מגזין

ליצן החצר של המוזיקה מגיע להופעה בישראל

בין להקות העבר הענקיות שמגיעות לישראל, יופיע במוצאי שבת האמן הסקוטי יוצא הדופן מומוס. הכרות עם יוצר במובן הרחב של המילה

מאת קול הקמפוס. 05-06-2014

תגיות: דנה קסלר, הארץ, מומוס, MOMUS

 

מאת: דנה קסלר

במיתולוגיה היוונית מומוס היה ליצן החצר של האולימפוס. אבל מומוס הוא גם אמן סקוטי בשם ניקולס קארי שפועל בשולי הפופ מאז אמצע שנות השמונים והוציא כבר קרוב לשלושים אלבומים, לבד ובשיתופי פעולה עם אמנים אחרים. באופן מאוד מפתיע, וללא כל קשר לגל להקות העבר הענקיות הפוקדות את ארצנו לאחרונה, הוא מגיע להופעה בישראל, שתתקיים בשבת הקרובה באוזן בר בתל אביב.

בגדול מומוס עושה אלקטרו-פופ, אבל האלקטרו-פופ שלו אקלקטי, שנון ומורכב מתפריט עשיר של השפעות אקזוטיות מהעבר, ההווה והעתיד (זאת לא טעות, בכל זאת מדובר פה במומוס). הפרסונה שלו מושתתת על מסורת "האמן הבריטי האקסצנטרי", כאשר החופש היצירתי המוזיקלי שנטל לעצמו, שנע לעיתים מאסיד-האוס לקברט, מאפיין דור של מוזיקאים בריטיים שצמחו בתקופת הפוסט-פאנק.

למומוס, כמו שאומרים, יש הרבה כובעים, וגם רטיה על העין. הוא מוזיקאי, אמן מיצג, בלוגר סופר ועיתונאי, שכתב בין היתר במגזין הטגנולוגיה הנחשב “Wired”. הוא יוצר במובן הכי רחב של המילה. הוא איש של מילים, דימויים וצלילים, שפועל בעולם האמיתי כמו גם במרחב הוירטואלי. כבר ב-91' חזה את העתיד ובפרפראזה על משפטו המפורסם של אנדי וורהול טען כי "בעתיד כל אחד יהיה מפורסם עבור 15 אנשים".

 

בתור חובב טכנולוגיה, שתקשר עם העולם דרך האינטרנט כבר באמצע שנות התשעים, מקום טוב להתחיל את מסע ההיכרות איתו הוא אתר הבית הצבעוני שלו, החושף את מנעד הפעילות הרחב שלו, הכולל הרצאות וכתיבה ועד יצירת פופ היתולי, אלטרנטיבי, חד ומושחז, על נושאים מגוונים ולא פשוטים כמו פדופיליה, נקרופיליה, ניאוף ואוריינטליזם.

בין היתר הספיק מומוס לפרסם גם חמישה ספרים שהחשיבה הסאטירית בבסיסן. בספרו החדש, “UnAmerica”, הוא עושה דקונסטרוקציה לאמריקה תוך שימוש סאטירי באגדה הנוצרית מהמאה השישית על מסעו של הקדוש האירי ברנדן הספן לאי המבורכים. ויש לו גם אלבום חדש, “MOMUSMCCLYMONT – Two” – האלבום השני שלו עם המוזיקאי הסקוטי דיויד מקלימונט, שהיה הבאסיסט של להקת הפוסט-פאנק הסקוטית הנהדרת אורנג' ג'וס.

היות ואף אחד מהשניים כבר לא גר בסקוטלנד – מומוס מתגורר בארבע השנים האחרונות באוסקה, יפן, ואילו מקלימונט באוסטרליה – הם עבדו בשלט רחוק, כשהאלבום האקזוטי החדש מושפע ממוסיקת עולם אייטיזית ומפסיכדליה אתנית משנות השישים.

 

אין ספק שאל ההיתול, הלגלוג והביקורת המיתולוגי סיפק עבור האמן הסקוטי הזה את הכינוי המושלם. מומוס הוא לא אמן פשוט. עולם הדימויים וההשפעות שלו מורכב ומגוון וצריך רקע אקדמי נרחב, נבירה יסודית בהיסטוריה של הפופ, פלוס כמה שנים טובות של מסעות מסביב לעולם, כדי לרדת לעומקם. מצד שני, לא באמת צריך את כל זה כדי להנות ממנו. מעל פני השטח המוסיקה שלו (בדרך כלל) נעימה ומלטפת, לפעמים אפילו לאונג'ית, כזאת שאפשר להשמיע בבית קפה מבלי שהיא תפריע לאף אחד. אלא אם כן יושבי בית הקפה יחדלו לרגע לפטפט וינסו להקשיב לו באמת. אז הם יגלו שמתחת לפופ-לכאורה של מומוס רוכש אוקיינוס מסתורי, מלא בקריצות וסאב-טקסט, וגם לא מעט דעות אישיות של האמן על העולם המעוות שאנחנו חיים בו עד שאנחנו מתים.

 

כמו שמומוס מהמיתולוגיה גורש מהאולימפוס כי מתח ביקורת על זאוס, גם בבריטניה לא תמיד הבינו או התעניינו בהומור הביזארי של מומוס, וכך הוא מצא את עצמו חי ופועל בפריז, טוקיו, ניו יורק וברלין. לשמחתו ביפן מתים עליו, ושם השתקע בשנים האחרונות. שם הוא כנראה גם פחות מסתבך בתביעות, כפי שקרה לו בבית. בין היתר נתבע על ידי חברת הצמיגים מישלין שלא אהבה את זה שהוא השווה את הבובה בלוגו של החברה לבובת מין, ועל ידי המוסיקאית האמריקאית וונדי קרלוס שנולדה בשם וולטר קרלוס, עליה כתב שיר שסיפר כיצד חזרה בזמן והתחתנה עם הישות הגברית שלה.

אם סופרלטיבים כמו אמביוולנטי, מאתגר, מבלבל ומטריד – כולם כינויים שהודבקו לו על ידי עיתונות המוזיקה הבריטית – עושים לכם את זה, אל תפספסו את ההופעה. אחרי הכל לא נשארו עוד הרבה אמנים חתרנים בעולמנו.

מומוס יגיע להתארח ולנגן באולפן קול הקמפוס מחר (שישי) ב-13:00. כל הפרטים כאן.

 

 

תגובות