מגזין

איך עושים אלבום מפיזיקה מודרנית וג'ון לנון?

ארבע שנים אחרי אלבומו הראשון, נדב אזולאי מוציא את "זאב זאב", מספר על החלקים ממנו הוא בנוי ונשאר, כנראה, בצד של הרעים

מאת סער גמזו, קול הקמפוס. 01-07-2013

תגיות: סער גמזו, קול הקמפוס, נדב אזולאי, הארץ, זאב זאב

 

צילום: יואב פיצ'רסקיצילום: יואב פיצ'רסקי

כל אלבום חדש הוא תערובת של השפעות והשראות, כל סרט הוא מטען של רעיונות ואנשים, כל ספר הוא בליל של אירועים וסגנונות. כל יצירה מורכבת מאבנים שונות, והן אלה שהופכות אותה ליצירה ייחודית. חמש אבנים הוא מדור חדש שמספק הצצה אל אבני הבניין של יצירות חדשות. השבוע, נדב אזולאי מספר על חמשת האבנים שמהם מורכב אלבומו החדש - "זאב זאב".

נדב אזולאי הוא מפיק, מוזיקאי ויוצר עצמאי מבאר שבע. לפני כארבע שנים שחרר את אלבום הבכורה שלו, "בצד של הרעים". "זאב זאב" הוא אלבומו השני, עליו עבד במשותף עם גיל נמט. הנה האבנים שמהם הרכיב את האלבום:

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב האלבומים החדשים לפייסבוק שלכם

האבנים של "זאב זאב" | נדב אזולאי

מולטי-טאסקינג

העסיקה ומעסיקה אותי מאד מהפכת המידע והתקשורת בה אנחנו חיים. אי אפשר שזה לא יעסיק אותך, כל-כך יעסיק אותך עד שאתה מוצא את עצמך "צופה" בשיר ביו-טיוב, תוך כדי שיחה בטלפון, על ספיקר, בעודך כותב סמס שמכיל מספר טלפון שכרגע חיפשת במייל. (השיר נגמר ולא כל-כך שמת לב, אבל יש לו 11,000,000 צפיות).

לעזוב את הבית

מגיע הרגע הזה (לפני כמה שנים) שבו החן שבלגור עם ההורים מתפוגג או מתפוצץ. ואז מתחילים החיים. בזמן שעשינו את "זאב זאב" עברתי המון חוויות שסבבו סביב לעזוב את הישן והבטוח, לעמוד בזכות עצמך, לרשות עצמך. דרך חדשה. אבולוציה.

פיזיקה מודרנית

אולי זה ממקם אותי בצד הגברי של היפה והחנון, אבל אני איכשהו מתעניין בכל מיני תורות ותיאוריות. לפעמים זה מנחם לשמוע כמה המדע נהייה מופרך, לפעמים זה אפילו אופטימי. הכי כיף לדעת כמה אנחנו לא יודעים.

פלסטיק-אונו-בנד

לפני די הרבה זמן, דויד פרץ ואני הפקנו אלבום לשרון מולדאבי. באחד המפגשים היותר מסובכים של עשיית האלבום הוא הסתובב אליי בכעס ואמר בטון מבקר המוסיקה שלו: "אתה לא מכיר את פלסטיק-אונו-בנד של לנון, זה אומר שאתה לא מבין כלום, על כלום".  אז צחקתי - אבל הוא צדק. גאונות.

מפיק-סנדלר-זיקית

העבודה על האלבומים של אביב נוימן, חיה מילר וניר מהלמן תוך כדי העבודה על זאב זאב, סיפקה לי הרבה מאד השראה ולא מעט קושי. לפעמים יש משהו קצת מסרס ואבסורדי בלפחד להישמע כמו משהו אחר שאתה עצמך שותף בו. אבל הפיצוי הוא שתוך כדי זה אני גונב להם את הכשרון.

דבר המבקר | סער גמזו

כמעט ארבע שנים עברו מאז שוחרר אלבום הבכורה המצוין של נדב אזולאי - “בצד של הרעים”. כשיצא, שאלתי את עצמי האם אזולאי צפוי להחליף צד ולעבור לצד של הרעים, או להישאר בצד הצודק שלו. באלבום החדש, “זאב זאב”, התשובה ניתנה בבירור - אזולאי לא עבר צד. למעשה, הוא שמר בקנאות על אותה פוזיציה ועמדה, כך שהדיסק נשמע כמו המשכו הישיר של האלבום הקודם. אזולאי ושותפו, גיל נמט, כתבו, הלחינו, עיבדו, ניגנו, הקליטו, מיקססו, עשו מאסטרינג, עיצבו עטיפה ודאגו לכל השאר העניינים שכרוכים בהשקת אלבום. לא שכל זה ידוע וגלוי לי, אני פשוט מניח כך כי אלו השמות היחידים המופיעים באלבום. אזולאי נשאר בצד של הטובים, אבל יכול להיות שהוא נשאר שם לבד.

יש משהו מאד דיכוטומי במוזיקה שלו. מעבר לתחושת ה"אני נגד העולם", שעולה הרבה פעמים מן השירים, יש בהם גם הפרדה ברורה בין "כאן" ל"שם". לפחות חצי משירי האלבום החדש נוגעים או עוסקים בכמיהה למקום אחר, טוב יותר, אופטימי יותר. נדב אזולאי לא מבסוט מאנשים באופן כללי (אחרת, למה לא לשתף אותם ביצירה ולקבל מהם עוד טווח השפעות וטעמים?), ולא מבסוט מהמקום שבו הוא נמצא. זה לא נעצר במין רקיעה ילדותית ברגליים, אלא ממשיך עד צעקה כנה ואמיתית שבוקעת ממנו. גם באלבום הזה, אזולאי מצליח לתאר את ההבדלים בין המקומות, הרגשי והגיאוגרפי, דרך הצבת מראה דו צדדית.

 

 

הטקסטים מצליחים לרענן, ולא במעט, בעיקר בגלל השפה והמשלב. הם לא מגניבים אבל גם לא ארכאיים, הם לא הגותיים אבל גם לא חלולים, הם לא מתנשאים אבל גם לא יורדים נמוך. הם כתובים ומכוונים לגובה העיניים, המקום הישיר הזה שבו מקווה אזולאי למצוא חיבור אנושי אמיתי. כאמור, ללא שינוי ניכר מאז "בצד של הרעים". גם בצד המוזיקלי של האלבום יש תחושת דז'ה וו. הסאונדים אותם הסאונדים, הדינמיקה אותה הדינמיקה והרפרנסים לרדיוהד נשארו ברורים ונוכחים. חסרה לי התקדמות, התפתחות אמנותית ויצירתית, התכתבויות עם מנעד רחב יותר של אמנים וסגנונות, יציאה מהמקום הנוח שבו אזולאי יודע שהוא מעולה, והליכה אל הלא נודע. משהו שיצור שוב את אי השקט הזה שהכרתי ממנו, ולא יגרום לאדישות שמביאות קריאות "זאב זאב".

 

תגובות