מגזין

51 שנה לפדל ששינה את המוזיקה

הרולינג סטונז הפכו אותו למפורסם, אבל לא היו הראשונים להשתמש בו. ב-1962 הפך ה"פאז" מטעות למכשיר ששינה את הרוק

מאת עדי רותם. 09-07-2013

תגיות: רוק, גיטרה, דיסטורשן, עדי רותם, פאז, סטונז

 

1962 נחשבת לשנה יבשה למדי בעולם המוזיקה. חוץ ממספר אלבומי ג'אז פורצי דרך שיצאו במהלכה ומהצטרפותו הגורלית של רינגו לביטלס, מדובר בשנה משעממת יחסית, חלק מתקופת ביניים שבה החלה תרבות הרוק, רגע לפני הפלישה הבריטית. עם זאת, מדובר בתקופה קריטית וניסיונית בכל הנוגע לעולם הגיטרה מאחר שהלהקות הגדולות החלו להופיע באצטדיונים גדולים והיו זקוקות לסאונד חזק יותר. בעיית הפידבקים והרעש שנבעה מקיומן של תיבות תהודה בגיטרות החשמליות נפתרה עשור קודם לכן, עם המצאת גיטרת ה-Solid Bodyשל ליאו פנדר. מרגע זה, מגבלת הווליום שפגעה בלהקות שרצו לעשות את זה בגדול כבר לא הייתה רלוונטית.

השאיפה באותן השנים, בדומה מאד למצב כיום, הייתה לנגן כמה שיותר חזק. מגברי הגיטרה הישנים לא עמדו בעומס והיו יוצרים סאונד צורם ו"צרוד" בווליום גבוה - הדיסטורשן. הגיטרה, יחד עם הדיסטורשן, הפכה לכלי אחר לגמרי והאווירה המשוחררת של אותן שנים קיבלה אותו בידיים פתוחות.

אך מה שחשוב להבין הוא שהדיסטורשן החל כתקלה, כישלון של יצרני המגברים. ובכל זאת, כל מגבר מתקלקל באופן קצת שונה ומייצר סאונד מעט שונה. ה-Ventures, להקת רוק אינסטרומנטלית מוושינגטון שהצליחה לא רע באותה התקופה, "ננעלה" על סאונד הגיטרה שיצא מהמגבר המקולקל ב-“Don’t Worry” של מרטי רובינס והם ביקשו מאחד הטכנאים שלהם לנסות ולשחזר את הסאונד הקלוקל שלו. הטכנאי חזר כמה ימים לאחר מכן עם קופסה ממתכת תעשייתית. הוא קרא לאותה הקופסא Maestro Fuzztone או בקיצור ה-FZ-1, פדאל הפאז הראשון בעולם, שלאוזן הממוצעת יכול להישמע דומה לדיסטורשן סטנדרטי. אותו פאז הוא למעשה שכבות של דיסטורשן שמולבשות זו על גבי זו ויוצרות סאונד תקיף ומלוכלך בהרבה. כך זה נשמע בהקלטה המתועדת הראשונה של הפדאל – מכשיר אפקטים לגיטרה המופעל באמצעות כף הרגל:

 

 

הפאז, בדמותו של ה-FZ-1, הכיל טרנזיסטורים שהצליחו להחליף את פעולת המנורות הטבעית של מגברי הגיטרה. הפדאל זכה לחשיפה ראשונה במיינסטרים ב-1965, עם השחרור של Satisfaction של הסטונז. קית' ריצ'ארדס רצה להכפיל את הגיטרות בשיר בסקציית חצוצרות שהזכירה לו את הסאונד של הפאז. ההצלחה של השיר והנסיקה של הסטונז נרשמה בין היתר בזכות הסאונד המיוחד והחדשני.

הפופולאריות של הסטונז השפיעה כמובן גם על המכירות של ה-FZ-1, שאזל במהירות מהמדפים. עכשיו, כשהפאז הפך לנחלת ההמונים, שחקנים חזקים בשוק הגיטרות החליטו לייצר פדאלי פאז משלהם. Dunlopהכירו לעולם ולג'ימי הנדריקס את ה-Fuzz Faceהפופולרי (שנקרא כך בגלל הדמיון שבינו לבין הפרצוף האנושי). Electro Harmonix, יצרנית פדאלים מניו יורק, לא נשארה מאחור והשיקה את ה- Big Muffבשיתוף עם יצרנית הציוד הסובייטית Sovtek.

תוך זמן קצר כבר היה ברור שפדאלי הפאז לעולם לא נשמעים אותו הדבר, ממש כמו פתיתי שלג, שאין אחד דומה לשני. חברו לפאז גיטרות שונות - והוא יתנהג באופן שונה. נסו מגברים שונים - והוא יגיב אחרת. הפדאל המושלם לגיטריסט המתנסה. דייוויד גילמור השתמש בו בפינק פלויד כדי לקבל סאונד חללי ואפילו מקרטני הקליט איתו גיטרה בס ב-Think for yourselfבניסיון להתחדש ולהתנסות.

 

 

עולם הרוק מחבק מחדש בשנים האחרונות את פדאלי הפאז. אחרי שלושה עשורים של ניקיון מוסיקלי והכחדה של סאונדים מלוכלכים החלה מגמה של "לכלוך מחדש". מוסיקת האינדי שהביאה איתה איכויות הקלטה ביתיות וזולות החזירה איתה, כמו בעסקת חבילה, את הפאז.

וכך החיפוש אחר הסאונד המיוחד והשונה הביא לעולם בשנים האחרונות להקות מעניינות, הבולטת שבהן  היא ה"בלאק קיז". באמצעות גיטרות רטרו הם מצליחים לשחזר את הסאונד האהוב של פעם עם הפקה ואיכויות הקלטה של ימינו. נוסחה מנצחת בתקופה מוסיקלית של אמני "רטרו" כמו איימי ויינאהוס.

דן אורבך, הגיטריסט והסולן של ה"בלאק קיז", משתמש בפאז מסוג Big Muffרוסי וישן. כמו גיטרות, גם פדאלי הפאז הישנים הם טובים הרבה יותר מאלה המודרניים והם עולים בהתאם. שוק הגיטרות הוא אחד השווקים היחידים בהם ישן נחשב לטוב יותר ולאיכותי יותר. וכמו בתחומים אחרים, גם עולם הגיטרה נפגע במידה מסויימת מייצור המוני ומחסכון בחומרים של התאגידים השונים, תופעה שהובילה לסגידה לגיטרות וינטאג' ולזיקה, בלתי הגיונית לפעמים, לציוד ישן.

 

 

אם תשאלו גיטריסט ממוצע הוא יעיד שאין ברשותו פדאל פאז. אפילו לא אחד. דני אברג'יל, הבעלים של חברת האפקטים הישראלית Piggy FX, המייצרת בין היתר פדאלי פאז ייחודיים, ערך השוואה בין פדאל הפאז לסושי וטען ש"צריך לאכול אותו פעמיים כדי להבין ולאהוב". עניין של טעם נרכש.

ואכן, הפאז הוא פדאל פחות "מבויית" משאר הפדאלים. הוא פרוע יותר, ייחודי יותר ומגוון יותר. אפשר להגיע איתו למחוזות יצירתיים יותר. האמיצים מחברים  אותו גם לכלים אחרים כמו קלידים ותופים, ליצירת צליל נסיוני אפילו יותר. ה-Yeah Yeah Yeahsהלכו צעד קדימה ויצרו סאונד שירה מיוחד שמשולב עם פאז ומופיע באלבום החדש שלהםMosquito.

 

 

התוכנית שלפניכם תפגיש אתכם, עם שעה שלמה של פאז. היא תתחיל ב"אבות הפאז", ביניהם הנדריקס וקית' ריצ'ארדס, תעבור דרך הצ'רצ'ילים, חלוצי הפאז הישראליים, ותסתיים במוסיקה פאזית בת ימינו. אם עדיין לא הבנתם על מה כל המהומה, זה הזמן ללחוץ על הדוושה ולהרים את הווליום.

 להאזנה לספיישל פאז עם עדי רותם

תגובות