מגזין

המלאכים השחורים מטקסס מגיעים לתל אביב. ראיון

רגע לפני ההופעה בתל אביב, סולן The Black Angels אלכס מאס, מספר על מקורות ההשראה שלו ועל החיים במקום בו לכולם יש נשק

מאת אביעד טובי. 01-12-2013

תגיות: אקלקטי, אביעד טובי, ראיון, The Black Angels, אלכס מאס, הבלאק איינג'לס

 

הבלאק איינג'לס (אלכס מאס שני משמאל)הבלאק איינג'לס (אלכס מאס שני משמאל)

מחר (שני) תופיע בתל-אביב The Black Angels - אחת הלהקות הבולטות בסצנת הרוק של אוסטין, טקסס – העיר שנודעה בעולם בעיקר בזכות פסטיבל South by South-West המפורסם (וגם קצת בגלל הטֶבַח שביצע צ'ארלס וויטמן ב-66'), וזכתה לכינוי "בירת ההופעות החיות העולמית".


בראשית שנות ה-2000 החלו אלכס מאס (סולן, בס) וכריסטיאן בלאנד (גיטרה) לנגן יחד שירים של הביטלס והוולווט אנדרגראונד. יחד עם סטפני ביילי (תופים), ג'ניפר רֶיינס (קלידים) וניית'ן ראיין (בס), הם הקימו ב-2004 להקה ייחודית, שמצד אחד שאבה השראה מלהקות הרוק האוונגרדי והפסיכדלי של שנות ה-60 וה-70 ומצד שני אימצה את האגרסיביות של להקות רוק-אלטרנטיבי משנות ה-80 וה-90.הלהקה, שנקראת על-שם אחד השירים האוונגרדיסטים של הוולווט אנדרגראונד, The Black Angel's Death Song, הוציאה עד היום ארבעה אלבומים, הופיעה עם רוקי אריקסון (סולן להקת הרוק הפסיכדלי The 13th Floor Elevators), ומשכה את מרב תשומת הלב בכל אחד מעשרות הפסטיבלים בהם השתתפה בשנים האחרונות.

ההופעה בישראל היא חלק ממסע הופעות קצר שה- Black Angels עורכים כעת באירופה. סולן הלהקה, אלכס מאס, התפנה מאריזת המזוודות למספר דקות, לצורך ראיון עם "קול-הקמפוס".

 

"עשיתי כביסה ואני מוכן לצאת", מספר מאס. "אף פעם לא הייתי בישראל אבל תמיד רציתי לנסוע לשם. טכנאי-הגיטרות שלנו הוא מתל-אביב וכל הזמן הוא מספר לי כמה היא מדהימה. אני מקווה שהוא יוכל לעשות לנו סיור בעיר".

 

 

אתם מעריצים גדולים של הוולווט אנדרגראונד. איך התמודדתם עם מותו של לו ריד בחודש שעבר?

"זה היה עצוב, אתה יודע. לא שהכרתי אותו אישית או משהו כזה, אבל פתאום אתה מביןשהוא לעולם לא יעשה עוד מוזיקה וזה עצוב. הדבר הראשון שהיכה בי הוא שזה עצוב מסיבות אנוכיות, כלומר הידיעה שלעולם לא אוכל להקליט איתו אלבום או להופיע יחד".

 

חשבתם להקליט איזה קאבר לזכרו או משהו כזה?

"אנחנו חושבים על כמה דברים. אולי פסטיבל, משהו כמו שעה-שעתיים של מחווה עם מספר להקות".

 

אתם מחשיבים את ה-Black Angels כממשיכי דרכה של הוולווט אנדרגראונד?

"אני לא יודע, הם היו די מחתרתיים. זה יהיה נהדר להגיד את זה, אבל אני לא בטוח עד כמה זה נכון. אבל זה בהחלט נשמע טוב. הוולווט אנדרגראונד נתנו השראה לכל-כך הרבה להקות. תחשוב על כמה אנשים ולהקות הם השפיעו עם המוזיקה שלהם".

 

 

ואני מניח שהשיר The Black Angle's Death Song הוא האהוב עליך ביותר.

"הוא במקום די גבוה. אני הכי אוהב את Venus In Furs, אבל The Black Angle's Death Song נמצא מיד אחריו. זה שיר ממש טוב".

 

הרבה מוזיקאים ולהקות בשנים האחרונות מנסים להישמע כמו הלהקות שהם אהבו כשהם היו צעירים, בשנות ה-80 וה-90. הבלק אנג'לס, לעומת זאת, מושפעים יותר מהצליל הפסיכדלי של להקות משנות ה-60 וה-70, יחד עם סאונד שמזכיר להקות כמו הפיקסיז וסוניק יות'. מה עשויות להיות הסיבות לכך?

"יתכן שזה בגלל כמה תחנות רדיו טובות, או התקליטים שהיו להורים שלי. אבל אני חושב שחלק מהסיבה הוא בגלל שיש לנו אינטרנט ואנחנו יכולים "לנסוע בזמן" ולגלות מוזיקה. כשהייתי צעיר מאד הקשבתי לביטלס כי נמשכתי לעטיפות התקליטיםMagical Mystery Tour ו"סרג'נט פפר". הן נראו לי מוזרות מאד".

 

בצעירותך הקשבת יותר לשירים ישנים או למוזיקה בת-זמנך?

"הקשבתי לשירים ישנים. אמנם הייתי מוקף במוזיקה מכל הסוגים: היפ-הופ, קאנטרי, מוזיקה משנות ה-50, ה-60 וה-70. כל זה התנגן בבית וברדיו, אבל תמיד נמשכתי למוזיקה מהתקופה ההיא, אני לא יודע למה. בגיל 11-12 הייתי אובססיבי לביטלס ורציתי לגלות כל דבר מהתקופה הזאת. אנשים אמרו לי "אם אתה אוהב את הביטלס, תקשיב גם לקינקס; ואם אתה אוהב את הקינקס, אז תקשיב גם ללהקה הזאת והזאת" וככה זה עבר מפה לאוזן. עכשיו יש אינטרנט ואני יכול לנוע בין כל דבר וזה די מדהים מבחינתי.

"הכרתי את הוולווט אנדרגראונד דרך Take a Walk On The Wild Side. שמעתי אותו ברדיו כשהייתי בכיתה ז', אני חושב. האזנתי לבּס ולקולות הרקע וחשבתי לעצמי "וואו, זה השיר הכי מגניב!". הדבר הכי דומה לזה שהכרתי היה הבס ב- Come Together של הביטלס. הופעתי עם Take a Walk On The Wild Side בפני הכיתה שלי ונכנסתי לצרות, בגלל המילים שלו. לא הבנתי אז על מה הוא מדבר ולמה הוא מתכוון. מאותו גיל תמיד נמשכתי לקוּליות של לו ריד ודרכו הגעתי לוולווט אנדרגראונד. כששמעתי את האלבום הראשון שלהם עף לי המוח. הוא היה כל-כך מטורף וכל-כך אפל והגיע ממקום כל-כך שונה. נמשכתי לפשטות שלו ולקול האנדרוגני והדרמטי של ניקו. כשכריסטיאן ואני התחלנו לנגן, אלו תמיד היו שירים של הוולווט, כי הם היו פשוטים כל-כך. למעשה השיר הראשון שאיתו הופענו אי-פעם היה Waiting For The Man".

 

מי כותב את המילים לשירים שלכם?

"אני כותב את רובם, אבל אני לעולם לא חושב שאני כותב את המילים הכי טובות. אני יותר איש של מנגינה, אתה מבין? יותר קשה לי לכתוב מילים. אז אני כותב את רוב המילים, אבל בעיקר בגלל שאני שר אותן. אני אוהב לקחת שיר, להראות אותו לשאר חברי הלהקה ולשאול לדעתם. גם כריסטיאן כותב מילים, אבל אני כותב יותר פשוט כי אני שר יותר. אם הייתי מנגן בגיטרה, הייתי כותב יותר קטעים לגיטרה. חלק מהתפקיד שלי הוא לכתוב מילים.

על אנשים ואקדחים


אוסטין ידועה כ"בירת" ההופעות החיות. בחמש-שש השנים האחרונות היא הפכה ל"מכה" של האינדי-רוק. איך אתה מסביר את זה?

"פסטיבל South by South-West קשור מאד לעניין הזה. הוא עזר לטפח את הרעיון שאוסטין היא בירת ההופעות החיות. זה לא תמיד היה ככה ואלמלא הפסטיבל זה אולי לא היה נכון. אני חושב שזה קשור גם לדת. טקסס היא מקום דתי מאד והמוזיקה היא חלק גדול מהדת, שרים הרבה בכנסייה. אנשים נופלים מהדת אל המוזיקה, קדימה ואחורה, בין אם הם דתיים או חילוניים – לא משנה מה האמונות שלהם – המוזיקה תמיד קשורה לדת".

 

תוכל לתאר את סצנת המוזיקה באוסטין מנקודת המבט של ה-Black Angels?

"מנקודת המבט שלי, היא בהחלט גְּדֵלָה בקצב מהיר. מלבד South by South-West, ישנם גם פסטיבלים נוספים. אוסטין היא למעשה כור היתוך, היא רב-תרבותית ודי ליברלית. ישנם בתי-ספר רבים למדעי-הרוח, בהם לומדים יותר מ-60,000 סטודנטים. מדובר בהמון סטודנטים שאחר-כך נשארים בעיר ומהווים כוח יצירתי, לא רק במוזיקה אלא בכל האמנויות. גם באוכל, זאת האמנות החדשה כאן. זה מעניין ומרתק מאד לראות את כל זה מתפתח. האנשים בעיר הזאת תומכים באמנים וביזמים צעירים".

 

 

האם השיר Don't Play With Guns, מהאלבום האחרון שלכם, קשור לאירועי הירי האחרונים שהתרחשו בארצות-הברית?

"לא, למעשה הוא נכתב קודם. אבל אפשר לקחת את השיר הזה, כמו כל שיר אחר, ולהשליך אותו על כל מצב. הרעיון הזה היה בעיה מאז שכלי-ירייה הומצאו. מבחינתי, אני מוצא סמליות, אירוניה ומטפורות בכל מוזיקה ובכל אמנות".

 

אפשר להשתמש בו בקמפיין להגבלת כלי-נשק.

"כן, זה יכול להתאים".

 

מה דעתך באמת על הגבלת כלי-נשק?

"ובכן, גדלתי בטקסס, אתה יודע".

 

אני יודע, לכן אני שואל.

"כלי-ירייה הם בכל מקום פה. הם מסוכנים, אין ספק בכך. כלי-ירייה הם מאד מסוכנים. אבל אני חושב שאחת הבעיות הגדולות יותר מכלי-ירייה היא הבריאות הנפשית של אמריקה ומערכת החינוך באמריקה. אני חושב שהן מסוכנות יותר מכלי-ירייה".

 

כלומר, האנשים האוחזים בכלי-הירייה.

"בדיוק, האנשים האוחזים בכלי-הירייה. השילוב ביניהם הוא הרבה יותר מסוכן מלבד כלִי-הירייה עצמו. אני לא מאמין בהגבלת כלי-נשק, כלומר אני לא חושב שהממשלה צריכה להתערב יותר מדי במה שאני יכול או לא יכול לעשות בחיים שלי. לכולם כאן היו כלי-נשק מאז ומתמיד והם שמשו כאמצעי-הישרדות, אבל גם כאמצעי טרור ועוינות. לאחד האקדחים הראשונים קראו "משכין שלום" (Peace Maker), שזה שם אירוני ביותר. מעולם לא התייחסו לשני הצדדים. היו צריכים לקרוא לו "משכין שלום – מזרה מוות או נוטל חיים". אחד הדברים המוזרים באמריקה הוא שאנשים ירוממו כלי-ירייה ואת הזכות להחזיק בהם, אבל יעשו זאת על חשבון זכויות וחירויות אחרות. כלִי-הירייה הוא סמל גדול לחירויות אמריקניות. אבל אני לא מסכים שכל בן 18 יכנס לוול-מארט ויוכל לקנות נשק חצי-אוטומטי".

 

 

אלימות ומוות במזרח התיכון


האלבום הראשון שלכם נקרא Passover (פסח). יש איזשהו קשר לחג היהודי?

"כן, יש. ניסינו למצוא שם לאלבום הראשון שלנו, ועורך-הדין ומנהל הלהקה שלנו הם יהודים. הם עזרו לנו מאדבקידום הקריירה שלנו. אחת הסיבות שקראנו לאלבום Passover היא הזמן שבו הוא יצא. סיבה אחרת היא מפני שכריסטיאן ואני גדלנו באזור דתי מאד ביוסטון, ומצאנו עניין וסקרנות רבה בסיפור על שחרור בני-ישראל מעבדות, בידי אלוהים. מבחינתנו הדת תמיד הלכה יד ביד עם מוזיקה".

 

אתה מחשיב את עצמך כאדם דתי?

"לא, אני חושב שמוזיקה היא הדת שלי. כריסטיאן הוא אמנם בנו של מטיף, אבל ב-13-14 שנים האחרונות אנחנו כבר לא כל-כך דתיים. אז כשעבדנו על סידור השירים באלבום חשבנו שהשם מתיישב עם הקונוטציות של השירים".

 

הרבה שירים שלכם עוסקים בנושאים כמו מוות, אלימות ומלחמות. איך זה שלא באתם להופיע במזרח-התיכון מוקדם יותר?

"היינו באים קודם, אבל לא הזמינו אותנו. יש לי הרבה חברים בלהקות שהופיעו שם, אבל ה-Black Angels מעולם לא נתבקשו להופיע שם. אתה לא יכול להידחף להופעה במקום כלשהו, צריך שיזמינו אותך".

 

ההופעה בתל-אביב היא חלק ממסע הופעות גדול יותר?

"ממסע הופעות קצר. יש לנו שש הופעות: שתיים בהולנד, ביוון, בתל-אביב ובספרד".

 

ואתם מביאים אתכם את רוקי אריקסון?

"לא, הוא לא יצטרף אלינו, אבל אנחנו מופיעים איתו בפברואר. אז אולי בפעם הבאה".

 

איך היה לנגן ולהופיע איתו?

"זה די חלום שהתגשם. אולי זה נשמע קצת מטופש, אבל זה אחד מהרגעים שבהם אתה אומר לעצמך 'וואו'. הוא ולהקת The 13th Floor Elevators היו השראה גדולה ללהקה שלנו וזה היה מעניין מאד. יצא לנו ללמד אותו שירים שהוא כבר שכח".

 

הזכרתם לו את השירים שלו עצמו?

"כן, הבאנו אותו הביתה. פעם גרנו כל הלהקה באותו בית. ולימדנו אותו מחדש את השירים. אמרנו לו 'רוקי, אלה השירים שלך, אתה כתבת אותם'. והוא אמר 'הא וואלה? מגניב!'".

 

 

אני יודע שאתה מאמין שאנשים צריכים לחפש מוזיקה חדשה, לחקור מוזיקה ולא רק להסתפק בלהיטי הפופ שמושמעים ברדיו. מה יש לך לומר למאזינים ישראלים שמעולם לא שמעו על ה-Black Angles?

"זה מעניין, כיוון שהשיחה הזאת לא הייתה יכולה להתקיים לפני 20 שנה. הכל בזכות האינטרנט. אני חושב על כך כל הזמן, על כמה זה קשה, במיוחד ללהקה קטנה כמו שלנו. לא יודע, הייתי אומר 'שלום' ושזו הזדמנות נפלאה בשבילנו ושאנחנו שמחים לבוא לנגן לכבודכם. זאת השורה התחתונה".

 

הבלאק איינג'לס יופיעו מחר (שני) במועדון הבארבי בתל אביב.

 

האזינו לתוכנית "אקלקטי", שהוקדשה ללהקה: 

 

תגובות