מגזין

האיש שהכניס את הפוליטיקה למוזיקה האפריקאית

אפילו הצבא הניגרי לא הצליח לעצור את אבי האפרוביט פלה קוטי. הטקסטים והמוזיקה שלו רלוונטים ונהדרים גם ביום הולדתו ה-74

מאת אופיר בלום. 16-10-2013

תגיות: אופיר בלום, אפריקה, פוליטיקה, אפרוביט, מחאה, פלה קוטי, טוני אלן

 

לכל ז'אנר יש את הסנדק שלו. במקרה של האפרוביט, זרם מוזיקלי שצמח בשנות השבעים המשלב מוזיקה אפריקאית מסורתית עם ג'אז ופ'אנק, האבא הבלתי מעורער הוא פלה קוטי. מלבד היותו אחד המפתחים המרכזיים של הז'אנר, קוטי, שנולד בניגריה ב-15 באוקטובר 1938 ומת בה ב-1997, היה בין היוצרים הראשונים שהטמיעו מסרים חברתיים במוזיקה השחורה באפריקה.

חלוציות המוזיקה של קוטי הייתה למעשה פיוז'ן של Highlife (ז'אנר מוזיקלי שמקורו בגאנה) וג'אז, כאשר האלמנט הייחודי שהוכנס למוזיקה זכה לכינוי Afrobeat, אותה חזרה קבועה במקצב, בתפקידי כלי הנשיפה, בריפים של הגיטרות או ברוב המקרים בכל הכלים ביחד. הרפטטיביות הזאת הייתה כפולה כאשר כחלק מהסגנון היו מספר כלי נשיפה זהים מנגנים בו זמנית. מערבולת הצלילים הזאת, שבדרך כלל הייתה אורכת בין 6 דקות לחצי שעה (ואף יותר במקרים מסוימים בהופעות שלא הוקלטו) ביחד עם הליריקה המטיפה לאהבה או למהפכה, גורמים לכל שיר של קוטי להיות מסע מיוחד עצמו.

 

 

את הפיוז'ן הזה פיתח קוטי כששהה בלונדון של סוף שנות השישים, לשם הגיע ללמוד רפואה כמו הוריו, לפני שהבין שמוזיקה תהיה התרופה שלו. לאחר ששב לגאנה, שם ההרכב שהקים,Koola Lobitos, שינה את שמו לשם הנודע Afrika 70, על שם השנה בה הוחלף השם.

 

 

 

לא רק הסגנון המוזיקלי של קוטי השתנה עם החזרה ליבשת השחורה, אלא גם הנושאים בהם עסק. על אף שבתחילת הדרך עסקו שיריו בעיקר באהבה, ביקור בלוס אנג'לס (שהוליד אלבום סשן שיצא רק שנים מאוחר יותר) וגילוי תנועת הפנתרים השחורים הולידו אצל קוטי את המודעות והזעם וחיברו אותן למצב הפוליטי המעורער ששרר בניגריה באותה התקופה.

 

 

 

המעבר לטקסטים חברתיים יותר ושילובם באופן קבוע במוזיקה שלו ובהופעות שלו לא עשו לממשל בניגריה חיים קלים, על אחת כמה וכמה אחרי שהקים את קומונת "רפובליקת קלקטה" בה יצר, בה התגורר יחד עם נשותיו, ובה מצאו מקלט אלו שהזדהו עם המוזיקה שלו או עם דת היורובה אליה השתייך. הופעותיו היו טעונות טקסטים זועמים נגד המשטר וכוחניותו. הפשיטות התכופות על קלקוטה הפכו לעניין שבשגרה. אחת האגדות מספרת שהמשטר ניסה לעצור את קוטי ב-1975 ע"י שתילת ג'וינט עליו. פלה, כך מספרת האגדה, אכל את הג'וינט וכדי להעלים את ההוכחות סופית מסר לדגימה צואה של אדם. מכאן עלה שם אלבומו באותה שנה - Expensive Shit.

 

 

 

ההתנגשויות בין השלטון הניגרי לקלקוטה וקוטי הגיעו לנקודת שיא אחרי שהאחרון שחרר את אלבומו הנודע Zombie ב-1977, מניפסט מוזיקלי בועט נגד הצבא הניגרי ופשעיו נגד האוכלוסיה האזרחית.

 

הצבא הניגרי פושט על הקומונה של קוטי ב-1977
הצבא הניגרי פושט על הקומונה של קוטי ב-1977. צילום: Toludpilgrim

  

 

הצלחת האלבום סימנה שיא חדש במערכת היחסים בין השלטון לזמר המורד - הצבא נכנס לקלקוטה, השמיד את הקומונה, רצח את אימו של קוטי וכמעט והרג גם אותו. איש מאנשי הצבא כמובן לא הואשם בדבר. בתגובה כתב קוטי את Unknown Soldier. האירוע האלים גרם לו להגביר את המעורבות הפוליטית שלו בניגריה ואף להרחיב אותה למדינות נוספות באפריקה כמו גאנה (בה נאסר עליו להופיע ב-1979) ודרום אפריקה של משטר האפרטהייד. המלחמה בשחיתות הצבאית באפריקה הייתה הלב המוזיקלי והאישי שלו עד מותו ב-1997 מאיידס.

 

 

 

16 שנים לאחר מותו, המוזיקה והמסרים של קוטי עדיין רלוונטים. הרוח שלו ממשיכה גם ביצירה שלו אבל גם בשני בניו, פמי ושון, שיוצרים מוזיקה בעצמם ופעילים פוליטית וחברתית באפריקה. הז'אנר שקוטי היה בין מייסדיו חי ותוסס אף הוא: הרכבים רבים הוקמו והתפתחו ב-20 השנים האחרונות וברובם עדיין אפשר למצוא את רכיב המחאה האנטי-קולוניאליסטית והקריאה לצדק ושוויון ביבשת השחורה ומחוצה לה. אמנם הניסיון של קוטי להיכנס באופן רשמי לפוליטיקה ולרוץ לנשיאות ניגריה נגמר בפסילת הרשימה שלו, במובנים מסוימים פלה קוטי יהיה לנצח הנשיא השחור של אפריקה החופשית, החופשית באמת.

 

 

 

האזינו לספיישל פלה קוטי ב"קול הקמפוס"

תגובות