מגזין

נפרדים מלו ריד

קול הקמפוס נפרד מהמוזיקאי והרוקר החשוב שהלך לעולמו. וגם : האזינו למיקסטיוב מיוחד המוקדש כולו לקלסיקות הגדולות ביותר שלו

מאת יוסי חלילי, זיו קרויטורו, עדי נוי. 28-10-2013

תגיות: רוק, לו ריד, פרידה, The Velvet Underground, Lou Reed, מיקסטיוב, Berlin, ולווט אנדרגראונד

 

מרכינים ראש. לו רידענק בדורו. לו ריד

אמנים ומאזינים ברחבי העולם הרכינו ראשם אתמול בעקבות הידיעה על פטירתו של לו ריד בגיל 71. ריד היה אחד ממוזיקאים והיוצרים החשובים והמהפכניים ביותר בתולדות הרוק; החל מתחילת דרכו בלהקת הרוק האוונגרדית The Velvet Underground , דרך קריירת הסולו שלו שניפקה קלסיקות ונכסי צאן בלתי נשכחים באלבומים  כמו Transfomer ו - Berlin, ועד ההרפתקאות האקספירימנטליות והשנויות במחלוקת שלו, שבסופו של דבר הקדימו את זמנן. ריד היה יוצר חד פעמי בדורו ודמות משמעותית בהתפתחות של הרוקנרול לאורך המאה ה-20/


 דמותו ומורשתו של ריד היווה גם השפעה והשראה עבור שדרני קול הקמפוס, שחלקם הקדישו דברי פרידה לזכרו של ריד.

 

עדי נוי נפרד :

"אף פעם לא ידעתי מה אני אענה אם ישאלו אותי איזה אלבום הייתי לוקח איתי לאי בודד, אבל תמיד כשהרהרתי לכמה שניות בשאלה הזו, התשובה הייתה "ברלין". אף פעם לא ניסיתי להתעמק בשאלה הזו יותר מכמה שניות, כי בכל זאת כשאתה מנהל דיאלוג עם עצמך מותר לך לברוח לנושא אחר, אז אני לא יודע אם מתישהו זו הייתה התשובה הסופית שלי. אם באמת הייתה סיבה להרהר בזה יותר, כנראה שהיה לוקח לי הרבה זמן לחשוב על זה, אבל איכשהו האינסטינקט הראשוני תמיד היה 'ברלין'. כאילו שהוא הוקלט כדי שאנשים ייקחו אותו לאי בודד.


 כשהחזקתי בידי את האלבום הראשון של ולווט אנדרגראונד בפעם הראשונה, ידעתי שזו אמורה להיות עטיפה גאונית. לא הבנתי למה ולא ידעתי מי זה אנדי וורהול ומה זה פופ-ארט, וגם לא ניסיתי להבין, אבל המוזיקה הייתה הרבה יותר מבננה על רקע לבן, ומאז לו ריד היה שם. מהצליל הראשון של Sunday Morning, דרך שיר מושלם על יום מושלם, וכן, בברלין, ליד החומה, את היית איזה מטר שבעים. והקסם, והאבדן. אף פעם לא חשבתי על צמד המילים 'לו ריד' כמשהו שיכול למות. כנראה שזה באמת לא יקרה, פשוט השיר יהיה יותר עצוב".

 

 

יוסי חלילי נפרד :

"בגיל 14 וחצי שרפו לי האצבעות מרוב ניסיונות לשחזר את הבס-ליין המתוק של Walk on the Wild Side. עוד סלייד, ועוד אחד של חצאי אקורדים על צוואר הגיטרה, שניסו לתפוס את הקסם הזה שהילך עליי בעקבות המפגש הראשון עם אחד מהיוצרים הכי מסקרנים ששמעתי עד אז. אחר כך הגיעה גם ההיכרות עם Perfect Day,  עם Vicious ועם Satellite of Love וכל השאר. ואיתה ההבנה שמוזיקה לא צריכה להיות שמחה בכדי לשמח אותי, או בכדי לגרום לי לחשוב או להרגיש. בפעם הראשונה הרשיתי לעצמי להרפות מהתשוקה לקצב, לרסן קצת את הגרוב ולהתמכר למעמקי התודעה. משהו בכנות המזוקקת של הקול המחוספס הזה, בהגשה הישירה והאמיצה של הטקסטים ובעטיפה של הכל בהרבה צלילים לא ממש קונבנציונליים גרם לי לרצות לחקור ולשמוע עוד, גם שנים אחר כך, לצלול איתו מטה לתהומות האופל של הנפש האנושית ולעלות לגובה עם כל ניצוץ אופטימיות שמבצבץ לו איכשהו בסוף, כאילו מורה לא להתייאש, למרות הכל. לו ריד לימד אותי על כאב ועל אבדן, על עצב ועל כעס, על קסם ועל מציאות ועל חלומות ועל תקוות, על טוב ורע, על החיים ועל המוות. רציתי להגיד תודה".

 

צפו ב - Rock and Roll Heart, סרט דוקומנטרי על דמותו ומפעל חייו לו ריד : 

 


 

זיו קרויטורו נפרד : 

"חולצת טי שירט שחורה בתוך ג'ינס שחור, בתוך מגפיים מעור. אפרו יהודי ומשקפי טייסים שחורים - לא היה קול יותר מלו ריד. הגיטרות שלו היו צורמות, השירה שלו הייתה לעיתים קרובה לדקלום והשירים התחילו והתפיידו כאילו 'זה כל מה שיש' ואם לא הבנתם מתי הסוף כנראה שזה בסדר. הקצב המונוטוני והחזרה הרפטטיבית גורמת לי עכשיו יותר מתמיד למצוא את נקודת ההשקה של לו ריד עם הבלוז ויושביו הוותיקים של המיסיסיפי. תקופות קשות יוצרות אומנות טובה. רומנטיקה של כישלון וחור פעור בשלוות הנפש יוצרת ביטויים מקוריים, אוניברסאליים וחסרי זמן. כשאלכס נכנס דרך דלת הפלדה, אחזתי פנס או יציקת ברזל אחרת בידי. סימפטי, כמעט אף פעם לא רציני מדי, הוא נכנס לתוך החדר עם לסת כבדה ולחיים שקועות שיצרו שקיות איפה שהנחתי היו עיניו, בגינוני אבלים נשען על השולחן עם יד שמאל וגירד בראשו עם הימנית. זה אמיתי שאלתי, רציני. הכי רציני שיש - "הרולינג סטונס שלחו הודעה" הוא שילח לעברי. דקה אחרי זה כבר ישבנו בחוץ על ספסל מעץ, הוא דיבר על בואי, אני חשבתי על הטי-שירט השחורה.

 

את לו ריד הכרתי לראשונה דרך האלבום New York  . אני זוכר שאחי הגדול הביא אותו הביתה ומפאת צניעות מערכות הסטריאו בביתי, שמעתי אותו שוב ושוב, שמעתי אדם מחוספס וקשוח מספר סיפורים על העיר שיצרה אותו. העיר שבה הוא מצא את מנוחתו בתוך חבורות הפריקים, האמנים, הטרנסג'נדרים ומסוממי הרחוב שנראו תמיד פחות מאיימים מהאנשים הנורמאלים. מאוחר יותר כשהשנים יעברו, כשלהיטים מ   Transfomrer-יחדלו מחמת מיאוס של שמיעה חוזרת, ומינון מנות המציאות יגדלו, הגיע יחזור זמנו של ריד שוב לאוזניי. מצאתי סבל, הומור, אבחנה חדה לגביי חרדה, ואובססיביות שהרכיבו את יצירותיו הצועדות הלוך ושוב על החבל בין הקוף לעל-אדם, נטולים ממוסר עבדים ומלאים בעצבות קיומית. פוצעים כפרחים קמלים בתוך נפש מעונה. כמה עצוב וטוב היה Berlin  , כועס וחומל מג'יק אנד לוס, ומטריד שלווה וולווט אנדרגראונד וניקו.

 

מתוך עשרות אלבומים בהרכב הולווט, כיוצר בודד או בשיתוף פעולה עם כזה או אחרת, לו ריד היה ללא צל של ספק יוצר פורה שהתחיל את דרכו בנערותו כצעיר הנכבש בתוך סיר לחץ של ערכים שמרניים שהונע מפחד בקלון של סטייה חברתית. ריד טופל כשפן ניסיונות במדע פסיכיאטרי חדש ואלים שייתכן והפכה אותו לגיבור התרבות שאני משקף בדמיוני ברגעים אלו. אלבומים כמו Long Island Baby   , White Light/White    ו- The Blue Mask  ,  אלו שהתחברתי אליהם כמאזין במהלך השנים. רבים ומשונים הם האלבומים שחתימתו של ריד עליהם במהלך 50השנים האחרונות ואני יכול רק לדמיין את הסרט התיעודי שיעשה במאדים שנים מעכשיו, ויגולל כיצד Metal Machine Music   היה לתושבי מאדים כפי ש-Cold Fact   של רודריגז הייתה לדרום אפריקה.

לו ריד בשבילי היה אחד הדמויות הבלתי נשכחות שעיצבו את תרבותי. הוא יחסר. לא רק כי הוא נפטר, לא כי כמו אמנים רבים תהילתם גדולה במותם פי כמה מאשר בהווייתם. אלא כי זוהי תזכורת, סיכה בודדת, בין סיכות רבות ואחרות המלופפות וקשורות בחוט על מפת חיי. סיכה נוספת שהפכה צבעה מלבן אל שחור".



 

האזינו למיקסטיוב מיוחד המוקדש כולו לקלסיקות הגדולות של לו ריד :


 

 

 

תגובות