מגזין

ג'יפ מג"ב ורוק בקסבה - ירושלים עיר האינדי

הבמאית בטינה פיינשטיין צילמה את העונה השלישית של "אינדי סיטי" בעיר הבירה והפגישה בין הרחובות הטעונים והיפים למוזיקת השוליים

מאת ניר חסון. 06-08-2013

תגיות: ירושלים, אינדי סיטי, בטינה פיינשטיין

 

כירושלמי, אני מאמין שרבים מהדברים הטובים והמשפיעים קורים בירושלים, להרבה מהם לוקח זמן לצאת החוצה ולהגיע לקהל הרחב, וחלקם נשארים במחתרת. סצנת המוזיקה בעיר הוציאה מתוכה כמה מהלייבלים החשובים במוזיקה האלקטרונית בארץ כמו אק דאק, פאקט רקורדס ומקלט תקליטים. בעיר גם פועלים מועדנים כמו הצוללת הצהובה, שמסרבים להיכנע ללחצים ודואגים לתת במה למוזיקאים צעירים מהעיר ומחוץ לה.

יש משהו בירושלים שממקם את היוצרים בה על התפר שבין המרכז לשוליים. יש בה שמרנות, אולם נראה שהיוצרים הפועלים בה לא מנסים לרצות את הקהל ובטח שלא את תחנות הרדיו השונות. יכול להיות שאלו הדברים שגורמים לנו לקבל משהו קצת שונה מהדברים שאנו רגילים לשמוע, צליל יותר מלוכלך, פחות קליט ויותר ניסיוני.
כעת, הפרויקט הדוקומנטרי "אינדי סיטי ירושלים" מאפשר הצצה לסצנת המוזיקה של העיר המסוכסכת והמעורבבת תרבותית ומנסה תוך כדי ללכוד את המתח המיוחד של רחובות העיר השונים.

"אינדי סיטי" הוא פרויקט עליו עובדת בשנים האחרונות הבימאית והיוצרת בטינה פינשטיין. עד כה יצאו שלוש עונות בסדרה, במהלכן צולמו 51 קליפים של יוצרים עצמאיים ששודרו בערוץ 8. הפרוייקט הוא ראשון מסוגו בארץ, וכל הקליפים מצולמים ב"וואן שוט" - בפעם אחת וללא עריכה. כל קליפ מצולם בלוקיישן שונה, כשלהתרחשות של המקום השפעה רבה על אופי הקליפ.

 

בשיתוף עם עיריית ירושלים ומחלקת התרבות הגיעה פיינשטיין לכמה מהלוקיישנים המעניינים בעיר. חלקם אתרי תיירות המוניים, חלקם אינטימיים ונסתרים מהעין וחלקם מלאי מחלוקת פוליטית כמו בית צפאפא והרובע היהודי.

 

פסטיבל "אינדי סיטי" בו הופיעו האמנים שהשתתפו בפרויקט
פסטיבל "אינדי סיטי" בו הופיעו האמנים שהשתתפו בפרויקט. צילום: נועה מגר

 

השילוב בין טכניקת העבודה ובין אתרי הצילום מצליח להעביר לצופה את אווירת הרחוב וגם את המפגש בין המוזיקאים לתושבים. פעמים רבות עוברי האורח בקליפים נראים מופתעים שהגיעו לעיר מוזיקאים שהם לא הנגנים הקבועים במדרחוב. הם לא תמיד מתלהבים מהמוזיקה, אבל הם מופתעים שמשהו קורה בעיר.

 

"השיר הוא שקובע את הלוקיישן – מההרגשה והקונוטציה שהשיר לוקח אותך אליו", מספרת פיינשטיין ומדגישה את החשיבות של התאמת השיר למקום. "בשיר של הבילויים, לדוגמה, חיפשתי לוקיישן שהוא מורכב בנוף הירושלמי ומאגד בתוכו את כל הקונפליקטים שהעיר מכילה. נוסף על כך, יש בלוקיישן משהו בראשיתי שמאוד התחבר לי עם מילות השיר".

 

הבילויים – 5 הצעות לפתרון הסכסוך

 

בנוסף לשלושת העונות של אינדי סיטי, הספיקה הבימאית לקחת חלק בפרוייקטים דוקומנטרים רבים. בין עבודותיה האחרונות תוכלו למצוא את הסרטים "הבריחה מהודו", "לישון באלכסון" ו"תאטרון לא חוקי" עליו הייתה מועמדת לפרס "אופיר". סרטיה הוקרנו בפסטיבלים בארץ ובעולם.

את "אינדי סיטי" יצרה פנשטיין עם צוות שכולל את הצלם זיו ברקוביץ' , וזאת העונה השנייה שהוא משתתף בפרויקט, ועם אשר דהן – איש הסאונד שהשתתף בכל שלוש העונות. כל השירים המבוצעים בפרויקט הוקלטו בהופעה חייה במסגרת הצילומים.
בין המשתתפים בפרויקט עד כה אפשר למצוא את מיטב יוצרי האינדי הישראלים ובהם אומללה, אטליז, דה אנג'לסי, קרולינה, עוזי רמירז ועוד רבים וטובים מהסצנה. בפרק הירושלמי של "אינדי סיטי" צולמו קליפים להרכבים מקומיים כמו OX4, מרסדס בנד, נועמיקו ו-LFNT, וגם אמנים שהסביבה הירושלמית קצת פחות טבעית להם, כמו אסתר ראדה, עמית ארז, הבילויים ובום פם.

מלבד הלוקיישנים, יש לקליפים אסתטיקה מאוד ברורה. לדבריה פיינשטיין, את ההשראה היא קיבלה מפרויקטים דומים שנמצאים ברשת, דומגת ה-TAKE AWAY SHOW, שדואגים לקדם מוזיקה אלטרנטיבית מהעולם. בפרויקטים מסוג זה מוציאים את היוצרים מחדר החזרות וגורמים להם לצאת להופעה ספונטנית ברחוב, לרוב במקומות ייחודיים שייתנו נפח נוסף לשיר. פיינשטיין ראתה איך השירים של להקות שהיא אוהבת, כמו אנימל קולקטיב ופליט פוקס, מקבלים משמעות חדשה בהתאם למקום שבו הן מצטלמים.

"רציתי להביא את הניחוח האירופי לארץ ולעשות את זה בדרכי ובסגנון שלי, תוך מתן פלטפורמה למוזיקה ממש טובה שנוצרת פה ולא מקבלת מספיק במה". לדבריה, החליטה לעשות את הפרויקט הזה גם כי "המיינסטרים השתלט על המדינה בכל התחומים, ודי, נמאס לי מזה".

 

מה שונה בעבודה "אינדי סיטי ירושלים", לעומת "אינדי סיטי תל אביב"?

"אני במאית דוקומנטרית, וכשניגשתי לפרויקט חיפשתי את המפגש בין המוזיקה לרחוב וחשבתי על סיטואציות דוקומנטריות שיהיה מעניין לצלם בהן את המוזיקאים. לדוגמה, את הקליפ של 'בותימזוג' צילמתי בפאב המנזר בתל אביב, ואת עוזי רמירז צילמתי בקו 5.
השנה חיפשתי להבליט את המפגש עם האוכלוסייה הירושלמית ועם התיירים הרבים שפוקדים אותה, כמו בקליפים של התפוחים, של מרסדס בנד, של אסתר רדא ושל OX4".

איך היה המפגש עם האוכלוסייה הירושלמית?

"אני ירושלמית בעברי אז המפגש עם העיר לא היה לי זר. אני מכירה היטב את תערובת האוכלוסייה בירושלים. כמובן שבעשרים השנה האחרונות בהן אני בתל אביב העיר השתנתה. אני זוכרת שבמהלך הצילומים חשבתי הרבה על המצב החדש בו החרדים השתלטו על העיר. אך עם זאת, יש בעיר עדיין סצנה מגניבה שמסרבת להאמין למציאות סביב".

 

אסתר רדא בהופעה בפסטיבל "אינדי סיטי" בו הופיעו האמנים שהשתתפו בפרויקט
אסתר רדא בהופעה בפסטיבל "אינדי סיטי" בו הופיעו האמנים שהשתתפו בפרויקט. צילום: נועה מגר

 

ואיך היה לך לצלם בירושלים לעומת תל אביב?

תל אביב היא הרבה יותר קטנה, הכול זה מרכז העיר איכשהו, בעבור ירושלמית לשעבר, גם דרום תל אביב זה די במרכז, עשר דקות באופניים. אז ההתייחסות היא שונה. המון מוזיקאים מסצנת האינדי מתגוררים בתל אביב ויש להם יותר חיבור למקום".

הקליפים צולמו בדיוק כמו שרצית או שהיו אילוצים שגרמו לך לשנות תוכניות?

"במהלך הצילומים היו קליפים שתוכננו בצורה מסוימת, אבל הסיטואציה הדוקומנטרית לקחה את הקליפ למקום אחר. גם לפעמים מה שתכננת לא עובד וצריך להשתמש בסיטואציה בצורה שונה. לפעמים הסאונד בוחר את הלוקיישן. לדוגמה, בקליפ של סבג'אנק חיפשתי מקום עם פסנתר. אחרי שחרשתי על כל הכנסיות בירושלים ולא הצלחנו לקבל אישור – גם לא היה מספיק זמן – החלטנו לצלם בחנות פסנתרים. בגלל הלוקיישן סבג'אנק הציעו להביא עוד כמה נגנים ולעשות עיבוד מיוחד של ארבעה פסנתרים בשביל הקליפ, והוא יצא די מגניב.

"גם בקליפ של אסתר רדא הלוקיישן השתנה ברגע האחרון. התכנון היה לצלם את הקליפ בשער יפו וביום הצילומים מה שדימיינתי לא כל כך קרה. ג'יפ של מג"ב היה תקוע ברקע של הפריים, כמה מדמויות הרקע שחשבתי שיהיו כמו מוכר הבייגלה והסבלים לא היו, ולא הייתה תנועה של אנשים, בגלל כל אלו החלטנו לצלם בלוקיישן אחר בעיר העתיקה, למרות שחשבנו שיהיה קשה בגלל הסמטה הצפופה והאנשים. למרות הקושי הלכנו על זה ואני אוהבת את מה שיצא".

 

אסתר רדא – SORRIES

 

"היו שאלות גדולות מאוד עד איפה מתפרשים בירושלים, אם מגיעים לשכונות או לא", מספרת פיינשטיין. "בירושלים גם יש כל כך הרבה לוקיישנים שחשבתי שהם חובה אז הבחירה הייתה קשה. לעיר העתיקה יש לי אהבה מהבית וכל פינה שם היא לוקיישן ראוי, לכן היה לי חשוב לצלם שם. גם את אסתר רדא וגם את נועמיקו צילמנו שם. בקליפ של נועמיקו גם המילים מאוד מתאימות ללוקיישן. בקליפ רואים את הר הבית והכותל על רקע המילים "I aint going to feel this explosion, instead of a lion I was a cloud".

"חיפשתי ימים את הגג לקליפ של נועמיקו. עברתי בכמה עשרות גגות בירושלים ולא מצאתי את מה שרציתי. ואז דרך חבר הגענו לבעל גלריה בעיר העתיקה, שקוראים לו אביר, והוא לקח אותי לגג הפרטי המדהים הזה, וגם לאכול חומוס במקום סודי מעולה בעיר העתיקה. בקיצור, יחס מדהים. בסוף התברר שהוא אבא של הגיטריסט של דיוואלט – להקת אינדי ירושלמית משנות התשעים שמאוד אהבתי והשתמשתי במוזיקה שלהם כפסקול לסרט הסטודנטים הראשון שלי. היה מגניב.

"בחדר העריכה על הקליפ הז עבדתי עם גלויות של ירושלים משנות ה-70 המאוחרות כדי ליצור את הלוק של השמיים בצבע תכלת וטורקיז. זהו אימג' שנחרט אצלנו במשפחה. עליתי לארץ ב-79' וכעולים חדשים טיילנו המון בירושלים ובמיוחד בעיר העתיקה והגלויות האלה היו בחנויות המזכרות בכל מקום".

 

נועמיקו – COUCH SURFER

 

הקליפים יצאו כמו שציפית?

"בהחלט נעשתה בחירה מודעת בין האנשים למקום כמאפיין וכאווירה, ועם זאת למציאות הפתעות משלה. יש קליפים שצילמנו ביותר משני שוטים עד שהגענו לתוצאה שרצינו. ולפעמים צילמנו שני טייקים. לדוגמה, בקליפ של LFNT תכננתי לצלם אותם עם ילדים מחופשים (זה היה בפורים) כשהם מובילים את השיירה – שהייתה מתוכננת לילדים. צילמנו – והילדים לא הבינו מה קורה, וזה יצא לא טוב. פתאום ראיתי קבוצה של תיירים שעמדו לידנו מחופשים ושמחים, פניתי אליהם וביקשתי מהם להשתתף בקליפ, והם הסכימו. התוצאה של המפגש הספונטני הזה מאוד מוצלחת לטעמי".

 

What passes off for love - L.F.N.T

 

את מרוצה מ"אינדי סיטי ירושלים"?

"כשעושים 51 קליפים, יש קליפים שאני יותר אוהבת איך שיצאו, ויש כאלה שאני פחות מרוצה. זה חלק מתהליך היצירה. אני לא מהאנשים שעפים על כל דבר שהם עושים. אני מהמחמירות, ואני לוקחת קשה כשלא יוצא כמו שרציתי. אבל מה שהכי חשוב בעיניי בקליפים האלה הוא הפרפורמנס של האמן – זה בעיניי מה שעושה את הקליפ".

לפני כשבועיים התארחה פיינשטיין גם בתוכנית "מדפים" עם הדר זילברשטיין והחליפה את המצלמה בתקליטיה הפרטית שלה. האזינו לשיחה אישית על יצירה, תרבות המיינסטרים אל מול תרבות השוליים וכמובן המוזיקה המניעה את פיינשטיין להמשיך וליצור. לחצו כאן להאזנה

 

תגובות