מגזין

"ג'ו עמר מכר יותר תקליטים מאריק אינשטיין"

למוזיקאי אורי ורטהיים ("התפוחים") יש אובססיה לחברת "קוליפון" - הבית האגדי של המוזיקה המזרחית והערבית בישראל

מאת קול הקמפוס. 10-04-2014

תגיות: סגול 59, אורי ורטהיים, קוליפון, יום התקליט, הארץ

מאת: סגול 59

לרגל יום התקליט 2014, פגש חן רותם (סגול 59) ראפר, מוזיקאי, כותב ומבקר מוזיקה את אורי ורטהיים (מיקסמונסטר), חבר "רדיו טריפ" ו"התפוחים", מוזיקאי, מפיק, די-ג'יי ואיש סאונד, לשיחה צפופה על האובססיה של ורטהיים לתקליטי חברת "קוליפון". החברה הוקמה בשנות החמישים על ידי משפחת אזולאי. היא היתה חלוצה של מוזיקה מזרחית וערבית בישראל ואגדות כמו ג'ו עמר, להקת "צלילי העוד" ואריס סאן היו בין האמנים שהוציאו אלבומים בחברה. 

"זה התחיל בשנת 99 כשהתחלתי לעבוד באולפני סיגמא בבעלות מאיר אזולאי" מספר ורטהיים. "הוא אחד מארבעת האחים אזולאי, הבעלים של ארבעת הלייבלים: 'קוליפון', 'זקיפון', 'רונלי' ו'איזה דר'. ואחרי כמה שנים זה הלך והתגבר".

מה מאפיין תקליט ממוצע של קוליפון? מבחינת סאונד, הפקה, עטיפה, הדרך בה הוקלט, הסגנון המוזיקלי?

בגסות, אפשר לחלק את המוזיקה של קוליפון לשתי תקופות ושני סגנונות: הסגנון אחד הוא עממי, הפיוריסטי. פיוריסטי זה אומר, זמר, ב- מהמקרים97%, ותזמורת שיכולה להיות כלי אחד. לדוגמא: נגן קאנון, כינור, תוף, איזשהו.. "מרשרשים". ההרכבים האלג'יראים, המרוקאים הקלאסיים הם שישה נגנים. הכל תלוי בתקציב ההפקה. זוהי המוזיקה העממית. המאפיין של הקלטות אלו שהן נעשו במכה..."

ורטהיים (מימין) עם סגול 59.ורטהיים (מימין) עם סגול 59.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בטייק אחד?

"זה משהו שהוא על גבול הקלטת שטח. לא תמיד זה הוקלט באולפן. לפעמים זה הוקלט בבית של מישהו. לפעמים זה הוקלט בחדר אחורי של מפעל התקליטים. לפעמים זה הוקלט באולם שמחות שנסגר באותו יום עבור ההקלטה. זה פשוט הוקלט ב'מכה אחת'. כמו בחפלה. ללא מיקס או מסטרינג".

והסוג השני?

הסוג השני הוא המאוחר יותר. כלומר, האבולוציה המערבית יותר של סגנון הפולק הזה. היא כוללת אומנים כמו "צלילי העוד", ארי סאן, ועוד זמרים יוונים ותורכיים. פה מדובר, בדרך כלל, על כלי נגינה של להקת רוק: בס, תופים גיטרה. מקלדות. בשלב יותר מאוחר גם תזמורת. זה בעיקר מסוף שנות השישים והלאה".

 

בסך הכל, כמה אלבומים יצאו בקוליפון?

אני עוד לא הגעתי למספר אלבומים מדויק, אבל אני מתקרב. בהערכה גסה אפשר להגיד אלף אלבומים, שזה כולל גם תקליטים רגילים וגם תקליטי 7 אינץ'. השלב הבא שאני רוצה לעשות זה 'כמה שירים הוקלטו?' שהוא יותר מעניין מכיוון, לדוגמא, אדם כמו סלימה אל מאגריבי, הוציא בערך שלושים תקליטי  אינץ'7, אבל הם יצאו אחר כך על עשרה או חמישה עשר תקליטי 10 אינץ'".

כמה יש לך באוסף מתוך הקטלוג?

"מבחינת תקליטונים, פחות מחצי. ואני מעריך שכ-75% מהתקליטים".

יש משהו מיוחד שאתה חייב להשיג ועדיין לא השגת?

"נקודת המבט שלי היא שאני לא יודע על משהו שהוא קיים עד שלא ראיתי אותו. אבל יש כל מיני דברים ברשימה, כמו תקליטון שנקרא סטנבלי, אחד התקליטים הכי מעניינים באוסף הזה. מוזיקה שמקורה בבדווים התוניסאים והיא כמו מוזיקת וודו. לגירוש שדים או טיפול נפשי. ועד היום יהודים תונסאים משתמשים במוזיקה הזאת. מצאתי תקליטון אחד כזה שנשמע מדהים, ומאחור רשום שיש עוד תקליטון כזה ואותו אני מחפש. חוץ מזה, צריכה להיות קסטה של גרציה, שהקליטה שירים בעברית, אבל עוד לא נתקלתי בזה".

איך אתה יודע שזה קיים? היא סיפרה לך?

"כן. היא סיפרה שדבר אחרון שהיא עשתה לפני שפרשה, היה להקליט שירים בעברית".

 

כמה היית מוכן לשלם על אלבום קוליפון שעדיין אין לך?

"המחירים כל הזמן עולים ויורדים. אני בדרך כלל, קונה ב-120-100 שקל תקליט שעוד אין לי. אם אני במצב רוח טוב ולא קניתי תקליט הרבה זמן, אז אני יכול להוציא יותר. יש כמה תקליטים בודדים של קוליפון שהמחיר שלהם הגיע לאלף שקל ואף יותר. לשמחתי, את רובם השגתי בתקופה שהם עוד לא עניינו אף אחד. תקליטים כמו גרציה, צלילי העוד.. יש דברים שאני כנראה אשתמש כשאני ארצה לשחזר את האינפורמציה, אז אני אלווה ממישהו. דברים כמו דייויד פרץ".

תקליטים מהאוסף של ורטהיים
תקליטים מהאוסף של ורטהיים.

ממה אתה נהנה יותר? מעצם האיסוף או מהמוזיקה שעל התקליט?

"ברור שמהמוזיקה. לאחרונה גם החלטתי שהגיע הזמן לקבל תמונה כללית. כלומר, עד לא מזמן, אספתי כל מה שנתקלתי בו, כל מה שלא נתקלתי בו לא היה קיים בשבילי. ראיינתי אנשים כדי שיהיה לי סיפור לספר. בעצם זאת הייתה המטרה. הסיפור וכמובן, גם המוזיקה. לאחרונה החלטתי שאני רוצה לקבל תמונה כוללת. בשביל זה, התחלתי לשבת עם קטלוגים של אנשים אחרים, עם קטלוג רשמי של קוליפון שיצא בסביבות 68'-69' ולעבור ולמפות אמן אמן, כל מה שיצא שיש בקטלוג. הצלבתי מידע, מה יש לי ומה יש לאנשים אחרים, כדי לנסות להגיע לכמות המדויקת וכדי שיהיה לי את הכל מקוטלג ורשום ולהעביר את זה הלאה".

בעצם יש פה נתח מאוד חשוב ומעניין של מוזיקה ישראלית שלא חשוף לרוב הציבור. מה להערכתך הסיכוי שאי פעם הקטלוג הזה או חלקו יצא על דיסקים או באינטרנט בצורה מסודרת?

"קודם כל, הרבה מהחומר קיים על דיסקים אצל אזולאי בחנות, ואני ממליץ לכולם לבקר שם. העניין הוא שהם מעולם לא היו מסודרים. המספרים הקטלוגים חוזרים על עצמם, ואי אפשר לדעת מה יצא לפני מה לפי המספרים. מבחינת האינטרנט – זו המטרה שלי, שהחומר יהיה נגיש לקהל ואני מאמין שבתוך כמה שנים אני יכול לגרום לזה לקרות. הם פתוחים לזה והם מבינים שהאינטרנט היום מאוד חשוב, ושזה המקום למכור את המוזיקה שלהם. צריך שאנשים יתנדבו לפרויקט כדי שזה יקרה, זה לא באמת עסק כלכלי. המטרה שלי היא שכל שיר שהוקלט יהיה שם, עם התמונה של התקליטון, ושכל הקטלוג יהיה שם מסודר, חלקו לשמיעה בחינם וחלק להורדה, צריך עדיין להגיע לאיזשהו מודל. האוקיאנוס הגדול שעדיין מפריד ביני לבין המטרה הזו זה ההקלטה עצמה, שחזור האודיו עצמו".

 

למה בעצם הלייבל הפסיק לפעול ולהדפיס חומר חדש?

"למעשה באופן רשמי הוא לא הפסיק לפעול, קרו כמה דברים. המעבר מתקליטים לקסטות גרם לכך שאפשר היה לשכפל והמכירות ירדו למאית. מה שקורה היום עם ה-MP3 והדיסקים, בעצם קרה באיזשהי צורה כבר שם".

הם לא ידעו לעבור להפקות לקסטות בעצם?

"הם ידעו, אבל הם ראו שמייד מזייפים את זה ובעצם הלכו ונשחקו באיזשהי צורה, וגם היה איזשהו פירוק של החבילה בתחילת שנות ה-80 כשמאיר עזב והקים את 'סיגמא'. חוץ מזה, היה גם סיפור עם המחסן שנשרף. הם התחילו כחנות בשוק הפשפשים ביפו ובתוך 10 שנים בערך גדלו והפכו לסוג של אימפריה. הם שלטו בתחום שלהם והיו המלכים. היו עוד המון חברות קטנות שבאו ונעלמו, אבל היחידים שהפכו לגדולים אלה האחים ראובני, שהצליחו לעשות את המעבר לקסטות, ואולי אפילו רכבו על זה. האחים אזולאי הצטמצמו עם המעבר לקסטות, לאט לאט הרווחים הלכו וקטנו, בסוף הם חזרו להיות חנות והם ממשיכים עם השנים להוציא את הדברים שלהם על דיסקים, מה שהם מצליחים להשיג וקצת הפקות מקור. גם יש את עניין הגיל, כנראה שהם קצת התעייפו".

אתה יכול להגיד את דעתך, האם לאפיזודה הזו של קוליפון היתה באמת השפעה על המוזיקה הישראלית או שזה בסך הכל קוריוז?

"ברור שהשפיע, הם היו אמנם בגטו, אבל הגטו הזה שגשג, לא מדובר באיזה גטו מסכן. אני חושב שג'ו עמר מכר יותר מאריק איינשטיין, די בטוח. פשוט אף אחד לא יודע את הכמויות. הם ראו שהממסד מתכחש אליהם, והם הפנו את הגב ואף פעם לא ניסו לקבל תקליט זהב או משהו כזה, למרות שצלילי העוד ואריס סאן, כולם יודעים שזה מכר מאות אלפים. בוא נגיד שכנראה ש"האשה שאיתי" של דייוויד ברוזה הוא לא באמת התקליט הכי נמכר, אלא פשוט התקליט שבאופן רשמי ספרו את מספר העותקים שלו. צלילי העוד כנראה מכרו יותר.

"ההשפעה של 'קוליפון' כנראה דילגה דור. רק הדור שלנו התחיל להכניס את זה למוזיקה שלו, החל מ'בום פם' ועד הפרוייקט של רביבו ודברים כאלה. ההשפעה של זה התחילה קצת בעשור האחרון וכל הזמן הולכת וגדלה. לפופ הם נכנסים לאט מאוד, אבל יש להם השפעה. אפיזודה חולפת זה מן הסתם לא, זה משהו מוצק, משהו קיים".

צפו בסרט קצר על "קוליפון" עם האחים אזולאי וחברי "רדיו-טריפ" אורי ורטהיים ועופר טל

  

 

 

 

תגובות