מגזין

אידיליות חסרות מנוחה

ברק הלר חיון היה בהופעה של Tropic of Cancer שהגיעו השבוע לישראל, וחזר בלי יכולת להגדיר. או שמא היה זה חלום

מאת ברק הלר חיון. 13-11-2015

תגיות: הופעה, tropic of cancer, אידיליות

 

לילה. חושך. חורף. אני נכנס למכונית שלא שלי ונוסע את הדרך הארוכה, בין רבע שעה לעשרים רגע מהפרבר המנומנם אל עיר החטאים. המקום בו קורה הכול, המקום שלא עוצר לעולם. המקום בו הסמבוסק של אמצע הלילה (אחרי חצות) כנראה יהיה מחורבן. אבל קודם כל מוזיקה חיה.

מועדון הבוטלג האפלולי מתמלא במעשנים ושתיינים וחובבי מוזיקה אחרים. הבירה הגרמנית מוגשת בבקבוק מיוחד שכמו בכל מקום יקר מדי אבל מכיל רק 275 מיליליטר. האירוע המוזיקלי עוד לא התחיל אבל יש מקום בינתיים על בר צדדי. אני וחברי מתיישבים ושותים. אני שותה לאט מאוד.

אין גשם בחוץ אבל אחרי לא מעט זמן עולים לבמה "geshem" שהם "שילוש נדיר שנוצר לאחרונה במפגש בין שלושה וירטואוזים", יונתן אלבלק, אביב כהן ושוזין (לא אני המצאתי את השם הזה).  כשאני רואה שהם שלישיה אני תוהה אם הם בעצםgarden city movement , והם לא. אבל גם הם יוצרים מוזיקה אלקטרונאית והם נעים להם על ציר רחב בין מה שמכונה לעיתים ביטים לפסיכדליה של שנות ה60, ביןtame impala  לבין סוגות רבות אחרות. מודה שלא התרשמתי בצורה מרשימה במיוחד. אבל גם לא סבלתי.

ואז יש הפסקה וממש קר מהמזגן. ונרכשה  עוד בירה, הפעם בגודל סטנדרטי, והפעם עם רודפן של משקה רוסי במקור בשם וודקה, ועוד במבצע. ואז עולה לבמה האטרקציה המרכזית, הסיבה שלשמה התכנסנו, ההרכב שהגיע אלינו מחוץ לארץ – Tropic of Cancer  .

 

יש לי רשימה ארוכה של ספרים שאני מעוניין לקרוא וטרם הספיקותי. לאחר תחקיר קצר ופשוט על מהות שם ההרכב אגלה לכם ששמו הוא לא רק אחד מקווי הרוחב שמחלקים את גאיה. הוא כנראה לקוח מספר של הנרי מילר שלא מופיע ברשימה שלי. ספר מלא בתיאורי זימה.

אבל נחזור להרכב. שהוא לא בדיוק הרכב. מדובר בפרויקט שהחל כשיתוף פעולה של אחת קמלה לובו, מוזיקאית מלוס אנג'לס, עם השותף שלה חואן מנדז. לאחר כמה שנים חואן נטש/ננטש ונשארנו עם פרויקט סולו של קמלה. בהופעה מצטרפת אליה הגיטריסטית טיילור בורק המכונה DVA Damas  ויהושוע אוסטיס שהואtelefon tel aviv .

הם עולים על הבמה וזה מיד מרגיש טוב. משהו שם מרגיש אפל ושנות ה-80 לאורך כל הדרך, מה שקרוי הצד האפל של שנות ה-80. זה אולי גותי, ושמעתי מישהו לידי מסביר שזהshoegaze  . ברגע ספציפי חברי אומר שזה ממש נשמע סוזי, זאת אומרת סוזי והבאנשיז, ההרכב האפל השנות שמונימי. ואני מניח שההגדרות יישענו בעיקר על ההשכלה המוזיקלית ושנת הלידה של המגדיר. זה בהחלט מונוטוני עם מלודיות איטיות ביותר ועם קולה הענוג של קמלה ברקע. קול שלא בדיוק שר וכזה שלא ניתן לחבר את ההברות שבו למילים ברורות. קול ענוג, ללא ספק. הבמה לא גדולה אבל הם מתעקשים להצטופף עליה. אולי בגלל המזגן. הבס מרעיד. יש שירים ומחיאות כפיים וכמה הפסקות. הופעה חיה. זה נהדר. ומזיז אותי בצורה איטית. ואז הם מכריזים על השיר האחרון. וזה באמת השיר האחרון. ואין הדרן. המוטיב המרכזי בכל הדבר הזה הוא תחושת החלום. קשה להגדיר מוזיקה. קשה להסביר הופעות חיות. היה שווה.

לרגע אחד לאחר מכן היה נדמה לי שהסמבוסק מוצלח. אבל אחרי כמה ביסים ועם דגש על המחשבות של היום שאחרי, הסמבוסק מחורבן.   אבל אולי התרגלתי לפחמימות מקמח לא לבן.

 

הנה הופעה שלTropic of Cancer   בחדר מלא אדים, מודה שבסך הכול היה די דומה:

 

תגובות