מגזין

השנה בה אתם החלטתם אילו אלבומים יצאו לאור

אתרי מימון-ההמון משנים מהיסוד את תעשיית המוזיקה. כמה מהאלבומים הבולטים של השנה נעשו ככה, אבל לא כולם מבינים למה הם נכנסים

מאת ניר גורלי. 25-08-2013

תגיות: ניר גורלי, סיכום שנה, תשע"ג, מימון, מימון-המון

 

מה שאני אלך למתווך כשאני יכול להגיע אל הקהל שלי בצורה ישירה, ובאותה הזדמנות לחזק את הקשר שלי איתו? הקהל רק ירוויח מזה וגם אני רק ארוויח מזה". את השאלה הזו מחזיר יהוא ירון בתגובה לשאלה מדוע בחר לממן את אלבומו השני, "אמן השכנוע העצמי", באמצעות אתר מימון-המון (קראודפנדינג). "הייתי צריכה סכום כסף אחרון בשביל אלבום שעבדתי עליו שנים, ונורא מצא חן בעיני הרעיון הזה", מספרת אליוט (שרון בן עזר) שהוציאה את אלבום הבכורה שלה, "5772", באותה שיטה. "הקהל קנה מוצרים שלי, פשוט מכרתי לו אותם לפני שהאלבום יצא. בעצם פתחתי חנות וככה מימנתי את יחסי הציבור וההוצאה שלו".

יהוא ירון ואליוט לא לבד. מה שהתחיל כתופעה אזוטרית יחסית בשוק המוזיקה, צמח השנה באופן משמעותי כאשר עוד ועוד אמנים השתמשו בפלטפורמה על מנת לממן את אלבומיהם. בין המועמדים למצעד השנתי של קול הקמפוס תמצאו לצד אלבומיהם של ירון ואליוט גם את אבי עדאקי ולוס כפרוס שמומנו באותה צורה, דרך האתר הישראלי "הדסטארט". כיום באתר אפשר למצוא שמות כמו עלמה זהר, שי להב ונגה שלו שברגעים אלו ממש מבקשים את תמיכתכם. הפרויקט המדובר של יענקלה רוטבליט ותומר יוסף, "החצר האחורית", כבר הושלם ויש להניח שהתוצאה כבר תיקח חלק משמעותי בסיכומי השנה הבאה. "הבילויים", שהוציאו השנה את אלבומם השלישי "הורה הסלמה", אמנם פעלו בפלטפורמה עצמאית, אך עיקרון המימון היה דומה: הקהל שילם על האלבום לפני שהוא יצא. בחלק מהאלבומים אפילו לפני שהוקלט.

 

תופעת מימון-ההמון אינה חדשה ואינה בלעדית לשוק המוזיקה. נכון ל-2012 קיימים יותר מ-450 אתרים ברחבי העולם שעוזרים לממן מגוון של פרויקטים החל מסרטים, דרך סטארטאפים ועד יוזמות קהילתיות. בארץ פועלים כיום שלושה אתרים: "הדסטארט", "מימונה" ו"סטארט-ארט". "התחלנו לדבר על זה בשלהי 2010 אבל בפועל עשינו עם זה משהו רק ב-2011", מספר יוסי מאירי, שלצד מעיין מלצר ויונתן גל הקים ומנהל את אתר "הדסטארט", המשמעותי מבין שלושת האתרים הישראלים בכל הנוגע לפרויקטים מוזיקליים. "הרעיון התחיל מזה שכל אחד מאיתנו הוא יזם בעצמו. כשרצינו לפתוח עסק חדש היינו צריכים להביא כסף מהבית או לבקש מהבנק. אז הבנו שאנחנו צריכים לעשות את זה. בהתחלה רצינו לעשות equity base (מימון תמורת מניות. נ.ג). הבנו שבארץ זה לא חוקי, ובגלל שאנחנו רוצים לעבוד בצורה ישרה עם החוק התחלנו לעשות קראודפנדינג על בבסיס Reward Base (מימון תמורת תגמולים. נ.ג.)".

 

רעיון התגמולים הוא פשוט. כל אדם יכול לפתוח פרויקט בו הוא מצהיר על החזון שלו (אלבום, סרט, אפליקציה), והקהל יכול לממן אותו דרך מדרגות תשלום שונות. עבור כל מדרגת תשלום מקבל הממן איזשהו תגמול, החל ממכתב תודה, דרך קרדיט בפרויקט ועד שלל מתנות ומחוות אישיות. כשמדובר בסצנת האינדי הקטנה שלנו, הפלטפורמה פותחת פתח להכרות אישית ובלתי אמצעית בין האמנים לקהל שלהם. בין התגמולים שהציעה אליוט לדוגמה, אפשר למצוא סדנאות אמן, שיעורי דיג'יי והופעה סודית. יהוא ירון "מכר" מנוי שנתי להופעותיו. שניהם מתכוננים להופעות פרטיות בבתי מעריצים ששילמו על כך בין 2,500 ל-3,000 שקלים שגויסו, כאמור, להשלמת אלבומיהם. "אנשים מאוד הסתקרנו", מספרת אליוט. "הם קיבלו את האלבום הביתה חתום לפני שהוא יצא, אלו שהשתתפו בסדנאות אמן שעשיתי ושיעורי הדיג'יי פרטיים מאוד נהנו. בזכות זה הכרתי את הקהל".

 

האזינו ל"אמן השכנוע העצמי" של יהוא ירון

 

 

האזינו ל"5772" של אליוט

 

 

מבקשי נדבות?

על אף שתופעת מימון-ההמון תפסה תאוצה בשנים האחרונות, שורשיה נטועים עוד בשנות ה-90, וכבר שם הייתה זו אהבה למוזיקה שהניעה את הרעיון. החלוצה בתחום הייתה להקת הרוק הבריטית מריליון. קשיים כלכליים ופשיטת רגל של הלייבל האמריקאי שלה, מנעו מהלהקה לצאת לסיבוב הופעות בארצות הברית. מעריציה המאוכזבים לקחו יוזמה ופתחו בקמפיין אינטרנטי לגיוס כספים על מנת לממן ללהקה את סיבוב ההופעות. הקמפיין היה הצלחה אדירה כאשר גויסו עבורו 60 אלף דולר, פי שניים מהסכום המבוקש. בזכותו הצליחה הלהקה לצאת ב-97' לסיבוב הופעות של 21 יום. חשוב לציין שהיוזמה לא היתה של חברי הלהקה. רוב הזמן הם פשוט עמדו בצד, הביעו ספקות, וחששו שיתפסו בתקשורת כמבקשי נדבות. "נסחפנו בהתלהבות של המעריצים", סיפר בזמנו מארק קלי, קלידן הלהקה. " זה רק המשיך והמשיך, ולא דעך. ברגע שהגיוס עבר את קו ה-25 אלף דולר התחלנו לתכנן את הנסיעה". מאז הצלחת הקמפיין המשיכה הלהקה ומימנה באמצעות הקהל עוד שלושה אלבומים.

חלוץ מימון-ההמון בישראל היה דיוויד ברוזה, שב-2011 השלים גיוס של 65 אלף דולר מ-305 משקיעים לצורך הקלטת אלבומו "שפה שלישית". בזכות הצלחתו הבינלאומית לא היה תלוי ברוזה רק בקהל הישראלי ורוב הכסף גויס מארה"ב, ספרד וצרפת. המשקיעים יכלו לקנות הורדה של האלבום בעשרה דולרים או עותק של הדיסק עבור 25 דולר. חמישה משקיעים שילמו 5,000 דולר כל אחד ובתמורה קיבלו כרטיס אח"מ זוגי להופעה בזריחה במצדה וארוחת בוקר אינטימית עם ברוזה ולהקתו.

ברוזה פתח את הפרויקט באתר הבינלאומי "קיקסטארטר". למרות שזה לא אתר מימון-ההמון הראשון (הראשונים היו Artistshare ב-2001), "קיקסטארטר", שנפתח ב-2009, הוא כיום המוביל בתחום. לפי נתוני האתר, בשנת 2012 מספר כולל של 20,122,241,475 אנשים גייסו סכום כולל של 319,786,629 דולר. התחום המצליח ביותר באתר הוא מוזיקה: 5,067 פרויקטים מוזיקליים זכו לצאת לאור בזכות האתר.

 

האמנות לבקש

בין האמנים הבינלאומיים שהוציאו אלבומים בדרך מימון-ההמון ניתן למצוא בעיקר שמות מהשוליים האלטרנטיביים כמו The Polyphonic Spree, The Rascals, Black Moth Super Rainbow ו-Minus the Bear. הזמרת המוכרת ביותר, שללא ספק עשתה לשירות את יחסי הציבור הטובים ביותר, היא אמנדה פאלמר, לשעבר חצי מהצד "דרזדן דולס".

באפריל שנה שעברה פתחה פאלמר פרויקט ב"קיקסטארטר" בו ביקשה 100 אלף דולר לצורך השלמת אלבום הסולו השני שלה "Theatre Is Evil". בזכות אישיותה הצבעונית, קהל מעריציה האדוק ושנים של פעילות אינטרנטית אינטנסיבית, הצליחה לגייס עד תום הפרויקט סכום של יותר ממיליון דולר, הסכום הגדול ביותר שגויס עד כה עבור פרויקט מוזיקלי. בעקבות ההצלחה הוזמנה פאלמר ל"טד", שם העבירה הרצאה שנקראה "האמנות לבקש", ובה סיפרה על התהליך המחשבתי והאמנותי שהוביל אותה לפנות למימון-המון. היא השוותה אותו ל-Crowd surfing כפעילות שגרמה לה להרגיש מחוברת לקהל, "נפלתי לתוך אלפי הקשרים שיצרתי וביקשתי מהקהל שיתפוס אותי". סיפור ההצלחה שלה נתן השראה למוזיקאים רבים נוספים, שכיום כבר לא חוששים להיתפס כמקבצי נדבות. "אמנדה פאלמר הדגימה לי את ההצדקה של הדבר הזה", מסביר יהוא ירון. "זו בחורה שחברת התקליטים אומרת לה שהיא לא תוציא את האלבום כמו שהיא רוצה ואז בין לילה מקבלת מיליון דולר. וזו זמרת שעכשיו יכולה להוציא שלושה-ארבעה אלבומים בדיוק כמו שהיא רוצה בלי להוריד פראזה מהחזון שלה. זה מעורר השראה והערכה".

כרגיל כמו בכל סיפור הצלחה, ובמיוחד כשהוא סובב אישיות כמו פאלמר, הפרויקט עורר גם לא מעט מחלוקות. המפיק סטיב אלביני והמוזיקאי אוון פאלט (Final Fantasy) טענו שהעובדה שאחרי שהצליחה לגייס כל כך הרבה כסף היא עדיין מבקשת מנגנים אורחים להופיע לצידה בחינם היא חוצפה (בהרצאה היא גם עונה על כך). כמו כן עלו טענות שההוצאות על הפקת האלבום היו מוגזמות. חשוב לציין שהסכום הממוצע שאמן או להקה מבקשים להפקת אלבום הוא 5,000 דולר. פאלמר מלכתחילה ביקשה 100,000. כאמור היא קיבלה מיליון. כאשר עלו התהיות מה היא מתכוונת לעשות עם כל הכסף, פרסמה פאלמר פוסט בו פירטה את כל הוצאותיה. חלקן, למרות שקיפותן, עדיין שנויות במחלוקת. לדוגמה, ספר תצלומים אקסקלוסיבי בעלות של 300 דולר לאחד, זה חזון אמנותי לגיטימי או הגזמה פרועה? כנראה שתלוי את מי שואלים.

 

צפו בהרצאתה של אמנדה פאלמר בטד

 

להיות טוטאלי באמנות

"כשמישהו אומר שבשביל לעשות את האלבום שהוא חולם עליו הוא צריך להיכנס לאולפן שעולה 3,000 שקל ביום, או להקליט אותו בפריז, או שהוא פשוט חייב רביעיית מיתרים, זה אחלה כשמדובר בהפקות גדולות, אבל כשאתה עושה מוזיקה עצמאית אתה לא צריך את זה", אומר המוזיקאי רם אוריון. "גם אני את רוב האלבומים שלי הקלטתי באולפנים אמיתיים ושום דבר לא מתקרב לתקציבים שמבקשים בפרויקטים".

רם אוריון הוא אולי המוזיקאי הישראלי היחיד שיצא באופן פומבי נגד שיטת מימון-ההמון, בהתחלה בפוסט בפייסבוק ואחר כך בטור שכתב לאתר וואלה!. "אני לא מתנגד לפלטפורמה", הוא מסביר חצי שנה אחרי הפרסום. "יש פרויקטים שאני נותן להם כסף, אבל פחות בהפקות של אלבומים, ולא למישהו שאומר שהוא צריך 40 או 60 אלף שקל בשביל לממש את החזון שלו. זה לדעתי לא רלוונטי לעשייה עצמאית בעידן שלנו".

יהוא ירון, שביקש 40 אלף שקל (וקיבל 43,686), התפלמס בזמנו עם אוריון בפייסבוק. גם היום הוא לא מסכים עם הטענות. "תלוי איזה אלבום", הוא אומר. "האלבום שלי עלה הרבה כסף והרבה זמן והיו בו הרבה משתתפים. הוא היה יקר, אני גאה בו ושלם איתו ולא הייתי רוצה לעשות אותו אחרת. בתור מפיק מוזיקלי שעובד הרבה יצא לי לעשות אלבומים שעלו יותר מהאלבום שלי ואלבומים שעלו שמינית ממנו. אפשר לעשות את שניהם בצורה הכי טובה בעולם, הכל תלוי בחזון האמנותי שלך. או שאתה מגבש חזון אחר עם מגבלות של כסף וזמן וזה בסדר גמור, או שאם אתה הולך על החזון שלך תצטרך להשקיע יותר כסף. מימון-המון זו דרך מעולה לעשות את זה. זה מאפשר לך להיות טוטאלי עם האמנות שלך וזה מאפשר לקהל שלך לקבל אמנות טוטאלית".

 

רם אוריון
רם אוריון. צילום: דניאל צ'צ'יק

 

השיטה הישנה

טיעון נוסף שמעלה רם אוריון קשור למקומות אליהם הולך הכסף של המשקיעים. לא תמיד ליצירת האמנות עצמה כמו שנעים אולי לחשוב, אלא גם לצדדים הבירוקרטיים שלה. "הרבה מהתקציב הוא לא בשביל ההפקה", הוא אומר. "זו לא בעיה דווקא של האמנים. יש משהו מאוד דפוק ומעוות כשמתייחסים אליך ברצינות רק אם אתה מדפיס עותקים פיזיים. גם כל נושא יחסי הציבור הוא יקר. עם כל הכבוד לרשתות חברתיות עדיין כדי שאלבום יקבל חשיפה עיתונאית תקשורתית מספקת אתה צריך משרד יחסי ציבור. הבעיה היא שהתקציבים של היח"צ הם לא פרופורציונלים לסכומים שהאלבום יכול להכניס. כשאתה מגייס 60 אלף שקל בשביל להקליט באולפן שעולה אלפי שקלים ביום, להדפיס דיסק, ולשלם 15 אלף שקל ליחצנית כדי לשלוח עותקים פיזיים בדואר, אתה משמר את השיטה הישנה".

הנקודה מעניינת וחשובה, אבל חשוב לזכור שאת "השיטה הישנה" משמר גם הקהל עצמו. "הרבה מאוד אנשים וחובבי מוזיקה רציניים ביקשו ממני להדפיס את הדיסק", מספרת אליוט. "הייתי בטוחה שאוציא את זה דיגיטלי אבל אנשים ביקשו את זה ממני באופן מוחלט".

מוזיקאים יכולים לבקש כסף עבור הקלטה, מאסטרינג, הפצה, יח"צ, או צילומים אמנותיים לחוברת אבל הם לא מחויבים ממש לפרט את זה למשקיעים. כרגע אין שום גורם חוקי או טכנולוגי שמחייב את יוזמי הפרויקטים לפעול בשקיפות לגבי ההוצאות שלהם. "זו כבר אחריות היזם", אומר יוסי מאירי מ"הדסטארט". "אנחנו מקבלים מאות פרויקטים ביום, עושים את הסינון המקסימלי, עובדים מאוד קשה על כל יזם ובסוף זו אחריות של היזם לכתוב מה הוא עושה עם הכסף".

בלתי אפשרי לדבר על שקיפות בשיטת מימון-ההמון מבלי להתייחס למה שכונה בתקשורת "פרשת עוזי וייל", בה הואשם הסופר בחוסר שקיפות בכל הנוגע לפרויקט ה"הדסטארט" המצליח שלו במאי האחרון (גיוס של 237% מהסכום שביקש). כשנשאל מאירי אם הוסקו מסקנות כלשהן בעקבות הסערה התקשורתית הוא סרב להתרגש: "היה המון רעש וגל אוהד מאוד כשהוא הצליח, ואז המון רעש כשהתחיל הגל הלא טוב. בפועל היו 10 ביטולים ו-35 תורמים חדשים".

אבל גם אם הסיפור של וייל שנוי במחלוקת, חשוב לציין את העובדה הפשוטה והלא בהכרח מובנת מאליה: משקיעים שילמו עבור ספר – וקיבלו אותו. עדיין אין שום ערובה, בארץ או בעולם, שכסף שהושקע בפרויקט, גם אם הסתיים בהצלחה, אכן יוליד אותו. דוגמה מאכזבת לכך היא סיפורו של ג'וש "דיקון" דיבס, חבר ההרכב האמריקאי המוערך אנימל קולקטיב, שגייס ב-2009 מעל 25 אלף דולר דרך "קיקסטארטר" כדי לטוס למאלי ולהשתתף בפסטיבל של התנועה נגד העבדות. לקהל שהשקיע בנסיעה הבטיח שיקליט שם אלבום ויכתוב ספר. למאלי הוא אכן טס, אבל הספר והדיסק, גם שלוש שנים אחרי, עדיין אינם. השחקן דן רולמן כתב בעמוד התגובות של הפרויקט: "הסתמכת על האמון של זרים, שנתנו לך 25 אלף דולר כדי שתוכל לטוס להרפתקה כיפית באפריקה. זה בהחלט מאכזב". ביוני הגיב דיבס בעצמו, התנצל (שוב), טען שהאלבום עדיין בעבודה והבהיר שהוא יצא ממש בקרוב.

 

"לא ידענו למה אנחנו נכנסים"

אם נכנסים לאתרי המימון השונים בארץ ובעולם מתקבלת תמונה ורודה של עשרות פרויקטים מצליחים. תמונה שעלולה ליצור מצג שווא ליזמים צעירים ושאפתניים. האמת היא שמדובר בהטיה. אמנם ישנם אתרי מימון שמאפרים גיוס גמיש מהקהל, אבל זה המקום לציין שהאתרים הבולטים: "קיקסטארטר", "הדסטארט" והרבה אחרים, עובדים בשיטה של הכל או כלום. כלומר האמן מקבל את הכסף רק בתנאי שכיסה את הסכום שהציב לעצמו בתחילת הפרויקט. באתרים האלו, כאשר פרויקטים לא מצליחים להגיע ליעד שלהם בזמן המוקצב, הם פשוט יורדים מהאוויר. ב"קיקסטארטר" מדווח על 55 אחוזי הצלחה בפרויקטים המוזיקליים. בהדסטארט לא חושפים נתונים מדויקים אבל מדברים על כ-65 אחוז הצלחה. על הפרויקטים המצליחים כולם שומעים. האלבום הרי יוצא (בסופו של דבר) וזוכה ליחסי ציבור ראויים (שכאמור מומנו על ידי הפרויקט), אבל ישנם גם כ-40% שעבורם הפרויקט אולי התחיל עם חלום גדול אך הסתיים בקול ענות חלושה.

"היה ברור שיש לנו חומרים מגובשים, כיוון מוזיקלי, חזון ומשהו להגיד. הרגשנו שאנחנו מוכנים", מספר ארז דסקל, מנהיג להקת "ארז דסקל ורוב הסיכויים". "העבודה לקראת האלבום היתה מאוד ארוכה. אחרי כמה זמן הרגשנו שאנחנו מוכנים להיכנס להקלטות, אז פתחנו את הפרויקט". בינואר השנה השיקה הלהקה פרויקט להפקת אלבום בכורה באתר "הדסטארט". היעד היה שאפתני: 50 אלף שקל. בתום הזמן שהוקצב הצליחה הלהקה לגייס חצי מזה. סכום מכובד, אבל לא מספיק. "היינו צריכים כסף להכול: הקלטות, מיקסים, יח"צ וקליפים. בדיעבד זו הייתה ה-טעות, פשוט ביקשנו יותר מדי ללהקה בתחילת דרכה כשאין באמת הרבה אנשים ששמעו עלינו. לא ידענו למה אנחנו נכנסים".

 

"ארז דסקל ורוב הסיכויים"

למרות כישלון הפרויקט, דסקל לא מרים ידיים וכמו שאמר יהוא ירון (שמפיק אגב את ההרכב), כעת עליו להתאים את החזון לאמצעים. "את ההקלטות כבר עשינו", הוא מספר. "הקונספט של להקליט, להוציא ולהשיק אלבום כיחידה - זה כבר לא יקרה. במקום זה נשחרר סינגלים בצעדים קטנים יותר ואולי נצליח כן לגייס כסף להמשך הדרך". אל השיטה עצמה אין לו טענות. "היו דיונים על זה בלהקה, אם זה כדאי או לא, אם זה בכלל בסדר שאמן מבקש כסף מהקהל. שאלה שהיא רלוונטית. אני חושב שזה בסדר גמור והדרך הזו היא מקסימה. זה אחד היתרונות של הקדמה, בסוויץ' שעשינו באינטראקציה בינינו. בין הקהל לאמן".

 

ומה הלאה?

בינתיים, נושא הקראודפנדינג מעורר דיונים ועניין רב אבל את הקדמה אכן אי אפשר לעצור. "אנחנו לא מגרדים את העשרה אחוז של הפוטנציאל", מצהיר יוסי מאירי מ"הדסטארט". "יש לנו עוד המון לאן לגדול, בין אם מדובר במיזמים טכנולוגיים או סטארט-אפים. עוד רגע נעביר את החוק שאפשר לעשות מימון ב-equity ומשם נתקדם". גם לגבי מקומו של האתר בתעשיית המוזיקה יש לו עמדה ברורה. "אתה יכול להסתכל איזה שינוי עשינו בעולם הזה. יש 'דה ווייס', 'כוכב נולד' ואותנו. בינתיים מוזיקאים עושים יותר כסף איתנו מאשר איתם. זה מגיע מהקהל ולא דרך SMS-ים. חברות התקליטים היום גם ככה לא מוציאות תקליטים, אנחנו נותנים סיכוי לאמנים חדשים וגם לותיקים".

גם חברות התקליטים לא קופאות על השמרים. כמו בכל מקום שיש בו כסף גם לכאן מגיעים בסוף התאגידים הגדולים. לפני חודש הודיעה חברת התקליטים "יוניברסל" שתקים אתר בו תציע כמה מכותריה הקלאסיים להדפסה מחודשת בויניל. ההדפסה תעשה רק עבור אלבומים שהקהל יצהיר שהוא מעוניין בהם. בין האלבומים שעלו על הפרק צוינו "Goo" של סוניק יות' והאנפלגד של נירוונה. הפרויקט עדיין לא באוויר, והוא גם לא מקורי. הלייבל "נינג'ה טיון" כבר השיק פרויקט דומה בו הוא מדפיס רליסים ישנים רק בתנאי שיש להם ביקוש מסוים. רעיון הגיוני שנדמה שכולם יוצאים ממנו מורווחים.
ובכל זאת את ההישג הגדול ביותר של שיטת מימון-ההמון גם חברות התקליטים לא יצליחו להרוס, והוא הקשר האנושי שהיא מייצרת. "מה שהכי מרגש אותי זה לקבל כל הזמן לפייסבוק ולמייל מכתבים מאנשים שהשקיעו בפרויקט שכותבים את הדעה שלהם על האלבום", מספר יהוא ירון. "רוב האנשים שכותבים לי מציינים את זה שהם היו חלק מהתהליך. זה מטורף מבחינתי לראות איך האלבום הזה, שהוא מאוד אישי ומאוד פרטי ומשקף את המציאות שלי, איך שהוא נגע באנשים שהיו חלק מהדרך אליו". ואליוט מסכמת: "אני מאושרת שעשיתי גיוס מהקהל. מהתגובות שקיבלתי ממאות אנשים הם גם היו נורא מבסוטים. ישבתי וכתבתי בכתב יד את השמות והכתובות של כל מאות אנשים שקנו את האלבום ואין אושר גדול מזה. פשוט האושר בהתגלמותו".

ניר גורלי כותב את הבלוג "עשוי להכיל בוטנים"

 

כמה מהאלבומים הבולטים שיצאו השנה ראו אור בזכות מימון המונים. האם אחד מהם הוא אלבום השנה שלכם? היכנסו עכשיו לממשק ההצבעה המיוחד שלנו בו ניתן להאזין ל-50 האלבומים הבולטים של השנה, ובחרו את החמישה שאתם הכי אוהבים. תוצאות ההצבעה שלכם ייחשפו במשדר סיכום חגיגי שיתקיים ב-1 בספטמבר, אותו יגישו סער גמזו, ניר גורלי, ובן שלו.

 

 

לכתבות קשורות >>>

>> הסיכומיקס של גל אפלרויט

>> מסכמים את השנה במוזיקה || בחירות השדרנים, חלק א'

>> האלבומים שלא נכנסו למצעד - בן אליעד

>> הסיכומיקס של לאון פלדמן

>> מסכמים את השנה במוזיקה || בחירות השדרנים, חלק ב'

>> הסיכומיקס של רועי ריק

 

תגובות