מגזין

גם לאתאיסט יש במי להאמין

ממוזיקה מזרח אפריקאית שבטית לדיסקו וברייקים, ומשם לדאבקת מועדונים מתוחכמת. אלה הבחירות של אופיר בלום לשנת 2015

מאת אופיר בלום. 23-12-2015

תגיות: סיכום שנה, Niyaz, Mbongwana star, Bassekou Kouyate & Ngoni Ba, Shamir, Branko, Rizan Said, 2015

 

שנת 2015 מראה סימנים אחרונים של חיים, וכהרגלנו בקודש, בקול הקמפוס אנחנו מסכמים את המוזיקה האלטרנטיבית של השנה. בשבועות האחרונים עברו עורכי ושדרני התחנה על רשימה בת שלוש ספרות שהכילה את כל האלבומים הראויים שיצאו השנה מסביב לעולם, ואחרי עבודה מאומצת, ויכוחים ודיונים סוערים, השארנו לכם 60 אלבומים שעשו לנו את השנה. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לצמצם את הרשימה ל-20 הגדולים של 2015. איך עושים את זה? נכנסים לממשק ההצבעה, בוחרים עד חמישה אלבומים, ומאזינים למשדר הסיכום החגיגי, שייערך ב-31 בדצמבר בשעה 17:00, ואותו יגישו אסף בן-קרת, שחר זלצמן, רודי קיסלר והדר זילברשטיין.


אם אתם עדיין מתלבטים וההחלטה קשה, הנה הבחירות של אופיר בלום:

 

Mbongwana star - From Kinshasa

היישר מקינסשה, היישר מקונגו, היישר מההיתוך המטורף של מוזיקה אלקטרונית ומוזיקה קונגולזית, מגיע אחד האלבומים המהפנטים של השנה. אלבום הבכורה של הפרויקט שמורכב בחלקו מחברי Staff Benda Bilili לשעבר משלב בין האלמנטים הרפטטיבים שבמוזיקה מזרח אפריקאית שבטית עם חיבורים אלקטרונים והשתוללויות עם פסנתרי-אצבע. מה שהופך את האלבום הזה לרמה אחת מעל כל דבר אחר ששמעתי הוא לא רק החידוש בסאונד לכשעצמו - Konono No.1 וקונגוטרוניקס הניחו את היסודות למה שמבונגוואנה סטאר עשו כבר לפני שנים - אלא הקומוניקטיביות הרציפה שהאלבום הצליח להשיג. האלבום לא קשה לעיכול ולא קשה להאזנה אלא סוחף, מהפנט ומטביע אותך בצלילים החוזרים שלו.

 

 

Niyaz - The Forth Wall

לפני שלוש שנים, כשההרכב שלה הוציא את אלבומו הקודם, Sumud, התוודעתי לעזאם עלי ולשלל הפרויקטים שלה (וללייבל האדיר Six Degrees, אבל זה סיפור אחר). שנה לאחר האלבום האחרון ניאז הפכו מהרכב לצמד של עלי ושל בעלה, לוגה ראמין טורקיאן, והשנה הוציאו את האלבום הרביעי והטוב ביותר שלהם עד כה. שילוב מושלם של טקסטים רוחניים, אלמנטים פרסים, תורכים ולטינים, והכל תחת מעטה של אלקטרוניקה קלה על גבול הצ'יל אאוט. היפנוזה רוחנית שגורמת גם לאתאיסט כמוני לחשוב שאולי יש דברים שהם מעבר לבשר ודם.

 

 

Bassekou Kouyate & Ngoni Ba - Ba Power 

המאסטר של הנגוני חזר באלבום חדש שבו הוא החליט להתחרע, אבל ממש להתחרע, על הנגוני, כלי המיתר שלו. אחרי שביסס את השליטה המטורפת שלו בכלי הנגינה ב I Speak Fula וב-Jama Ko עלה בסקו שלב נוסף והוציא אלבום שהוא הרבה יותר רוק-פסיכדלי-מאלי מפולק מערב אפריקאי. הריפים כאן, מעבר לכך שהם חוזרים על עצמם ברפטטיביות מהפנטת, הם לא ריפים נקיים, אלא מלוכלכים, מטונפים, כאלה שיוצאים כשלא אכפת לך מסאונד נקי אלא רק מלעוף על כלי הנגינה שבידיים שלך ולעזאזל הפרטים הטכניים. התוצאה היא אולי האלבום הטוב ביותר שלו עד עכשיו.

 

 

Shamir - Rachet

העילוי הזה התחיל למשוך עיניים עוד בסוף 2014 כשהסינגל השני, On The Regular, יצא. בסדר, אז סינגל מקפיץ, מה חדש? ובכן, אלבום הבכורה שיצא סוף סוף במאי הראה שלא מדובר בפוקס אלא ביוצר שאם יש איזשהו צדק בעולם, יהיה כבר במיינסטרים כשאני אתחיל לכתוב את סיכום 2016. שיר מקפיץ אחרי שיר מקפיץ אחרי שיר מקפיץ של דיסקו, אלקטרוניקה וברייקים שגורמים לך להרגיש כאילו אתה שומע אלבום של Hot Chip אבל עם טוויסט צעיר יותר. מעבר ל On The Regular, Make a Scene ו-In For The Kill המטריפים והממכרים השיר שהכי תפס אותי באלבום הוא דווקא Deamon הרגוע והיפיפה.

 

 

Branko - Atlas

ואם כבר מדברים על דברים שבתיאוריה צריכים להיות כבר מיינסטרימים מכדי שאני אדבר עליהם כאן, אז חייבים להזכיר את האלבום של ג'ואו ברבוסה, אחד הרבעים בבורקה סום סיסטמה; שהוציא השנה את האלבום השני שלו וגרם לי לשכוח שאני לא כל כך אוהב את בורקה סום סיסטמה. האלבום מתחבר מושלם לסאונד הטרייבל-האוס-אבל-קומוניקטיבי שהתחיל להתפוצץ גם במיינסטרים עוד בשנה שעברה, והשנה גם ג'סטין ביבר כבר על העגלה הזאת. שלא תטעו, האלבום של בראנקו לא לוקח את השילוב של מוזיקה אלקטרונית עם אלמנטים של מוזיקת עולם (דרום אמריקה ואפריקה, בסדר הזה) למקומות ממש חרושים ושמאלצים. אלא מדביק אותם לאוזניים שלך ומעביר אותם לשאר הגוף מבלי שתרגיש אשם.

 

 

Rizan Said - King Of Keyboard

נכון שעומאר סולימאן הוציא השנה אלבום חדש בהפקה של פור טט? אם אתם עדיין זוכרים את זה אני מרשה לכם לשכוח לא שמדובר באלבום רע, אבל באמת שלא היה שם משהו שלא שמענו ב-Wenu Wenu של 2013. באלבום החדש של Rizan Said, אשף הקלידים של עומאר יש, מצד שני, קטעים שאני לא הולך לשכוח בזמן הקרוב. האלבום מרקיד בטירוף והכל בזכות שילוב של הווירטואוזיות של ריזאן על הקלידים עם אלמנטים ממוזיקה מערבית-אלקטרונית. מעין דאבקת מועדונים מתוחכמת. במילים אחרות כל מה שרציתם שהאלבום של סולימאן יהיה, מינוס כל הדברים המעצבנים והמשעממים שגרמו לו לא להיות חלק מהרשימה הזאת. האזינו כאן לאלבום המלא.

Kendrick Lamar - To Pimp a Butterfly 

ההייפ היה כבר שם, באלבום הקודם Good Kid M.A.A.D. City שפרץ ללמאר את הדרך. אותו הייפ עלה בכמה שלבים ברגע ששמעת את King Kunta המדבק אבל גם את Alright ההמנוני ואת The Blacker The Berry המטלטל. גם אם ניסית לא היה לך באמת שום סיכוי להתחמק מהאלבום הזה, מהאגרופים המילוליים שלו על גזענות וחברה בארה"ב. אגרופים שהקהילה בארה"ב הרגישה שהיא צריכה מישהו שיעזור לה לתת אותם בייחוד בשנה הזאת. למאר עזר, עם אגרסיביות מילולית בוטה ולא מתנצלת. כל זאת כאשר מסביב יש לך עושר מוזיקלי שאתה רגיל למצוא באלבומים של פרינס ושל ד'אנג'לו (שלהרגשתי הביא קאמבק מצופה וטוב, אבל כזה שנבלע בתוך ההתפוצצות של למאר השנה.


השתכנעתם? חושבים בדיוק ההיפך?

הנה ההזדמנות שלכם להצביע ולהשפיע

 

 

 





 

תגובות