מגזין

מה עשתה האקדמיה למהפכת הפאנק?

הגעתה לארץ של להקת Wire הבריטית היא הזדמנות מצוינת לבחון את ההשפעה של התרבות הגבוהה על הרוק האותנטי ואנטי ממסדי

מאת קול הקמפוס. 29-10-2013

תגיות: מלכה שפיגל, WIRE, החוג לתולדות המוזיקה, גל חרמוני

 

מאת: גל חרמוני

בשבוע שעבר נפתחה העונה השביעית של החוג לתולדות המוזיקה - סדרת הרצאות על אמנים, תופעות והתפתחויות מוזיקליות שמתקיימת בבתי קפה ובארים שונים בתל אביב מזה עשר שנים. את ההרצאות העבירו ומעבירים מיטב המומחים ואספני המוזיקה הרלוונטיים. השבוע אנחנו ממשיכים בשיתוף פעולה בין "קול הקמפוס" והחוג לתולדות המוזיקה, במסגרתו יתפרסמו כתבות הקשורות להרצאות, שבתורן יוקלטו וישודרו בתחנה. השבוע, גל חרמוני יגיש הרצאה על להקת הפוסט-פאנק פאנק הבריטית Wire, בסימן בואה לארץ להופעה במועדון הבארבי בתל אביב.

הגעתה לראשונה בסוף השבוע הבא של להקת הרוק WIRE להופעה יחידה בישראל, היא הזדמנות לפתוח ולהציג דיון מרתק ביחס לכמה מהמיתוסים המכוננים של השיח הפופולרי אודות מוזיקת רוק בכלל, וזו האלטרנטיבית בפרט, שכן WIRE מגלמת בעצם הווייתה האסתטית והביוגרפית דיון זה. הכוונה היא למיתוסים אודות מעמדם האותנטי של מוזיקת הרוק ושל המבצעים שלה, אותנטיות המגולמת בעיקר דרך הצבתם של אלה באופן ניגודי לשיח האמנותי המשכיל: בעוד האמנות ה"לגיטימית" וה"גבוהה" זכתה למעמדה מתוך הממסד האקדמי, ביקשה מוזיקת הרוק לייצר לעצמה מעמד ומקום בדרך הפוכה – אותנטיות משוערת המנוהלת על ידי רגישות אינטואיטיבית ובלתי משכילה לכאורה, שצמחה מהרחוב. ההבדל הזה על דרך הניגוד, עזר למצב את האותנטיות של הרוק כאנטי-ממסדית, באופן שעלה בקנה אחד עם עקרונותיו האידאולוגיים ביחס לתרבות הדומיננטית בתוכה הוא פועל.

 

 

WIRE מגלמת נרטיב שונה במקצת, באופן שהופך אותה למקרה בוחן מרתק המפרק ומאתגר את הנחות היסוד הללו אודות מוזיקת הרוק. הלהקה הוקמה באנגליה באמצע-סוף שנות השבעים ולקחה חלק פעיל באחת המהפכות החשובות ביותר בתולדות מוזיקת הרוק – היא מהפכת הפאנק. היא הורכבה למעשה רובה ככולה מסטודנטים לאמנות ולעיצוב, באופן שנתן אותותיו גם במוזיקה שלהם ובעקרונות המנחים שלה. הן הביוגרפיה והן האסתטיקה המוזיקלית של הלהקה, תרמו גם לשיוכה למה שמכונה "ארט-רוק": רוק "אמנותי", אשר נתפס פעמים רבות כבעייתי עבור הנחות העבודה האידאולוגיות שלו, בעיקר באשר למיצובו כאופוזיציה לשיח האמנות ה"גבוהה" אליה כה התנגד.

בספרו RIP IT UP AND START AGAIN - המשרטט היסטורי-וגרפיה תרבותית-מוזיקלית של הזרם האקלקטי הקרוי פוסט-פאנק, זרם אשר היה דומיננטי מסוימת בזירה המוזיקלית החל מסוף שנות השבעים ועד לתחילת שנות השמונים, מזהה המחבר סיימון ריינולדס כיצד הכשרתם של חברי להקת WIRE כסטודנטים לאמנות ולעיצוב (כמו גם להקות אחרות באותה תקופה) אכן נתנה את אותותיה בייחודיות המוזיקלית שלהם. ריינולדס טוען כי יותר מאשר כעשייה מוזיקלית פרופר, השתמשו WIRE ודומותיה במוזיקת הרוק כפלטפורמה לניסיונות אמנותיים ואסתטיים אשר ניתן לאתר את מקורם בשיח האמנותי ה"גבוה" אליו הוכשרו למעשה מלכתחילה.

 

 

כך למשל, תפיסתה של הלהקה את הצליל המוזיקלי כאובייקט אמנותי אוטונומי וטקטילי הניתן לעיצוב באמצעים טכנולוגיים שונים לכדי טקסטורות מופשטות, השימוש במקלדות, סינתסייזרים ומכונות קצב בנוסף לגיטרות-באס-תופים, כמו גם השימוש בעקרונות ומגבלות אסתטיים וקונספטואליים א-פריוריים אשר התוו את החלטותיהם המוזיקליות, גרמו למוזיקה של WIRE להישמע יותר כמו האקספרימנטים של המוזיקאי והמפיק בריאן אינו או של מוסיקאי אוונגרד מודרניסטים ושאר אמנים מתחומים שונים אשר ביססו את מפעלם על מניפסטים, מאשר שירי פאנק-רוק-פופ מסורתיים יותר. תפיסה זו מכתבת את פועלה של WIRE גם עם מסורות מוזיקליות שנתפסו כמנוגדות לאלה של הפאנק ממנו צמחה הלהקה. אלה הן המסורות של הפסיכדליה של שנות השישים, כמו גם הרוק המתקדם, הספייס-רוק והקראוטרוק (הרוק האוונגרדי הגרמני) של שנות השבעים. במובן זה ניתן לראות כיצד WIRE משמשת יותר כהמשך של מסורות אלה – גם אם דרך הבדלים משמעותיים מהן – מאשר ניתוק ושסע שלהן, כפי שההיסטורי-וגרפיות הרשמיות והפופולריות של תולדות הרוק מבקשות לייצר.

ואכן, כפי שטענו הסוציולוגים של המוזיקה הפופולרית סיימון פרית' והאוורד הורן בספרם החלוצי ART INTO POP, מסורת זו של אמנות עוברת כחוט השני בתולדות הרוק (הבריטי בעיקרו, אך לא רק), דרך הביוגרפיות של אמני ולהקות רוק מרכזיים כסטודנטים לאמנות, באופן שהופך את הרוק לשדה תרבותי הממשיך את זה של האמנות ה"גבוהה", בעיקר את זו המודרני(סטי)ת אשר אפיינה את מהלך המאה העשרים. פרית' והורן, כמו גם המבקר גרייל מרקוס, מזהים קשרים מורכבים בין מהפכת הפאנק והרוק ה"אמנותי" של שנות השישים והשבעים, לבין מהפכות אמנותיות ותרבותיות מוקדמות יותר, כמו אלה של הדאדא, הסוריאליזם, הסיטואציוניזם, המינימליזם, הקונספטואליזם ועוד. קשרים אלה, כאמור, מערערים ומאתגרים חלק מן המיתוסים אשר נכרכו בשיח אודות מוסיקת הרוק וסייעו בעיצובו, כאשר המקרה של WIRE חושף את המורכבות והבעייתיות האידאולוגית של מיתוסים אלה.

גל חרמוני הוא דוקטורנט ומרצה לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, חוקר תרבות ומוזיקה פופולרית, ומוזיקאי. במסגרת החוג לתולדות המוזיקה, ירצה חרמוני הערב על להקת Wire על סוגיות שונות דרך פועלה המוזיקלי של הלהקה. הרצאות החוג מתקיימות בכל יום שלישי ב"פסאז'" שברחוב אלנבי 94 בתל אביב. ראו הוזמנתם. 

 

האזינו לתוכנית של "החוג לתולדות המוזיקה" ב"קול הקמפוס". שהוקדשה ל-WIRE: 

תגובות