מגזין

מוזיקה ישראלית מתחת לרדאר פרק #2: האספן כמוזיקאי

בלי יחסי ציבור ובלי סינגלים, האמן האלקטרוני "כינורו של רוטשילד" מוציא אלבום חדש ועוצמתי בין ישעיהו ליבוביץ' לאתי אנקרי

מאת רוקי בי. 15-05-2013

תגיות: מוזיקה ישראלית, כינורו של רוטשילד, רוקי בי, מתחת לרדאר

 

הקדמה בדיונית לכתבה תיעודית בסגנון ז'ורז' פרק

חדר רבוע במרכזו שולחן קפה בלוי בצבע שחור, במרכזו מאפרה שקופה עליה כיתוב בירוק "נובלס". המאפרה  עמוסת  בדלים , חבילת טבק ירוקה גולדן וירג'ניה, ריח עשן בכל פינה. בחדר חלון אחד מוגף.

על כורסה חומה ישנה יושב אליאב רימון, פניו סדוקות, שערו מאפיר, עיניו הירוקות עצומות. נדמה שהוא מנמנם או שמא חולם בהקיץ. על גבי שידה מעץ מערכת סטריאו ישנה  מגבר כסוף בעל כפתורים גדולי מידה שיוצר ביפן בשנת 71. רמקולים מחברה מזרח גרמנית ששבקה חיים אי שם בסוף שנות השבעים, בצד המגבר מדבקה: מעבדות כהן ותאריך 09.08.89. לצד המערכת פטיפון מדגם טכניקס, בחזית הכסופה ישנו כיתוב "חזרה אוטמטית". ברגע זה שאנו מביטים בחדר זרוע הפטיפון חוזרת למקומה. סוף צד א'.

הנקודה שבה הוא יושב בחדר היא הנקודה היחידה  הריקה מחפצים בחדר.

על גבי ספריות גבוהות סדורים רבבות תקליטים בצפיפות אך בסדר מופתי לפי סגנונות מוזיקלים, בתוך הסגנונות התקליטים מסודרים בסדר אלפביתי. לכל אורכו ורוחבו של החדר ארגזי פלסטיק בצבעים שונים מלאים בתקליטים שעדיין לא קוטלגו.

ליד מכשיר הפטיפון עטיפת תקליט כפול פתוחה ובמרכזה צילום שחור לבן. בתצלום ז'אק מסיון חוקר תרבויות צרפתי אוחז במיקרופון גדול מידות אשר מחובר לטייפ סלילים,למולו יושב על כסא מנשה רובני ומנגן על סנטור- כלי פרסי מסורתי.

 

צילום: Thomas R. Koll'/flickr

 

הכותרת בחזית התקליט "מוזיקה מישראל". תקליט נדיר אשר יצא ב-500 עותקים על ידי המכון הצרפתי לחקר תרבויות העולם בשנת 1957.

העותק שרכש אליאב רימון בחנות לספרים משומשים בשפה הרוסית בתחנה המרכזית בירושלים במחיר מגוחך של כ-15 שקלים, הינו העותק היחיד ששרד מהתקליט המדובר.

ז'אק מיסיון היה מוזיקאי בצעירותו וניגן על קרן יער אך לא הצטיין בלימודי המוסיקה. בגיל 19 החל בלימודי אנתרופולגיה באוניברסיטת מרסיי והתמחה במזרח התיכון ובעיקר במוזיקה המזרח תיכונית והשפעתה התרבותית. בשנת 1955 נשלח על ידי המכון הצרפתי לחקר תרבויות העולם לישראל,  אז מדינה צעירה ומלאת קהילות מהגרים מארצות שונות, לתעד את המוזיקה הנהוגה בעדות ישראל. מהקלטות השטח שאסף במסעו ערך מיסיון תקליט מרובע.

התקליט הראשון מוקדש כולו בעדות האשכנזים ובמוזיקה החסידית. התקליט השני בעדות תימן ומרוקו השלישי בעדות קוצ'ין (הודו) וקווקז והרביעי בעדת פרס.

מיסיון פגש את מנשה רובני בחתונה פרסית שהוא מנגן סנטור, ההקלטה המדוברת בתקליט בוצעה בטייק אחד בביתו של רובני בשיכון בעיר בת ים, מדובר בגרסה אינסטרומנטלית למזמור שמושר חלקו בפרסית וחלקו בעברית ושמו "עמו גואל".

רובני עלה לישראל בשנת חמישים ואחת , בפרס היה נחשב לנגן סנטור משובח וניגן עם מיטב הזמרים הפופולרים באותו תקופה. זכורה לו במיוחד הופעה של הזמרת שיראז כחלק מתזמורת מלאה ולמול קהל משולהב.

מיסיון נשלח שלוש שנים לאחר ההקלטה המדוברת לאפגניסטן להקליט מוסיקה מסורתית, באחד מן ההקלטות אי שם בהרי אפגניסטן תוך שהוא מכוון את המיקרופון לעבר שלושה נשים ששרות מזמור חתונה עתיק, חדר דרך הקיר כדור  טועה והרגו במקום. עבודתו המחקרית בתחום המוזיקה לא נודעה לרבים.

הקטע שבתקליט הינו הקטע המתועד היחיד של רובני, לאחר שעלה לישראל ניסה מזלו בנגינה אך כאשר לא צלח החל לעבוד בחנות שטיחים, לאחר הולדת בנו השני פתח בסטה בשוק ברחוב לווינסקי ושם הוא מוכר מיני פיצוחים וקטניות, רובני נפטר בשנת 1998 ורק מעטים זוכרים את נגינתו המופלאה בסנטור.

לאחר ההקלטה הבטיח מיסיון לרובני עותק של התקליט אך הכתובת שרשם על החבילה לישראל לא הייתה לא מדויקת, אחד מפקידי הדואר בשם אלכסנדר מישקין שעלה לישראל בדרך לא דרך בשנות השבעים מברית המועצות לקח את התקליט לביתו מכיוון שנזנח במשך שנים ארוכות במדפי העיזבון.

לאחר מותו המצער של מישקין בתאונת דרכים במעבר חציה בשכונת גילה בירושלים, בנו טראס מישקין מצא את אוסף התקליטים שלו ומכר אותו לחנות ספרים משומשים בשפה הרוסית בתחנה המרכזית.

אליאב רימון קם מהכסא והופך את התקליט לצד ב' בקטע הראשון מנגן מנשה רובני, שמו אינו נזכר על העטיפה רק שם המזמור והעדה, ידיו רועדות במקצת והמחט לבסוף נוגעת בפס הראשון וצלילי הסנטור מתפזרים בחדר ביחד עם עשן הסיגריה.

 

מתחת לרדאר #2 האספן כמוזיקאי. המוזיקאי כאספן

הסימפול, או הדגימה בעברית, הינה חיתוך של חומרי גלם מוזיקלים לתצריף מחודש.

בתהליך יצירה זה ישנה חשיבות רבה לא רק לבסיסים המוזיקלים כגון קצב, אלא לידע המוזיקלי ולאובססיית האיסוף של היוצר. דגימה יוצרת פעולה על זמנית שלוקחת מוזיקה שהוקלטה בעבר ומחייה אותה בצורה שונה בהווה.

כינורו של רוטשילד (בנימין אורן), מוזיקאי ואמן חזותי, ממקימי הלייבל "מיקלטתקליטים", חבר בעברו בהרכבים "כישלון", "חנה וחסיבה", "יום צהוב", פעיל מתחילת שנות האלפיים בעיקר בסצנה הירושלמית המקומית. כרגע חי במושב ישע בדרום.

בנימין אורן
בנימין אורן.

 

 

כ.ש.ר הוא אמן מצטט, אמן שחותך מיצירות אחרות וכך גם שמו שנלקח משם של סיפור קצר של הסופר הרוסי אנטון צ'כוב.

כ.ש.ר הוא אספן אובססיבי של מוזיקה עוד מצעירותו. בכל תקופה בחייו היו לו נטיות להעריץ את האמנים שאהב ולעיתים אמנים שבאים מקצוות לגמרי שונים:מדפש מוד ללהקת ישראל; מפט שופ בויס לאמינם: מפיפטי סנט לגבריאל בלחסן.

המוצא המוזיקלי אינו התווים, ההרמוניה, המקצב, אלא האספנות. החפירה במאות קטעים מוזיקלים וסרטים שהמחשב משמש כפינצטה שמבודדת את החתיכה שהוא בחר וממספר חתיכות נוצר פאזל מעניין וחסר גבולות.

כל חתיכה זוכה לעיבוד מחודש וחוזרת בלולאה/ החזרה היא המוצא של כ.ש.ר. חזרה אינסופית, לעיתים בכוונה להטריד ולאתגר. אך החזרה היא כשלעצמה מראה לעולם הפנימי שנמצא בחזרה מתמשכת, אין פעולה שלא מעידה על הפועל את אותה הפעולה.

 

כינורו של רוטשילד
כינורו של רוטשילד.

 

בתחילת דרכו המוזיקלית הוציא את אלבום הבכורה "פופ כבד", שם שציין את האוטונמיה שבחר, בה מוטיב החזרה המתקיים בפופ מוקצן והופך לאבסורד למעין פאנק מדכדך וחודרני.

באלבומים האחרונים ניכרות ההשפעות של היפ-הופ בעיקר של אמנים דוגמת דה גיים , פיפטי סנט, דר דרה ואמינם. הצורה שבה ההיתוך מתבצע מערבב השפעות של דאב ג'מייקני מעושן ואינדי מלנכולי.

היצירה של אורן תובענית. קשוחה. סגורה ואטומה וקשה לקלף אותה. לקח לי זמן רב עד שהצלחתי להעמיק בה.

המאמץ משתלם מכיוון שיש בעולם של כ.ש.ר קשיי תקשורת ניכרים. קשיי תקשורת שהרגשתי שדומים לשלי כיוצר. עולמו של האספן הינו עולם בו התקליטים הספרים והסרטים הינם החברים הכי טובים שיש, האספן מקיים יחסים אישים עם מושאי האיסוף.

למעשה זהו הקושי בחווית ההאזנה לאלבומים של כ.ש.ר. הקושי בלשמוע את הבדידות מהדהדת בחדר, לשמוע את הבדידות של עצמנו מבעד למסכי הלולאות והצלילים.

 

הבנדקמפ של כינורו של רוטשילד (כל היצירות להורדה חינם)

הסאונדקלאוד של כינורו של רוטשילד - פה אפשר למצוא רימקסים שעשה במהלך השנים לאהוד בנאי, בלקן ביט בוקס, יאפים עם ג'יפים, צדיק זכריה ואחרים.

יש דאב

יש דאב הוא סינגל עם חמש גרסאות לאותו הקטע. הגרסאות משתמשות באותם הצלילים ליצור קטעים שונים. למעשה אורן  מכניס אותנו לתהליך היצירה האישי שלו בסטודיו. להתלבטות בין הקלטה להקלטה.

הסימפול המרכזי בסינגל שייך לפרופסור המנוח ישעיהו לייבוביץ שאומר "יש יודונאצים". הדגימה חוזרת על עצמה להדגיש את העוצמה שבמשפט. דגימות המילים של כ.ש.ר תמיד טעונות מסר רב, ובשיחה איתו הוא ביטא בסימפול את מחאתו כנגד כיבוש השטחים.

כ.ש.ר בעיני מאז ותמיד היה אמן אלקטרוני ישראלי. עולם האלקטרוניקה הוא עולם גלובאלי מאוד, מה הבדל בין אמן טכנו בברלין למקבילו הישראלי? האלקטרוניקה יוצרת תחושה גלובאלית. כ.ש.ר מצליח ליצור מוזיקה אלקטרונית מקומית.

הסינגל יפהפה והסאונד מצוין, הסימפולים מלודים ויש בקטעים התפתחות יפה ומעניינת. דאב היפ הופ ישראלי משובח.

כל לילה דאב

הקטע נשען על חיתוך משירו של גבריאל בלחסן "עננו" מהאלבום "בשדות". הקטע המקורי הוא תפילה כואבת של אדם במאבק פנימי מיוסר שקורא לאל מתוך קינה.

כ.ש.ר בחר לחתוך את המשפט "עננו אלוהי העצבים הרופפים" ובשתי הגרסאות הראשונות המשפט חוזר מתחילת הקטע עד סופו. מדובר בסינגל אפל שלוקח אותי כמאזין לעצבים הרופפים. לרגעים שבהן נדמה שאין תקווה ויש רק צבעים כהים מסביב. סינגל לבעלי שיניים חזקות.

חסר מנוחה דאב

אלבומו החדש של כ.ש.ר יצא בשבוע שעבר, בלי יחסי ציבור, בלי סינגלים, ידוע למתי מעט. וחבל. מדובר באחד האלבומים העוצמתיים שפגשתי בשנים האחרונות. שם המשנה הקולע לאלבום הוא מוזיקה לסיוטים. והאלבום נשמע כפסקול המושלם ללילה חסר שינה.

ברצועה השלישית מסמפל כ.ש.ר את אתי אנקרי בשיר "לוליטה". דווקא החיתוך של שיר כל כך מוכר מדגים עד כמה הסימפול הוא אומנות מעניינת ולא בהכרח גניבה או העתקה. ההתקה של אתי אנקרי והמלודיה הנהדרת לתוך העולם המסויט וחסר הנחת של כ.ש.ר יוצרת קטע חזק שמחזיק מעמד למרות שלמעשה אין בו הרבה התפתחות מבנית.

כ.ש.ר משתמש במקצבים הרזים ואפקטים מהדהדים והבחירה בדגימות כחולות ודרמטיות מהצד השני יוצרת תחושה של מאבק פנימי חריף, מן טקס גרוש שדים מלא בייאוש. את התחושה הזו מצליח להעביר כ.ש.ר באמצעים מאוד מינמליסטים ולכן התוצאה מעניינת ומתגברת משמיעה לשמיעה.

הנקודה החלשה באלבום היא הסאונד. לעיתים הבחירה בצליל רזה משרתת את הקטעים ומדגישה את הניגודיות שבהם. לעיתים הבחירה הזו משטיחה את הקטעים. אם הסאונד היה שמן ורחב יותר והאזור של תדרי הבאס היה מודגש יותר חלק מהקטעים היו חזקים יותר.

 

תגובות