליינג לוטוס, שמושפע המון מג'אז ואוונגרד, מה שמשתלב מעולה בקטלוג של הלייבל. נראה שאין לייבל מתאים יותר להוציא בו את האלבום הזה.

באלבום יש 17 קטעים שמגיעים לכמעט 3 שעות (!) של טירוף מוזיקלי. קאמאסי הרכיב סביבו תזמורת שלמה שכוללת כלי נשיפה, כלי מיתר ומקהלה ווקאלית, ולכולם יש תפקיד משמעותי כמעט בכל שיר. יש כל כך הרבה תפקידים ותחכום באלבום, שבכל האזנה שמים לב למשהו חדש ומגלים עוד שכבה מוזיקלית וכלים ותפקידים חדשים. האלבום יצר סטנדרטים חדשים לאלבומי הג'אז המודרני ולמוזיקה בכלל. תפנו לעצמכם שלוש שעות, תתנתקו מכל דבר אחר ותנסו להיכנס עמוק לתוך האלבום ולמוזיקה שלו.

 

Kendrick Lamar - To Pimp a Butterfly

צפוי או לא, אבל האלבום הזה הציב סטנדרטים חדשים לאלבומי ראפ, וכמעט כל מי שהוזכר למעלה השתתף באלבום או הושפע ממנו איכשהו - בילאל, פליינג לוטוס וקאמאסי וושינגטון השתתפו באלבום, וכך גם נגן הבס Thundercat, שהוציא השנה את Them Changes, אחד השירים היפים; האחיות איביי מזכירות כמעט בכל ריאיון שהן מתות שקנדריק כבר יזמין אותן לשתף פעולה. לא מעט דברים כבר נאמרו על האלבום - על הטקסטים ועל הדרך שבה קנדריק מעביר את החוויות האישיות שלו, על החזרה שלו לקומפטון ועל האמירה החברתית החזקה שמועברת לאורך כל האלבום. כל אלה גורמים ל- To pimp a butterfly להיות יצירה שלמה ופורצת דרך. קנדריק ספק מראפרפ ספק מספר סיפור, וכל זה כשהוא יושב על ביטים עם המון השפעות של ג'אז שהפיקו המפיקים החמים, בהם פליינג לוטוס, Knowledge, דר. דרה ופארל וויליאמס. ברור שכשהאלבום יצא היה סביבו הייפ לא קטן, אבל אחרי תקופה שמקשיבים לו, מבינים כמה הוא חשוב. כל האזנה יוצרת חוויה חדשה בעיקר מכיוון שהאלבום מתוחכם מאוד, מלא בדימויים ובסיפורים שקשה לעקוב אחריהם, ובכל האזנה מגלים משהו חדש. to pimp a butterfly ישפיע על הראפ בעתיד, ולדעתי, ככל שיעבור הזמן, הוא אפילו יהיה רלוונטי יותר.

 

קשה לסכם שנה שבה כל ז'אנר מוזיקלי קיבל ביטוי בהמון דרכים מיוצרים ותיקים וצעירים שמנצלים את כל הכלים שעומדים לרשותם כדי לאתגר את המוזיקה שלהם ולחפש כיוונים חדשים. אפשר לכתוב עוד הרבה ולגלות אחר כך שחסרים דברים שאמורים להיות פה, ואפשר להחסיר אלבומים שיצאו על התפר של 2015-2014, שהבלבול בזמן משכיח אותם מרשימות של סיכומי שנה, כמו האלבום המעולה של ד'אנג'לו, Black Masiah, שהשפיע מאוד על הטעם המוזיקלי שלי במהלך השנה, והוא אלבום השנה של 2015 אפילו שיצא בסוף השנה שעברה. אבל מה זה משנה?

השתכנעתם? חושבים בדיוק ההיפך?

הנה ההזדמנות שלכם להצביע ולהשפיע

 

 

 

תגובות