מגזין

זה לא רוקנרול, זה רצח עם: 40 שנה לדיימונד דוגז של דייוויד בואי

בשבוע שעבר מלאו 40 שנה לאלבום שסימל את מותו של הגלאם רוק ואת תחילתה של אחת התקופות המעניינות ואפלות בקריירה של בואי

מאת אסף פרידמן, עידן חגואל. 29-04-2014

תגיות: אסף פרידמן, עידן חגואל, דייויד בואי, הארץ, דיימונד דוגז

 

ב-1973 התחיל דייוויד בואי ליהנות מהתהילה. שש שנים אחרי אלבומו הראשון, ושנה אחרי לידתו של האלטר אגו זיגי סטארדסט, הוא הצליח לבסס לעצמו קהל מעריצים ולזכות בתשומת לב. השנים ההן היו פוריות בצורה חסרת תקדים, והניבו לא פחות מ-11 אלבומים בין 1970 ל-1980. ב-73' בלבד הוציא בואי שני אלבומים והתחיל לעבוד על אלבום שלישי, "דיימונד דוגז", שייצא ב-1974 וחגג בשבוע שעבר יום הולדת 40.

בואי שילב לאורך הקריירה שלו רצון עז להיות כוכב פופ עם חתירה לגילוי טריטוריות חדשות ומתיחת גבולות. בשיא הצלחתו של זיגי סטארדאסט הוא החליט להרוג אותו, להיפטר מהנגנים המאוד מוצלחים שליוו אותו ולצאת לדרך חדשה. הרעיון המקורי לאלבום היה עיבוד מוזיקלי לספרו של ג'ורג' אורוול 1984. בואי החל לעבוד על האלבום, אולם סירובם של בעלי הזכויות אילץ אותו לנטוש את הרעיון. אלא שהסירוב לא עצר אותו והוא המשיך לעבוד על אלבום שאמנם רק מרפרר קלות לספר, עם שירים כמו , 1984 ו-Big Brother, אבל נותר עם קונספט של חזון אפוקליפטי על חברת האדם.

לא רק הצד המשפטי הקשה על יצירת האלבום. בואי, שהחליט לצאת לדרך חדשה, פיטר את "העכבישים ממאדים" שליוו אותו עד אותה התקופה, ולמעשה הקליט בעצמו רבים מהתפקידים באלבום. התוצאה אמנם ראוייה להערכה, אבל כשהגיע הזמן להרכיב את הכול ביחד, הטוטאליות של בואי ביצירה, וכנראה גם העובדה שהיה בתקופה אינטנסיבית של מחקר תודעתי ופרמקולוגי, הביאו לתוצאה מבולבלת ולא מובנת. בשלב הזה נקרא לדגל המפיק טוני ויסקונטי כדי להציל את המצב ולעשות סדר. ויסקונטי, שניגן ועבד עם בואי בעבר, אכן עשה סדר בעניינים, ואף המשיך לעבוד איתו באלבומים נוספים, לרבות אלבומו האחרון של בואי שיצא בשנה שעברה.

דייויד בואי בתוכנית של דיק קאבט ב-1974. דוגמה מצויינת למצבו הנפשי והכימי

 

ב-24 באפריל 1974 דיימונד דוגז יוצא לאוויר העולם. בואי ממשיך את החזון הגרנדיוזי שלו ומחליט להעלות מופע מרהיב, ויקר מאוד, בארצות הברית וקנדה. המופע אמנם מצליח מאוד, אבל העלויות האדירות גורמות לכך שאחרי 30 הופעות הרעיון המקורי נזנח והמופע הופך ל"רזה" מאוד כשבואי מבצע רבים מהשירים כשירי נשמה. השינוי הקונספטואלי אמנם היה כורח הפקתי, אולם סימל שינוי שעבר בואי בעצמו במהלך הסיבוב בארה"ב. בואי סופג אל עצמו את אמריקה, ובעיקר את הקהילה הלטינית והשחורה, מתחיל להמציא את עצמו כזמר נשמה.

המחשבה בעבור מעריציו היא לא פחות ממהפכנית. דמיינו לעצמכם שבחודש יוני יגיעו הרולינג סטונס לישראל ובמשך כל ההופעה ינגנו מוזיקה מזרחית. זה פחות או יותר המרחק בעבור מעריציו באותן שנים בין בואי של הגלאם רוק לבואי זמר הנשמה בהתהוות.

באותן השנים, בואי הוא לא היה רק זמר פורה, אלא אישיות אובדנית עם נטייה לקיצוניות. הוא פיתח חיבה עזה לקוקאין והיה טיפוס פרנואידי, תזזיתי ומנותק משהו מהמציאות. "דיימונד דוגז", כמו אלבומים נוספים שלו מאותן שנים, מזקק לתוכו את הרוח הזו. מלבד התמות האפוקליפטיות והתיאטרליות, הקונספט לא מגובש עד הסוף ולא מלוטש. אולם דווקא בבלבול הזה ניתן למצוא כמה מהמעלות שלו. בניגוד לאלבומי קונספט גרנדיוזים ומלוטשים שיצאו בשנים אלו, דוגמת "החומה" של פינק פלויד, דיימונד דוגז לא הולך לאיבוד בהררי יומרה ומספק מוזיקה טובה לפרקים שמשלבת אינספור רפרנסים אינטלקטואלים מבלי להתחייב לאף אחד מהם.

דיימונד דוגז הוא לא האלבום הטוב ביותר של דיוויד בואי, אבל הוא ציון דרך משמעותי בקריירה האדירה שלו. זה הרגע בו "מלך הגלאם רוק" מחליט להרוג את הז'אנר ולצאת לטיול בארצות הברית. זהו אלבום הקונספט האחרון שלו, והוא מסמל את הגעתו לבביבים של אמריקה, מהם יצר בואי יצירות גדולות. במבט לאחור, אפשר לראות איך בואי, שתמיד ניחן בחושים חדים, זורע זרעים של מה שיבשיל בשנים הבאות ויהפוך למהפכת הפאנק שתהדהד בארצות הברית ובאי הבריטי.

האזינו לתוכנית המיוחדת לרגל 40 שנה לדיימונד דוגז

 

תגובות