מגזין

בין דיזינגוף סנטר לאקוודור: פסקול לשבת של אבי עדאקי

מדי שבוע דמויות ציבוריות מציגות את רשימת השירים הפרטית שלהן. הפעם על עמדת התקלוט אחד הקולות המעניינים במוזיקה הישראלית. האזינו

מאת קול הקמפוס. 17-01-2014

תגיות: אבי עדאקי, מיקסטיוב, פסקול לסופ"ש

 

מדי שבוע דמויות ציבוריות מגוונות מציגות בפנינו את רשימת השירים הפרטית שלהן. השבוע על עמדת התקלוט אחד הקולות המעניינים במוזיקה הישראלית, המוזיקאי אבי עדאקי.

 

אני חייב להתחיל בוידוי קטן: אני לא שומע הרבה מוזיקה אבל אני אוהב הרבה שירים.
זה לא תמיד היה כך, פעם פעם, הייתי שומע יותר, מאז שהתחלתי לנגן ולכתוב זה פחת. הרדיו אצלי בבית פתוח על דיבורים. אחלה משימה הפסקול הזה. נראה לי שנתחיל.

אתחיל בשיר שהוא הזיכרון המוזיקלי הראשון שלי. טחנתי את התקליט הזה במחצית השניה של העשור הראשון בחיי. יש באלבום הופעה זה גם מלא דיבורים. עוד מאז אני אוהב דיבורים. זה מתחיל בדיבורים.

 

והנה אני בקושי בן שמונה ומתחילים להישמע קולות של היפראקטיביות, זה לא אובחן, חשתי חצוי, אהבתי גם את תיסלם.

 

בתחילת העשור השני לחיי, היה לי חבר טוב שהוריו אהבו מוזיקה (ופורנו), הם ערכו מסיבות ריקודים בביתם, בסלון, עם הפטיפון, היתה שם אחלה מוזיקה. היתה שם אחלה אווירה.

 

ירשתי מהם מגברדיו-טייפ ורמקולים, אבל לאח שלי, היתה מערכת חלקים עם קומפקט דיסק וכבר אז הייתי מבריז מבית הספר, בא הביתה ו"מפציץ" במערכת שלו. זה הדיסק שהיה הפיבוריט שלי.

 

זה מה שספגתי מבית. וזה מה שספגתי בשכונה:

 

העבודה הקבועה הראשונה שלי היתה ב"מרכול לכל ראובן", ירקות | מכולת | מעדניה. הייתי חותך גבינה צהובה לאהוד בנאי. הרדיו היה מתנגן שם ובדיוק יצא אחלה שיר מאחלה אלבום של אחלה יוצרת. עוד לפני שיצא חומוס אחלה.

 

אחר כך עבדתי בשיפוצים, אחר כך ניסיתי עוד פעם תיכון ואחר כך, ככה. עד צה"ל שבא במפתיע, עבדתי ב"צאפס", זבן, בבוגרשוב ובסנטר. בחנות בסנטר התנגנה אחלה מוזיקה (בחסות "דיסק סנטר"), שם הכרתי, בזמן אמת, אץ האלבום הזה.

 

תפסתי אחלה טרמפ, רבעוש, בהמתנה לקורס מד"ניות, עד תל אביב. משהו טוב מתנגן, לא מכיר. שאלתי רק בסוף, לפני שירדתי ורצתי לקנות. היום יש לי גם בתקליט.

 

כשסוף סוף השתחררתי מהצה"ל, עבדתי במזגנים, כאילו לפני הטיול. אבל אני רציתי חוצלארץ בעברית. עברתי למנרה. הייתי רשום בתל חי, הפעם הראשונה והיחידה שהיה לי אוטו צמוד. בנופי הגליל העליון עם הרבה "קרוב" ו"השלישי" של אהוד בנאי. זו היתה ממש יציאה מהמציאות הקופחת.

 

במנרה עבדתי ב"קולות רמים"- חברת הגברה. זה היה אחלה בית ספר לבמה. בדיוק שהייתי כבר עם רגל אחת בתל אביב, כי המיתון הגיע ובקצות הארץ הוא מכה ראשון ומכה חזק. ירדתי הרבה למרכז, אבל רציתי רחוק. רציתי לחפור בור עד אוסטרליה. שמעתי שטוב שם, גם מ INXS וגם מאלה:

 

תל אביב. 1999. בחירות. הצילו. כרטיס טיסה. מהיום למחר. אקוודור. "גן עדן", כך נקראה האכסניה של אח שלי בקיטו. זה היה הבסיס שלי וטיילתי ברחבי אקוודור (המדהימה) ארבעה חודשים. הייתי עם גיטרה, ניגנתי ובאיזשהו זמן רציתי לשמוע מאיר אריאל. לא שהכרתי מידי, אבל הייתי מנגן את "נשל הנחש" שהכרתי ואהבתי בזכות הביצוע של ערן צור. שאלתי מטיילים ישראלים אם מישהו במקרה סוחב איתו איזה מאיר אריאל ולא היה לאף אחד. יום-יומיים אחר כך, אני מדבר אם אמא שלי בטלפון מהארץ והיא מספרת לי שמאיר אריאל נפטר ואני מספר לה ש... איזה קטע. לא נגמר. "חדר המטיילים" (החבילות שהמוצ'ילרים מקבלים נשלחות אליו) היה באכסניה וחבילות שהגיעו לפני חצי שנה ואין דורש, צריך לפתוח (שלא יהיו תולעים בבמבה וכאלה). אז למחרת, אנחנו פותחים חבילות ומה מחכה לי שם..? נו מה..? קלטת. "מאיר אריאל – המיטב".

 

נגמר האלף. זהו. תם. צריך לקום.

 

לחצו על הנגן כדי להאזין ברציפות לכל הקטעים:

 

 

תגובות