מגזין

האם ג'ון קייג' הוא המלחין המשפיע במאה העשרים?

פעם מבקריו של פילוסוף המוזיקה החדשה חשבו שבגללו שרלטנים השתלטו על התחום. היום הם מלאי הערכה לאיש שראה במוזיקה "רעש מאורגן לאורך זמן"

מאת קול הקמפוס. 12-08-2013

תגיות: יוסי מר חיים, ג'ון קייג', פילוסוף המוזיקה, 20 שנים

 

מאת: יוסי מר חיים

"אם רעש מסויים מעצבן אותך, תאזין לו שוב. אם הוא ממשיך לעצבן אותך, תאזין לו שוב בעצמה גדולה יותר, ואז שוב ושוב עד שתגלה שבעצם הוא לא מעצבן בכלל "( ג'ון קייג').

21 שנה אחרי מותו של ג'ון קייג', שהלך לעולמו ב-12 באוגוסט 1992, נוטים גם המחמירים שבמבקריו, כולל אלו שראו בו "רק" פילוסוף ותיאורטיקן של המוזיקה החדשה, ואלו שנהגו לומר כי בגללו השתלטו שרלטנים ודילטנטים על הסצנה המוזיקלית ה"רצינית", לסגת מעמדותיהם ולהודות כי קייג' הוא המלחין "המשפיע" ביותר במאה העשרים. לא "הטוב" ביותר, כי קייג' עצמו הפך את מעשה השיפוט וההחלטה הקשורה בו על פיה, בכך שהסכים לזה שהחלטות שונות לגבי יצירתו יקבעו באקראי. כיצד נשפוט יצירה שבה 15 מקלטי רדיו מופעלים לפי פרטיטורה ובכל יום ובכל עיר היצירה תהיה שונה בתכלית?

 

 

 

בעידן שבו יכולתו של מלחין לשלוט ביצירתו הולכה ומשתכללת, אם בעזרת המחשב ואם בעזרת מבצעים המקדישים את עצמם למוזיקה חדישה, התופעה של מלחין המוותר לא רק על ביצוע מושלם (קייג' מעולם לא נתן חופש אבסולוטי, היה מאוד קפדן באשר ללוח הזמנים ותנאי הפתיחה של היצירה) אלא מאפשר למבצעים, על ידי תווי גראפי ( שפת ייצוג מוזיקאלית שקייג' היה מפתחה הראשי שמחליפה את התווים הרגילים) קשת רחבה מאוד של אפשרויות שהוא עצמו אינו מתכוון להגביל. כל זה מתאפשר אם נשנה את גישתנו הבסיסית לגבי הגדרת המוזיקה, ובעקבותיה הגדרת יצירה מוזיקלית.

 

 

 

עבור קייג' מוזיקה היא רעש מאורגן לאורך זמן. כלומר, כל צליל שהוא בספקטרום האוזן האנושית המופיע עם התייחסות למסגרת של זמן מוגדר הוא מוזיקה. כך מפקיע קייג' את מלאכת היצירה המוזיקלית מידי המקצוענים שלמדו במשך שנים לנגן בכלי נגינה מסורתיים ולכתוב להם מוזיקה. באופן שטחי ניתן לטעון כי עד ג'ון קייג' מלאכת המוזיקה היתה נתונה בידי גילדה מצומצמת שאף הכתיבה לצרכן, תוך יחסי גומלין, את טעמו. יחסי גומלין - משום שהגילדה ידעה גם להחניף לקהל הצרכנים שלה, לבדוק ולהתפשר עם העדפותיו. נותן החסות/האפיפיור/המלך/בעל האולם/המפרסם הכתיב את הטעם, והמוזיקאי ידע לתמרן בין שאיפותיו האמנותיות וצרכי השעה, ופעמים רבות –אם היה לו האומץ והאמונה, התעלם מהם לחלוטין כדי ליצור טעם חדש.

קייג' אינו שובר את הקונצנזוס הזה, שימשיך להישמר לדעתי לנצח. הוא פשוט לא מתעניין בו. הוא עוקף אותו, כפי שעקף את לימודי ההרמוניה אצל מורו הדגול, (בין השאר, ממציא שיטת 12 הטונים) ארנולד שיינברג. לדברי קייג', שיינברג אמר לו כי "לימודי ההרמוניה הם כמו קיר שאם לא עוברים מעליו לא ניתן לעסוק בהלחנה". קייג' ענה לו כי הוא מעדיף להטיח את ראשו בקיר עד שישבר.

                                                                            

אנקדוטה זו, כמו מאות האנקדוטות האחרות המופיעות בספריו (90 סיפורים קצרים מהווים חלק מיצירה בשם Indeterminancy, וכל סיפור מלווה במוזיקה אלקטרונית ונמשך בדיוק דקה), שימשה אותו כדי להבהיר נקודה מסוימת על פי דרך ההסתכלות שלו על המציאות.

 

מעמדו כגורו של הסצנה המודרנית (מעמד שהסב לו הנאה מרובה) גרם לכך שגם מוזיקאים המתנהלים היטב במסגרות המקובלות, החלו לפקפק בנחיצותם של כל מאות הפריטים אותם שננו במשך שנים רבות. קייג' עצמו נעזר בדרך כלל במוזיקאים הטובים והמקצועיים ביותר לביצוע כל מטלה. הוא מעולם לא זלזל בידע, או בלימוד - הוא פשוט שינה את סדר העדיפות. בכיתותיו הרבות ישבו אנשים חסרי ניסיון וללא חוש מוזיקלי כלשהו פרט לסקרנות טבעית.

לקייג', שהיה בהשכלתו גם ארכיטקט וצייר, היה חוש מצוין ליחסי ציבור, כריזמה שובת לב, וחוש הומור נדיר שאיפשר לו ללמד בעזרת סיפורים. טעימה קטנה מהם מאפשרת הצצה קצרה אל דרך המחשבה שלו.

 

 

 

קייג' סיפר פעם כי קרא בתוכניית הקונצרט של עמית למקצוע כי לדעתו של המלחין יש יותר מדי כאב בעולם. אחרי הקונצרט שאל העמית את קייג' מה דעתו - קייג' ענה כי המוזיקה היתה טובה מאוד אבל יש לו בעיה עם התוכנייה. "אז אתה לא חושב שיש יותר מדי כאב בעולם?", נשאל קייג' שענה כי "יש כאב בדיוק במידה הנכונה".

סיפור נוסף של קייג' הוא על סוזוקי, מורה הזן שהשפיע מאוד על מחשבתו של קייג'. סוזוקי היה נוהג ללמד באולם קרוב לשדה התעופה בקיץ. החלונות היו תמיד פתוחים ומשפטים שלמים נבלעו ברעש הנחיתות וההמראות. סוזוקי מעולם לא חזר על המשפטים שנבלעו ברעש.

בשני הסיפורים הקצרים הללו מלמד אותנו קייג' כי אין בעצם החמצות. אין משגים ואין ציונים בדרך בה מתנהל העולם. אם להשתמש במשפט של קייג', הרי ש"תפקיד האמנות הוא לחקות את הטבע בדרך הפעולה שלו".


תגובות