מגזין

אלבומי הבכורה של השנה

צ'ט פייקר התקדם לקדמת הבמה עם האלקטרו-סול החם והאלגנטי שלו, Jungle העניקו פסקול קייצי נוטף סול ופאן, ו- FKA Twigs מתחה מחדש ז'אנר ה-R&B. על הכוחות החדשים והרעננים שפרצו בגדול השנה

מאת קול הקמפוס. 17-12-2014

תגיות: jungle, מצעד, אלבומי בכורה, Chet Faker, FKA Twigs, Dead Fathers, סיכום שנה, 2014

 

תאמינו להייפ - FKA Twigsתאמינו להייפ - FKA Twigs

FKA Twigs – LP1

הייפ זה דבר נזיל – הוא פורץ משום מקום, מתנפח לעתים לכדי חוסר פרופורציות, וברוב המקרים מתנפץ מרוב האוויר הריק שבתוכו. טליה ברנט לעומת זאת, שהייתה מושא דיבור ותשומת לב של הרבה עיתונאי מוזיקה ובלוגרים בשנה וחצי האחרונים תחת שם הבמה שלה FKA Twigs, היא הדבר האמיתי: רית'ם אנד סול שמפורק ומורכב מחדש בביטים מהפנטים, ונגיעות של טריפ-הופ דיסטופי עם דרים-פופ מלטף שיוצרים אטמוספרה מסממת העוטפת את הקול הצלול של ברנט. אלבום הבכורה שלה מביא גישה חדשה לז'אנר ה-R&B שמשלב השפעות מסוף שנות התשעים עם רעיונות חדשנים ואוונגרדיים שמעניקים לו נפח ואמירה אמנותית שמעט מאוד אמנים יכולים להעניק לו. בתקופה שבה ז'אנר ה-R&B זוכה בשנים האחרונות לעדנה מחודשת בזכות אושיות נוספות כמו פרנק אושן, The Weekend ומיגל, FKA Twigs היא אולי היהלום שבכתר.

 

 

 

Chet Faker - Built on Glass

אתה יודע שאתה עושה משהו טוב אם אתה מתניע קריירה בזכות קאבר של בלקסטריט. כשניקולס ג'יימס מרפי שחרר לפני שנתיים את גרסת הכיסוי ל-No Diggity של בלקסטריט תחת הטייטל צ'ט פייקר, הוא רקח קאבר שבעיני רבים התעלתה על המקור – לקחת להיט ניינטיז שמעט אבד עליו הכלח, להפשיט את הסליזיות הנוטפת ממנה ולעטוף אותה מחדש בצ'יל אלקטרוני קריר, שתגרום להפקה המקורית של ד"ר דרה להחוויר בקצת. אבל המבחן האמיתי של מרפי היה כיצד יביא את הכישורים שלו כשיעבור מאולפן ההקלטות (או הלפטופ בחדר השינה) אל המיקרופון בקדמת הבמה. Built on Glass למרבה הוא היא תצוגת תכלית ראשונית אבל בכלל לא רעה – טיול בנבכי מדפי התקליטים שעיצבו את חייו של מרפי ואת חותמת הסאונד שלו – מתקליטי המוטאון ששמע בבית ואלבומי הג'אז של צ'ט בייקר, דרך אלבומי דאנס מהמסיבות של איביזה ועד הסאונד האלקטרוני העדכני של ימינו. תקליט בוסרי, אך שאפתני ומעניין מוזיקלית, שנותן טעם לעוד מבית היוצר שלו. ואולי גם לקאברים של Boys II Men.

 

 

Jungle – Jungle

עד סוף השנה שעברה, הפרויקט החביב של חברי הילדות ג'וש לויד ווטסון וטום מק'פרלנד היה אחד הסודות הכמוסים בקרב חובבי הגרוב בלונדון. צמד סול אלקטרוני ששמר בקנאות על זהות חבריה ובמקום לעסוק באישיות המוזיקאים, התמקדו באסתטיקה של המוזיקה והקליפים הויראליים שנלוו אליה – התוצאה הסופית היא מסע נפלא בנבכי הזמן אל סצנת הFאנק של בריטניה משנות ה-80 והפחת רוח חדשה שהביאה עמה השפעות אורבניות, מקצבים טרופיים ודיסקו עתידני. אלבום הבכורה הסלף טייטלד שלהם הוא היא פצצה של אנרגיה ופאן שקשה ללב ולרגליים להיות אדישים כלפיו. לא משהו המגיש משהו חדש לשולחן אלא מחזיר עטרה ליושנה לגרוב טוב וישן שמעט נשכח.

 

 

 

Todd Terje – its Album Time

אחרי יותר מעשור כדי ג'יי ומפיק מבוקש, טוד טרג'ה הכריז שהגיע זמן אלבום. דווקא בתקופה שבה נדמה כי מדברים הרבה על מותו של אלבום כפורמט, כקונספט, כאוסף המאגד ומשזר מספר קטעים מוזיקליים שהופקו בפרק זמן מסוים ובעלי מכנה משותף . It's Album Time דווקא מחזיר מעט מההילה של אלבם אולפן, כיצירה אחידה ומגובשת שכדאי ליהנות ממנה באמת צריך לשמוע אותו ברצף ללא מקטעים, שכן כל טראק מתחבר וזורם עם הקטע שלפניו ואחריו, וביחד נוצרת חווית האזנה מיוחדת של ניו דיסקו צבעוני, אלגנטי ומעושן, הדוחס לכדי מקשה אחת סאונד עמוס שכבות של אלקטרוניקה, האוס, צי'ל, ג'אז, Fאנק ומוזיקה לטינית. ואף לא דיברנו על הקאבר המדהים ל-Johnny and Mary של רוברט פאלמר, בביצועו של אושיית Roxy Music, בריאן פרי. אם כבר מעט קיטש, אז ככה זה צריך להישמע.

 

 

Young Fathers – Dead

בסוף חודש אוקטובר משרדי ההימורים בבריטניה דיווחו כי על פי סך ההימורים ויחסי הזכייה, FKA Twigs הייתה צפויה להיות הפייבוריטית לקטוף את פרס מרקיורי היוקרתי לאלבום הטוב ביותר שיצא מהאי הבריטי עם יחס מועדף של 2 ל-5. ואז הגיע טריו אנונימי יחסית בשם Young Father שטרף את הקלפים ולקח את הפרס בתור הזוכה הגדול מתוך רשימה איכותית שכללה גם את דיימון אלברן, קייט טמפסט, ואנה קאלבי (במידה ותהיתם, היחס עליהם לזכייה היה 1 ל-14). ייתכן שאלמלא הזכייה האלבום היה עובר מתחת לרדאר, וטוב שלא כך היה: Dead הוא מסוג האלבומים שאי אפשר להתעלם מהן – Young Fathers מפגיש 3 חברים מאדינבורו שבאים מרקעים ותרבויות שונות שמגיעים לנקודת רתיחה ובשלות באלבום הבכורה שלהם - טקסטים חריפים ובוטים שמשאירים המאזין באי נוחות, הפקה ורסטילית ועשירה שמשלבת בין אלמנטים חזקים של אפרו-ביט, ונויז פופ עם ביטים שמזכירים במעט את מאסיב אטאק בימיהם היפים. 36 דקות אינטנסיביות שחובטות בבטן הרכה, ומספקות את אחת מחוויות ההיפ-הופ המרעננות של השנים האחרונות.

 

 

 

אז אלה היו כמה מאלבומי הבכורה הטובים של השנה. ומהם אלבומי השנה שלכם?

כנסו לממשק ההצבעה שלנו, ובחרו את האלבומים שעשו לכם את 2014. התוצאות הסופיות ייחשפו במשדר הסיכום החגיגי שלנו, שיתקיים ב-31.12 החל משעה 17:00, בהגשתם של חולית בלאו, רועי חיימוביץ', עדי נוי ובן אליעד.

 


תגובות