מגזין

המיקסטיוב של אלוף בן

מליברפול ועד התחנה המרכזית: מדי שבוע דמויות ציבוריות מגוונות מציגות בפנינו את רשימת השירים הפרטית שלהן. הפעם על עמדת התקלוט עורך "הארץ". האזינו

מאת קול הקמפוס. 01-09-2013

תגיות: הארץ, אלוף בן, פסקול לחג, התחנה המרכזית, ליברפול, פסקול לסופ"ש

 

אלוף בןאלוף בן

מדי שבוע אנו מביאים לכם את "המיקס-טיוב" - פסקול לסוף השבוע של אמנים, אנשי רוח ודמויות ציבוריות, אשר מציגים רשימת שירים פרטית. לרגל ראש השנה אנחנו מגישים פסקול נוסף אותו קיבץ עורך "הארץ" אלוף בן.

נולדתי ביום שבו הביטלס הקליטו את "Help!", והילדות שלי עברה לצלילי הלהקה, שהכרתי את כל שיריה בעל פה. שנים רבות אחר כך קראתי את ספרו של איאן מקדונלד "Revolution in the Head", ואיתו עברתי התגלות מחודשת. מקדונלד העניק לביטלס עוד כמה רבדים של משמעות מוזיקלית וחברתית, ושינה לנצח את הדרך שבה נשמעים לנו ארבעת המופלאים.

 

קשה לבחור את "השיר הכי אהוב של הביטלס", זה תלוי בעיתוי ובמצב הרוח, אבל לרוב אני מצביע בעד שיר מספר 3 בצד השני של "A Hard Day's Night":

 

אוהבי ביטלס מסרבים בדרך כלל להקשיב לגרסאות כיסוי של שירי הלהקה, שנשמעות לנו כחילול הקודש. אבל יש חריגים שבולטים לטובה ומעניקים פרשנות חדשה לשיר, כמו הביצוע הזה של "Tomorrow Never Knows" מפי זמר הבלוז האמריקאי ג'וניור פארקר:

 

את החינוך המוזיקלי שלי קיבלתי מאחי הגדול, שהקליט שירים ממצעדי הפזמונים ברדיו. לטייפ אפשר היה להקשיב בחדר, בניגוד לפטיפון שהוצב בסלון. את השירים בקלטות של אחי שמעתי שוב ושוב, ואני יכול לצטט גם היום את דברי הקישור של המגישים ברדיו, בהתחלה ובסוף השיר. הנה שיר שאהבתי, בסוף הצד של אחת הקלטות, של זמר ישראלי שניסה את כוחו באנגלית ודי נשכח מאז:

 

בגיל ההתבגרות יצאתי לדרך מוזיקלית עצמאית, שהתחילה בדיפ פרפל ולד זפלין מהתקליטייה של אחי, והמשיכה ללהקות Prog Rock כמו אמרסון, לייק ופאלמר, ודרכן למה שנקרא אז ג'אז-רוק.

 

מג'אז-רוק אפשר היה להתפתח לשני הכיוונים – לשמוע מבצעי רוק יותר ייחודיים, כמו פרנק זאפה; או לג'אז הקלאסי, האקוסטי, דרך תחנות-ביניים כמו צ'יק קוראה עם הפסנתר החשמלי. בשלב הזה, הרדיו כבר לא היה רלוונטי, והמקור למוזיקה חדשה היה חנות התקליטים "פאז" בכיכר מסריק בתל-אביב, שלמרבה הנוחות שכנה בצמוד לתחנה של קו 48 מרמת השרון. הקניות בפאז אפשרו מין סנוביזם מוזיקלי, בחיפוש אחרי הדבר הבא שאתה הראשון לגלות בחבר'ה – כמו ההרכב הזה, שהקליט רק אלבום אחד (טריוויה: קולות הרקע בשיר שייכים לאיאן מקורמיק, שבשם העט שלו, איאן מקדונלד, כתב כעבור שנים את ספר-העל על הביטלס).

 

בגיל שלושים וקצת החלטתי שהגיע הזמן להכיר גם את המוזיקה הקלאסית, שנראית כמבצר בלתי חדיר למי שלא למדו פסנתר, כינור או חליל בילדותם. קניתי ספר מסידרת המדריכים "The Rough Guide" ופשוט התחלתי לקרוא ולהקשיב להמלצות. מהר מאוד גיליתי שאני מתחבר ליצירות לפסנתר בכל הרכב – סולו, דואט, רביעייה, חמישייה וקונצ'רטו עם תזמורת – והתחלתי לאסוף דיסקים, להשוות ביצועים ולהתלהב מהקלטות. מהמדריך הכרתי את אגדת הפסנתר מרתה ארגריץ', מבצעת מדהימה שהתמחתה לאורך כחמישים שנות קריירה ברפרטואר צר יחסית. היום, בעידן היוטיוב, אפשר לראות אותה מנגנת בקלוז-אפ, טסה באצבעות על הקלידים ומהמהמת בפה את התווים. הנה הביצוע המלא שלה לקונצ'רטו השלישי של רחמנינוב, יצירה מושלמת למצב רוח מלנכולי ומהורהר. מי שרוצים לדלג ישר לאקשן, יתחילו לשמוע בנקודה 27:26.

 

ההיכרות עם המוזיקה הקלאסית מעניקה גוונים חדשים גם ליצירות מז'אנרים אחרים, שיכלו בקלות להיכלל ברפרטואר הקלאסי. למשל הקטע הזה של קית ג'ארט:

 

המהפכה הדיגיטלית שינתה לחלוטין את המוזיקה, גם ביצירה ובביצוע וגם בנגישות. היום אין יותר מגבלות בהכרת מוזיקה חדשה. אנחנו לא תלויים בעורכי תוכניות הרדיו או במוכרים בחנויות התקליטים. הכל נמצא ברשת, ביוטיוב, בספוטיפיי, בסאונדקלאוד, במיקסקלאוד, וזמין לשמיעה בכל מחשב או טלפון סלולרי. כל שיר שמתנגן ברקע, ברדיו, במסעדה או בבר, או אצל חברים, אפשר לזהות מיד באפליקציה כמו שאזאם או סאונדהאונד, ולשמוע אחר כך בנחת בבית. כמעט כל תחנת רדיו בעולם נשמעת מכל מקום ובכל זמן. זו חגיגה גם לציידי ביצועים והקלטות, לבעלי טעם אקלקטי ולמחפשי חידושים, רמיקסים ויצירות חוצות ז'אנרים ותקופות.

Nina Simone - Sinnerman - Felix the Housecat remix

 

The Dynamics - Seven Nation Army

 

לפני יותר משלוש שנים שמעתי הופעה של ג'יילס פיטרסון, הדי-ג'יי והעורך המוזיקלי מבריטניה, במועדון הבלוק (הישן) בתל אביב. ג'יילס עורך ומגיש תוכנית בבי-בי-סי כל שבת אחר הצהרים, וכל שנה בקיץ מארגן פסטיבל בעיר הנמל סט, בדרום צרפת (טריוויה: משם הפליגה אוניית המעפילים "אקסודוס" לפלשתינה ב-1947). עשרות מופעים מהצהרים ועד הבוקר למחרת, והזדמנות לשמוע צלילים חדשים ולהרגיש בעניינים, כמו בימים הרחוקים ההם ב"פאז".

dop - Worm Hunting

 

Cashmere Cat - Mirror Maru

 

ולסיום, שני קטעים של הדי-ג'יי הגרמני הנריק שוורץ, אותו שמעתי בהופעה מעולה בבלוק לפני שנתיים. אני מבין פחות בחלוקה לז׳אנרים ותתי-ז׳אנרים של המוזיקה האלקטרונית, אני כן יודע שכיף להאזין לה.

Henrik Schwartz - Jon - JoJo Flores Live Dub Re-edit

 

Omar – Feeling You - Henrik Schwartz remix

 

 

הפסקול המלא (האזנה רציפה):

 

 

תגובות