מגזין

מי בכלל שומע אלבומים?

ברק הלר חיון מתרפק על העבר, מנסה לדמיין את העתיד וחושב על החיים בהווה. על גנבים, אוונגרדיים וסטנדרטיים, ועל פורמט מוזיקלי שכבר לא מייצג את התקופה שלנו

מאת ברק הלר חיון. 21-12-2015

תגיות: ביקורת, סיכום שנה, מחשבות על החיים, 2015

 

Photo by Aymi DerhamPhoto by Aymi Derham

שנת 2015 מראה סימנים אחרונים של חיים, וכהרגלנו בקודש, בקול הקמפוס אנחנו מסכמים את המוזיקה האלטרנטיבית של השנה. בשבועות האחרונים עברו עורכי ושדרני התחנה על רשימה בת שלוש ספרות שהכילה את כל האלבומים הראויים שיצאו השנה מסביב לעולם, ואחרי עבודה מאומצת, ויכוחים ודיונים סוערים, השארנו לכם 60 אלבומים שעשו לנו את השנה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצמצם את הרשימה ל-20 הגדולים של 2015. איך עושים את זה? נכנסים לממשק ההצבעה, בוחרים עד חמישה אלבומים, ומאזינים למשדר הסיכום החגיגי, שייערך ב-31 בדצמבר בשעה 17:00, ואותו יגישו אסף בן-קרת, שחר זלצמן, רודי קיסלר והדר זילברשטיין.

 

מי בכלל שומע אלבומים? 

הכותרת  הנ"ל התרוצצה בראש שלי מהרגע שבו הוצע לי לכתוב כמה מילים על האלבומים ששמעתי בשנת 2015. ושמעתי אלבומים, אני לא מכחיש, אבל שמעתי אחרת, ובטח גם את ואתה, כי הכול השתנה במוזיקה. מדרכי ההפקה וקלות ההפצה שלה ועד לאיך שאנחנו באמת שומעים אותה. נשבע לך.

אתחיל ואסביר שכל השינויים האלה לא התרחשו בהכרח בשנת 2015. מדובר בתהליכים רבי שנים שמשנים את הכול לאט לאט. אבל אם נציץ רגע אחורה חמש, עשר, שלא לדבר על חמש עשרה שנה אחורה, נגלה שהכל נהיה שונה לחלוטין. הייתי שם, זה היה אחרת. להקליט מוזיקה הפך לעניין זול יותר ופשוט יותר. כי לא חייבים כלים באמת (יש מחשב ואף סמארטפון), ולא חייבים אולפן באמת (כי יש מחשב ואף סמארטפון), וללמוד "לנגן" נהיה נגיש ופשוט לכל אחד (אתרים, אפליקציות והכל דרך המחשב והסמארטפון), אז ליצור זה באמת עניין טריוויאלי. אם הפאנק קרא לך לגנוב כל נגינה ולנגן בלי ללמוד, אז היום אפשרי וקל (ואפילו חוקי) לעשות זאת. והכל מחדר השינה שלך. ליצור משהו מוצלח זה לא עניין טריוויאלי בכלל, חשוב להדגיש, אבל להוציא פלט מסוים החוצה, בקלי קלות.

ולהפיץ מוזיקה נהיה עניין זול ופשוט יותר. פשוט להעלות את זה ליוטיוב, סאונדקלאוד, בנדקמפ וכו'. כל מה שצריך זה חיבור לאינטרנט, וזה יכול להיות לכל אחד ובחינם. אפשר לדון ארוכות על מי יקשיב לזה והאם תצליח לקבל מזה אגורה שחוקה. וזה נכון, צריך לייחצן וכבר אי אפשר באמת להתפרנס מזה. אבל עדיין, לשים את זה "שם" הפך להיות הדבר הכי פשוט בעולם. ו"שם" זה כל מקום, מזימבבואה ועד שכם דרך ניו זילנד.

ולשמוע מוזיקה. אוהו. זה הדבר שהפך כה קל. אני אקח אתכם כמה שנים אחורה. פעם, כשלהתפרנס היה עניין יותר קל, היית צריך כסף כדי לשמוע מוזיקה. והיית צריך לבחור מה אתה מחליט לשמוע כי התקציב מוגבל. וזה נגמר, מעכשיו ולתמיד. אם נתאמץ ממש נמצא כמה אמנים ודברים שיותר קשה למצוא/לגנוב/לשמוע מיד בכל מקום. אבל הם היוצא מן הכלל. הכלל, וזה הכלל הכי משמעותי במוזיקה של השנים האחרונות,  הכל זמין ובאופן מיידי ובחינם עד עלות מזערית.

אז המתוחכמים ביניכם עשה מנוי בדרכים עקלקלות (לא כאלה עקלקלות, אני יודע) לשירות סטרימינג. אפשר לקרוא לו ספוטיפיי ואפשר לתת לו שמות אחרים ומעט פחות פופולריים אך קיימים, ושם אתם שומעים הכול, מכל מקום. ויש פלייליסטים וגם אלבומים מלאים, שמגיעים מיד כשיצאו. ולפעמים איזה מגה אמן רב עם שירות סטרימינג מסויים ומוציא את החומרים שלו ממנו. אבל בגדול ה-כ-ו-ל נמצא שם. זמין ובעלות נמוכה אם בכלל. אה, ויש שם המון אלבומי מוזיקה.

והגנבים מביניכם מורידים את המוזיקה שלהם, אפשר בטורנט ואפשר בהורדה ישירה. אפשר בסולסיק או באתרים סגורים למוזמנים בלבד, או בבלוגים שזמינים לכולנו ומכילים מלא פרסומות מעיקות. בשורה התחתונה לא חשוב איזו סוגה של מוזיקה אתם אוהבים לשמוע או רוצים לשמוע, פשוט תצטרכו להמתין בין כמה דקות (דרייק) לכמה ימים (נויז איטלקי משובח) וזה אצלכם. וירטואלית אצלכם. אבל אפשר לשמוע, ויש גם אלבומים. האוונגרדיים מוזיקלית (יחסית) שבינכם יכנסו ל- Bandcamp. שם תמצאו אלבומים שלמים בכל סוגה ומכל מקום בעולם. אפשר לרכוש וזה יישאר אתכם לתמיד אבל אפשר פשוט ללחוץ פליי ונקבל הכול. דברים יותר "אלטרנטיביים" אבל דברים בלי סוף. מיידי, בחינם.

והסטנדרטים מביניכם נכנסים לאתר הווידאו הממש מצליח יוטיוב, ורושמים שם מה שבא לכם ומקשיבים. ואפשר לעשות לזה "מיקס" שזה אומר שיוטיוב יתן לכם באלגוריתם שלו דברים ממש דומים לדעתו, והוא גם די צודק בזה. ואפשרות מקובלת ופופולרית היא לרשום שם של אמן ולהוסיף "full album" ומה שנקבל בדרך כלל הוא את האלבומים שלו, לשמיעה מיידית. בום!

ובואו נדבר על אלגוריתמים. פעם היית מגלה מוזיקה בעזרת הרדיו (אהלן קול הקמפוס או לחלופין גלגלצ), או בהמלצת חברים, או בהמלצת ה"מדיה", עיתונות וטלוויזיה. מבקר מוזיקה שהיה מעניין לשמוע את דעתו וזה היה עוזר לך להחליט אם לבזבז כסף, או לא, על אמן מסוים. והמקורות הממליצים הלו לא היו בלתי נדלים, והיה קשה יותר לגלות את המקורות שמתאימים לכל אחד ספציפית, והיה צריך לנהל תקשורת בינאישית. ברמה מסוימת, זה נגמר. יש אלגוריתמים. הבחירה האוטומטית של יוטיוב לאחר שמסתיים השיר (או אלבום) שבחרת. הפלייליסטים המוכנים מראש על יד ספוטיפיי. ההמלצות של last.fm, ואפילו בשירות הטלוויזיוני יש בחירות שנעשו עבורנו.

והקטע? זה עובד. האוטומציה הזו. היא תגלה לך את כל מי שאתה חייב לשמוע. לא באמת צריך יותר חברים. אני לא באמת מכיר יותר אנשים בסביבתי הקרובה ששומעים את מה שאני מקשיב לו (בדרכים השונות). אולי  זה טעמי המוזר, או טעמי שהשתנה ואולי כי אין לי באמת חברים מוזיקליים, כי לא חייבים יותר. מגלים הכול לבד. ותטענו ובצדק על הבעייתיות של האלגוריתמים השונים, אבל  בסופו של דבר הם פאקינג עובדים. אפשר להאזין שעות למה שיוטיוב שם לנו, והוא לרוב צודק במה שבחר. וגם כל השאר, לא צודקים תמיד אבל מספקים כמעט את כל מה שאתה "צריך" לשמוע, וזה מדהים.

ומה זה אומר לגבי אלבומים מלאים? קונספט מוכר וותיק. אמן משקיע את מלוא כוחותיו ליצור יצירה שהיא אחת. שלמה וארוכה ומייצגת אותו, ומיועדת לצריכה באופן מלא, כמו שהיא, בסדר שהיא ובבת אחת. אז אני חושב שזה לא מת, אבל זה לא בטוח שזה הפורמט המוזיקלי המייצג של ימינו. הופעות רנדומליות משמעותיות הרבה יותר. אבל זה לא הלך לשום מקום. זה שם וקיים ובשבילך לשמוע, והרבה בוחרים לשמוע את זה אחרת, ביחידות קטנות, בדילוגים, באופן רנדומלי או בפלייסטיט עם תמה מסויימת. האלבום השלם לא נעלם, אבל אני חושב שמי ששם דגש על לשמוע מוזיקה בדרך זו הוא פשוט דינוזאור, מישהו ישן, מישהו שלא נולד לכל מה שתיארנו כאן, מישהו שהוא גם אני או אתה אם פשוט נולדת במאה שעברה.

וראוי לסיים בכמה מילים על מה שכל זה עשה למוזיקאים. וזה פסימי ואופטימי מאוד. אבל בואו נבחר באופטימי. ובמקום לכתוב ניתן לכם לקרוא טקסט ארוך מאוד של סטיב אלביני. איש חשוב מאוד.  

 

אתם עוד שומעים אלבומים? בחרו את אלה שעשו את 2015

 


 

תגובות