מגזין

חיים אימפריה

לילה לפני ליל הסדר A-WA מביאים לנו מנה גדושה של טעם תימני, ונועה ברודצקי הייתה שם בשביל לספר

מאת נועה ברודצקי. 03-04-2015

תגיות: הופעה, תומר יוסף, האחיות חיים, A-WA

 

צילום: יובל אראלצילום: יובל אראל

מילת המפתח פה היא איפוק.
זה נשמע מוזר נכון, מה הקשר בין הבארבי, תומר יוסף שלוש תימנות ועוד אחיות לאיפוק?
אנחנו נחזור לזה עוד מעט.

ההופעה של A-wa, שעד לא ממזמן קראו להן "האחיות חיים" ושעוד שלושה חודשים כבר כולם ידעו איך לבטא את שמם החדש נכון, מתחילה בשורשי תימן עוד בסמטת הסלאמס האורבנית של הבארבי. כשמאמא תימניה שמה לי חינה ואומרת בחיוך ממזרי "למזל, את תראי מחר הוא בא אלייך עם טבעת", היא הייתה כל כך חדורת אמונה שלא רציתי להרוס לה ונפלט לי "הלוואי". זה נמשך בסירוב בקושי לג'חנון הום-מייד אבל בתקווה גדולה שישאר בשביל המאנץ' שאחרי (לא נשאר), ומגיע למחוזות מודרניים בתיקלוט של אחיות אנג'ל עם סווטשרט ורוד וטוויסט אוריינטלי כשהן משמיעות את עומר סולימאן "הראשון" והחידוש שעשה ל-Crystalline של ביורק ועוד חומרים תימנים יותר ותימנים פחות. האמת, אפשר להוסיף תיקון, מילת מפתח נוספת שאי אפשר להתעלם ממנה היא כמובן תימן.

כבר כמה שנים שהמזרחית בכללי בנסיקה, הפעם מרגיש שהשנה זוהי השנה של התימנים. אל תבינו אותי לא נכון, תימנים תמיד היו שם – ואני לא מדברת רק על זהר, חיים משה ועופרה חזה, אלא גם על תומר יוסף (שיוזכר פה עוד כמה פעמים) ורביד כחלני, שגם הם כבר ידועים גם בקרב חובבי המיינסטרים. אבל אם עד עכשיו קיבלנו את הגרוב התימני במנות ספורות, מרגיש שהשנה פתאום כולם תימנים ועוד כאילו שחוזרים למקורות -  שי צברי שהוציא אלבום בכורה מעולה, לירון עמרם והפנתרים עם גרוב מדהים, ויקטוריה חנה ששרפה את האינטרנט עם הקליפ של "אלף בית", וכמובן A-wa.

בחכמה מוזיקילית, הבנה באיך לייצר קהל מאמינים ויכולת איפוק מופלאה, המותג A-wa נבנה לאט ובזהירות כך שהבארבי היה סולד אאוט אתמול.  הליינאפ היה מהודק נכון ובנה לקהל בדיוק את המסע שהוא היה צריך לעבור. תחילה עלו האחיות לבדן נרגשות אך אסופות, ואם בעבר היה נראה שהן עצמן אינן מאמינות שהן מופיעות על במה כעת הן התרגלו למעמד. מטיבי הלכת מספרים על איך הם היו מהראשונים שראו אותן בבפצ'ה קוצ'ה 14 בהופעה המפורסמת, יש כאילו שנשבו בקסמם במסיבת יום ההולדת ה-17 של קול הקמפוס, ויש כאילו שנתקלו בהן ממש במקרה כשעלו להופעת פריצה בהופעות של הבלקן ביט בוקס בארץ ובעולם. האחיות משילות מעצמן במשך שנים את הבוסריות ואת חוסר הביטחון, מפתחות כריזמה ויכולת תקשורת עם הקהל, וכעת אפשר לראות שהן כבר מאמינות לעצמן, מרגישות בנוח עם המעמד שנבנה סביבן אך עדיין מכירות תודה.

נקודת שיא ראשונה בערב הייתה עלייתו לבמה של שי צברי, שהוציא אלבום בכורה בפברואר האחרון, אך השיא הגיע דווקא כששר את "שיר מס' 8" של אריק איינשטיין, אשר קיבל עיבוד חדש ומקפיץ שגרם לקהל לפצוח בצורה ספונטנית בצעד תימני. זו בהחלט לא תהיה הפעם האחרונה שהקהל זז כמקשה אחת. נקודה שיא נוספת היא, איך לא, תומר יוסף. לא נולדה ההופעה שלא מגיעה לידי טירוף כשתומר על הבמה אבל גם פה נקודת השיא הייתה שונה. בדר"כ היא מגיעה בשיר "אני רוצה לזוז" שזכה כבר לכמה עיבודי במה שונים, אך פה המשכנו לעלות עוד יותר כשתומר הצליח לעשות את הלא יאומן, וביצע את השיר "רעיה רצוני" כאילו השיר שלו ולא חיקוי של המלך המנוח. תומר ירד לבמה רק לרגע בשביל לחזור לנקודת שיא שלישית, כשהוא עולה לסשן פרקשן שאליו הבארבי לא נשאר אדיש. בשביל להוסיף סחוג לשריפה עלו שלושה רקדנים, אותם רקדנים מהקליפ, לבושים כמיטב ערבובי המסורות בחליפת אדידס תכלת כשלראשם תרבוש עם מצחיה לריקוד היפ הופ תימני.

כעת הגענו לרגע שלשמו התכנסו. כמתופף בקרקס הלהיב תומר את הקהל עם חיזוק הרקדנים עד שהגענו לאריה הגדול והיפה שכולנו חיכינו לו עם דחיית סיפוקים סופר מוגבלת – חביב גאלבי. האחיות נכנסות בשירה, קיק ושאר הלהקה מצטרפת. עכשיו הבארבי באוויר, נוחת לרגע וממשיך לקפוץ. כשתומר עלה לבמה האחיות הציגו אותו כאח. תחילה זה היה נשמע מוזר, אני הייתי בטוחה שיכנו אותו אבא, הרי הוא פיתח אותן, מפיק אותן ודוחף אותן אבל ברגע הזה הבנתי את ההשוואה. בדיוק ברגע הזה תומר יורד מהבמה ונותן לאחיות את המקום לצמוח לבד. זה הרגע שלהן והן כבר לא צריכות אותו. כיאה לאח גדול ומגונן, אם ירצו הוא תמיד יהיה שם, אבל עכשיו הם לגמרי יכולות להסתדר לבד בעולם ולכבוש אותו. ואנחנו נצטרך להתאפק עד ה-20.5, להופעה הבאה.

 

צילומים: יובל אראל, שכהרגלו תיעד את ההופעה בעצמו.

תגובות