מגזין

שנתיים למותה של איימי ווינהאוס

הכאב הגדול שהפך את היצירה של ווינהאוס למוערכת לא הרפה ממנה והפך את השנים האחרונות של חייה למסלול הידרדרות עם סוף ידוע מראש

מאת גתית פרלמוטר, הדר זילברשטיין. 23-07-2013

תגיות: שחור, איימי ווינהאוס, מוזיקה, מועדון 27, back to Black, Frank

את השירים של איימי ווינהאוס אין צורך להציג. גם לא את הקול השחור והמהפנט שניחנה בו היהודייה הלבנה מסאות' גייט. ווינהאוס, שדיברה מבית את שפת הג'אז תוך שהיא מלחינה בכישרון אדיר טקסטים יומיומיים, כתבה כבר בגיל 12 שחלומה הגדול הוא לשיר לאנשים ולהשכיח מהם את צרותיהם. בפועל, שיריה ביטאו מצוקה אישית ששום הצלחה מסחרית לא הצליחה לרפא. שנתיים למותה הוא הזדמנות להבין את גודל הטרגדיה.

איימי ווינהאוס הרחיבה את "מועדון ה-27" המפואר אבל כשמתסכלים על חמש השנים האחרונות של חייה פלא שזה לא קרה קודם. מבחורה בעלת קסם אישי ווירטואוזיות קולית נדירה, הפכה ווינהאוס לכוכבת רוק רזה מדי, בלתי צפויה מדי ועם שליטה קטנה מדי על חייה.

בדיעבד לא היו לה הרבה שירים. אלבומה הראשון "Frank" מ-2003 זיכה אותה בפוקוס התקשורתי, אך היה זה אלבום המופת שלה "back to Black" מ-2006, פסקול מערכת היחסים ההרסנית שלה עם בלייק פילדר, שהכה גלים והפך אותה לכוכבת ענקית בכל העולם. באותה נשימה הפך האלבום לאקורד הסיום של יצירתה המוזיקלית הרבה לפני מותה הטראגי. בחמש השנים שעברו מאז צאת האלבום בשנת 2006 ועד יום מותה, ווינהאוס לא הוציאה שיר אחד נוסף.

 

עשו לנו לייק וקבלו את הרבה מוזיקה לפייסבוק שלכם

את הגרוב שזרם בדמה והניע אותה להגשים את חלומה החליפו האלכוהול והסמים. נדמה היה שכל מה שעמד לנגד עיניה, הוא מושא כתיבתה, בעלה לשעבר, בין אם היה שם או לא. למרות הקהל הצמא לשמוע אותה, ולמרות הליווי הצמוד של להקת "הקינגס" האגדית, בהופעות, איימי עלתה פעם אחר פעם לבמה עם עיניים מזוגגות, ועם מינוס נוכחות. סיבובי הופעות שלמים התבטלו, לעיתים ברגע האחרון, בטענה שאינה מסוגלת להופיע מבלי שבלייק יהיה לצידה. בפעמים שנכח באולם הייתה עסוקה בעיקר בלשיר אליו, ובפחות בקהל, מה שהעיד על האופי האובססיבי של הקשר בין השניים.

 

כבר באלבום הראשון אפשר היה לזהות שהמניע העיקרי לכתיבה של ווינהאוס הוא שרידי מערכות היחסים שחוותה. האופן בו שילבה חוויות אלו עם שירת ג'אז קלאסית ומלאת חיים, יצר מייד בתחילת הדרך התנגשות בין כישרון הלחנה אדיר של טקסטים יומיומיים ובין בורות רגשיים שהיו המקור לכתיבת טקסטים אלו.

 

בתור ילדה הכירה איימי את הרפרטואר העשיר של אמנים כמו פרנק סינטרה, שרה ווהן ובילי הולידיי. היא נחשפה לשירי ג'אז ולמלודיות מסובכות אותם זימרה באופן יומיומי עם אביה בבית ובמונית בה נהג, שנים לפני ששמעה את השירים המקוריים בפועל. ללא כל מאמץ יצקה איימי את עולמה הפנימי לתוך סגנון השירה שנשמה מילדות.

 

בשנה וחצי שבין שני האלבומים, ווינהאוס הייתה עסוקה בעיקר במערכת היחסים האובססיבית עם בלייק שהפכה לחומר הבערה לאחד מהאלבומים הטובים של העשור הקודם. מיד אחרי צאתו התברר שהסנסציות שמספקת מערכת היחסים העכורה והאלימה לעיתים של השניים מאפילות על השירים והכישרון. ככל שעבר הזמן ווינהאוס הפכה לצל של עצמה, גם על הבמה.

את "Back To Black" יצרה הזמרת המנוחה יחד עם המפיק מארק רונסון, תוך היצמדות לתמהיל מדויק שכלל תיזמור וקולות ליווי שהוקלטו עם ציוד אנלוגי ששחזר את הסאונד המנצח של "Motown" ושל מוזיקה משנות ה-60.

בזמן יציאת האלבום נראה היה נכון לפרש את שמו כמסע נוסטלגי אל הסאונד השחור של פעם. ממרחק הזמן, הפער הגדול בין תוכן השירים לבין הסאונד שעטף אותם מעיד על האפלה מתוכה כתבה את שיריה. שירי האלבום מתעדים הרס העצמי, ים של אלכוהול וסמים וחיבור לאדם שווינהאוס יודעת שלא טוב עבורה, אך לא מצליחה להתנתק ממנו. המוזיקה שלה הייתה טובה כל כך שקשה היה לראות את המצוקה הגדולה שבאמת הייתה שם. לצד הבשורה המוזיקלית האדירה שהביאה באלבום, היא הלכה והתנתקה מהמוזיקה עצמה וכיכבה בעיקר במדורי הרכילות שתיעדו את ההידרדרות שלה בזמן אמת. בכל מוות של אדם צעיר יש החמצה, בוודאי כשמדובר במוזיקאית עם כישרון כל כך גדול. במקרה של ווינהאוס ההחמצה התרחשה עוד בחייה.

 

גתית פרלמוטר והדר זילברשטיין משדרות את התוכנית "שחור לבן".

 

תגובות