מגזין

תינוקות מעופפים של רוקנרול

גבע אלון, איסר טננבאום וגדי אלטמן חרשו פעם את ארה"ב עם ה"פליינג בייבי", בישראל זה הלך יותר קשה. לרגל חזרתם לבמה הם קפצו לאולפן לדבר ולנגן

מאת קול הקמפוס, ניר גורלי. 02-07-2013

תגיות: ניר גורלי, ראיון אישי, הארץ, פליינג בייבי

 

צילום:גיל רוביוצילום:גיל רוביו

"מבחינתי זה היה אלבום שהמון זמן רציתי לעשות ולשים בצד", מספר גבע אלון על הנסיבות שהביאו אותו להקליט את אלבום הבכורה שלו "Days Of Hunger"מ-2006. "הפליינג בייבי היו לגמרי הדבר העיקרי שלי והאמנתי בזה מאוד, אבל האלבום שלי התחיל לעשות רוח, אנשים קנו את הדיסקים, פתאום היה צריך להדפיס עוד ונהיה דיבור. אחרי המון שנים שנאבקתי להיחשף במדיה עם הפליינג בייבי פתאום קיבלתי את הפרגון הזה, אז אמרתי שאני חייב לזרום עם זה". למרות שכבודה של קריירת הסולו שלו במקומה מונח, קשה שלא לחשוב על ההחמצה שמלווה את סיפור הפליינג בייבי . במיוחד כשמאזינים שוב לשני האלבומים שלה,"Inner World"  ו-"Pain To Give", שנשמעים רעננים גם היום כמעט עשור אחרי שהוקלטו. השבוע חוזרת הלהקה להופיע, ולכבוד המאורע הגיעו חברי הלהקה: גבע אלון, איסר טננבאום וגדי אלטמן, לאולפן קול הקמפוס כדי לדבר ולנגן.

"חיינו את החלום"

"הלהקה הוקמה בשנת 99' בערך", מספר אלון. "אני וגדי למדנו באותו בית ספר, המתופף רשף שחר היה מהקיבוץ שלי, ויחד עם שחם אוחנה שגדי הכיר לנו הקמנו את הלהקה. מהר מאוד הקלטנו שני אלבומים בסשנים מהירים. הקלטנו אותם בטווח זמן קצר ואת השני אהבנו הרבה יותר - הוא היה יותר מגובש, היה בו מין קונספט מוזיקלי - אז זנחנו את האלבום הראשון והוא נשאר גנוז. הכל היה מאוד אינסטנט. נהנינו לנגן יחד, ונכנסנו לסשן הקלטות באולפני המון. הכל היה בקומבינה. הטכנאי פשוט אמר לנו 'אני שם מיקרופונים ואתם מנגנים'. פשוט ניגנו את האלבום מההתחלה ועד הסוף פעמיים ובזה זה נגמר". התוצאה היתה האלבום "Inner World", מה שנחשב לאלבום הבכורה של הלהקה ובמובנים רבים גם של הקריירה של אלון, שכתב, הלחין ושר את כל החומרים. "הם כל כך התלהבו שם מאחורי הזכוכית ממה שיצא שם", מוסיף גדי אלטמן, בהתחלה הגיטריסט השני שעם עזיבתו של אוחנה הפך להיות בסיסט ההרכב. "זו היתה הפעם הראשונה שהבנו שיש לנו משהו טוב בידיים".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המוזיקה הישראלית לפייסבוק שלכם

מיד אחרי ההקלטות של האלבומים ב-2000 ("Inner World" יצא להפצה רק שנתיים אחר כך), טסו החברים לשנתיים לארצות הברית, כטריו ללא שחם אוחנה. "בשנתיים האלו חיינו את החלום של הרוק'נרול וקצת התמודדנו עם המציאות", מספר גדי. "נחתנו, היו לנו גיטרות ביד, אלף דולר בכיס שנגמרו אחרי שבוע, וחלום לכבוש את אמריקה. זו נקודת פתיחה רעה מאוד. אבל בדרך צברנו חוויות מדהימות. גבע עשה עבודה מדהימה, הלך ממועדון למועדון, חילק דיסקים, סגר הופעות. חיתתנו רגליים וממש התגלגלנו מדקה לדקה".

הפלייניג בייבי באולפן
הפלייניג בייבי באולפן.

 

"חיינו את החלום הרוקנ'רולי האמיתי", הוא ממשיך ומתאר. "להסתובב עם חברים שלך בוואן, לנגן בברים ומועדונים מול קהל שלא מכיר אותך. הוא לא יודע שאתה קיים, הם לא חברים שלך מהקיבוץ. חבר'ה מקליפורניה שהסיכוי שתיפגשו באותו ערב ואתה תנגן בפניהם את המוזיקה שלך הוא כל כך אפסי. בתוך החוויה הזו קרו דברים. זו לגמרי הזיה. לחיות את החלום". "זו זכות לחוות דבר כזה", מוסיף אלון. "בארץ מעט מאוד אנשים זוכים בגיל כזה צעיר להיכנס לוואן ופשוט לחרוש כבישים ערב אחרי ערב. זה פשוט בית ספר לחיים ולמוזיקה בכלל".

אז למה חזרתם?

גדי: "התגעגענו מאוד, ובאיזשהו שלב הקושי היה גדול. יום אחד קיבלתי טלפון משאול מהבארבי שאמר לי שהתקליט של בוטן מתוק בקרקס מצליח מאוד, והוא רוצה שנבוא לעשות כמה הופעות. זה היה אחרי חמש שנים של עבודה קשה והופעות והצלחה עם בוטן. הייתי בנקודה שהייתי כל כך homesick, ורציתי קצת אהבה. נמאס לי להיות כלומניק בארצות הברית אז רציתי לחזור לביצה הקטנה ולהיות משהו".

ב-2002, שמו הפליינג בייבי את החלום האמריקאי בהמתנה וחזרו לישראל (גדי: "אמרנו שאחרי חודשיים חוזרים"). "אחרי המון זמן שעשינו הכל בעצמנו הרגשנו שאנחנו חייבים מישהו שיעשה את כל הצד המנהלי ושאנחנו נתמקד במוזיקה", מספר גבע. "התחלנו להתקדם עם האלבום הראשון שסוף סוף הוצאנו. אחרי זה הוצאנו את 'Pain To Give' והתחלנו להתגלגל". גם כאן ההצלחה לא בדיוק חיכתה מעבר לפינה. "בתחילת שנות האלפיים רוקפור עשו אלבום באנגלית, היו איזבו, שי נובלמן וחוץ מזה היו ממש מעט להקות", הוא נזכר. "מבחינתנו כל מה שקשור בתקשורת היה חומה שאי אפשר לעבור אותה בכלל. שלא לדבר על להשמיע ברדיו או לכתוב בעיתונים. יצאו סינגלים שחזרו אלינו חזרה. ב-'Pain To Give' הוצאנו שיר שנקרא 'Mercy's Gone'. השקענו בעטיפת קרטון, שלחנו לתחנות הרדיו, וקיבלנו אותו חזרה.Return To Sender".

באיזה שלב איסר הצטרף?

איסר: "בשנת 2005 (אחרי ש-'Pain To Give' הוקלט עם המתופף רשף שחר. נ.ג), בדיוק חזרתי מחו"ל מסיבוב הופעות עם רוקפור, קיבלתי טלפון בשדה תעופה בדרך לארץ. אמרו לי תחזור, אתה צריך לנסוע שוב, מחפשים מתופף. תוך שבוע הייתי שוב בארצות הברית איתם. טור של 12 הופעות באיזה שבועיים. זה היה מן כור היתוך. כשחזרנו הרגשתי חלק מהלהקה". "חזרנו לארץ אחרי הטור עם איסר והופענו הרבה בארץ בעיקר בהייניקן הבימה בתל אביב", מוסיף גבע. "היה לנו סלוט חודשי וזה התחיל לתפוס. הגענו למצב שאנחנו מפוצצים את המקום. ב-2007 התחלנו לחשוב על אלבום חדש והקלטנו את סשן הדמואים".

האלבום ההוא מעולם לא יצא לפועל, ההרכב התפייד, הקריירה של גבע המריאה, איסר המשיך לתופף עם רוקפור ועם הרכבים רבים נוספים, וגדי המשיך עם בוטן מתוק בקרקס (שבקרוב גם יחזרו להופיע), בשנה שעברה הוא הפציע כמתמודד בעונה הראשונה של The Voiceובקרוב יוציא אלבום סולו ראשון. קטעים מהסשן ההוא, כולל הסינגל "I Want You To Love Me", מופיעים בהוצאה המחודשת של"Inner World".

אני זוכר היטב את הופעות של הפליינג בייבי מתקופת ההייניקן הבימה קלאב. את הדיבור על כישורי הגיטרה של גבע, את ההפתעה בלראות את איסר מרוקפור מנגן בהרכב אינדי יחסית עלום, ואת גדי מבוטן מתוק בקרקס, שחרכו את גלגלצ באותם ימים, בכובע אחר לגמרי. היו לי גם את האלבומים שלהם, ותמיד התבאסתי על האיכות הירודה של "Inner World", שבאה כדיסוננס אל מול אסופת השירים הנפלאים שבו. במובן הזה, ההוצאה המחודשת מהווה חסד גדול. אני גם זוכר את הופעת ההשקה של "Wall Of Sound"ב-2008, שהיתה טובה, ואיך בהדרן עלו בהפתעה גדי ואיסר והפכו את ההופעה מטובה לנהדרת.

אחרי כחמש שנים ללא פעילות משותפת חוזרים גבע אלון, גדי אלטמן ואיסר טננבאום לשתי הופעות איחוד בבארבי תל אביב (5-6.7), ומוציאים גרסה מחודשת של אלבומם הראשון "Inner World" שכוללת קטעים שלא יצאו מעולם. לקראת ההופעות הגיעו השלושה לאולפני קול הקמפוס לשיחה ולסשן חי. ככה זה נשמע.

 

ניר גורלי כותב את הבלוג "עשוי להכיל בוטנים"

 

תגובות