מגזין

האויב מאזין || איזו מוזיקה שומעים בלבנון?

טעימות מהסצנה המחתרתית של השכנה מצפון וגם ראיון נדיר עם מוזיקאי צעיר שביקש למסור אהבה לכל מי שמאס במלחמה. פרק ראשון בסדרה

מאת ליאור איינס. 13-05-2013

תגיות: לבנון, איברהים מעלוף, ליאור איינס, האויב מאזין, זייד חמדן, who killed bruce lee

 

הישראלי הממוצע יודע לנקוב בשמם של רוב מנהיגי המזרח התיכון, מבשאר אסד דרך המלך עבדאללה. הוא גם יודע לספק תיאור משביע את הדעת של המצב הפוליטי בלבנון ובטח יש לו מה להגיד על האביב הערבי. אבל מה אנחנו יודעים על התרבות המודרנית של המרחב בו אנחנו חיים, על המוזיקה שלו? שמות כמו פאריד אל-עטרש ואום-כולתום אמנם שגורים בכל פה, אבל יוצרים כמו זייד אנד דה ווינגס ו-funny death כנראה לא יהיו נושא טוב לשיחה.

כדי לטפל במחדל המודיעיני, ועל מנת להכיר את המרחב התרבותי שלנו, אנחנו משיקים את "האויב מאזין" - מדור חדש שנותן טעימות מהמרחב המוזיקלי העדכני של המזרח התיכון. את הפרק הראשון הפקדנו בידי ליאור איינס - מנהל רצועת הסטודנטים של רדיו קול הגליל, מגיש התוכנית "כביש "90, דיג'י וחובב מוזיקה לבנונית מודרנית. איינס הוא בין מארגיניו של "צבעי בסיס 2" - פסטיבל אמנות שיתקיים ב-18 במאי בבסיס צבאי נטוש באצבע הגליל.

המוזות רועמות

את ההיסטוריה המודרנית של המוזיקה הלבנונית אפשר לחלק לשלוש תקופות עיקריות: טרום מלחמת האזרחים, מהלכה, בין השנים 1975-1990, ומשנות התשעים ועד היום. בתקופה הראשונה, באופן מעט להפתיע, הפסקול הפרחוני שהתנגן בעולם לא פסח על לבנון. הרוק הקלאסי של שנות השישים שהפך לפסיכדלי בתחילת השבעים, בא לידי ביטוי דרך להקות פורצות דרך כמו Simon C Edwards and His Soul Band ו-Tony Franks and the Hippie Souls. להקות כאלו מיקמו את לבנון על מפת המוזיקה העולמית, הפריחו בשורה מערבית ברחובות ביירות, והגשימו את תור זהב התרבותי של ארץ הארזים.

בתקופה השנייה, במלחמה כמו במלחמה, המוזות שתקו או הושתקו. הרחוב הלבנוני היה עסוק בעיקר בהישרדות, והתרבות נכנסה למצב ימי ביניימי קפוא. כשכבר התעוררה יוזמה, כמו במקרה של הופעתם המתוכננת של הרולינג סטונס ב-1978 בביירות, היא נגנזה מהר, למרות שכל הכרטיסים נמכרו תוך חמש שעות והמונים יצאו לרחובות במחאה והבעירו צמיגים.

התקופה השלישית, שהחלה בתחילת שנות התשעים, היא מרתקת וגדושה ובה בעצם עוסקת הכתבה הזו. בעשורים האחרונים התחוללו בלבנון שינויים דמוגרפים מרחיקי לכת - מרוב נוצרי לפני מלחמת האזרחים, לרוב מוסלמי אחריה. השינוי הדמוגרפי הביא עמו גם הקצנה דתית ברחבי המדינה. מצד שני, במקביל לשאר העולם, התפתחה הטכנולוגיה, הופיע האינטרנט ואיתו האפשרות לשתף ולהיחשף למוזיקה מרחבי תבל. בסופו של דבר, בתוך הבלילה הפרדוקסלית הזו, צמח לו נס קטן - כוח חלוץ אומנותי כדוגמת טני סלח וזאיד המדן, שסללו את הדרך לסצנה מוזיקלית רב סגנונית, ליברלית ואקטיביסטית.

funny death

כבר הרבה זמן שאני מנסה לראיין מוזיקאים מלבנון, ובטח לא תופתעו לגלות שהתוצאות היו דלות. והנה, בימים אלו סוף סוף הצלחתי. "צ'וטטתי" עם ג'אד מרו, מוסיקאי וסטודנט צעיר לאנימציה, שדאג לספר לי לפני הכל על הלחץ והדילמות העולות במהלך כתיבת המייל, ולמרות זאת הצלחתי לשחרר ממנו כמה מילים.

מרו, הידוע בשם הבמה Funny Death, הוא בן הכפר זריריע שבדרום לבנון. הכפר נמצא רק 40 ק"מ, או רבע שעה נסיעה, ממושבותינו הצפונית מטולה. לדבריו, סצנת מוזיקת המחתרת השתנתה מקצה לקצה מאז שהחלה את דרכה אי שם בשנות ה-60-70. "אז הכול היה בתחנות רדיו פיראטיות. כל אמן היה מקליט את המוזיקה שלו בבית והיו עושים 'באטלס' - קרבות בין תחנות הרדיו בהן כל אחד היה מנגן שיר אחד והתחנה השכנה מגיבה עם שיר אחר. הם היו משדרים על תדרים סודיים והמטרה היתה שרק מי שבססןד העניינים ידע על המתרחש".

בימים אלו, מרו מספר, אתה יכול לשמוע מוזיקה אלקטרונית ולהקות אינדי כבר כמעט בכל בר ומועדון בבירות ובמיוחד במקומות היותר פופולרים של הסצנה - Gemayzeh, Achrafieh, Hamra, Down Town Beiru . למרות זאת ,מציין מרו, הז'אנר בו הוא פועל - דריםפופ\סינת' פופ - עדיין נדיר בקרב מוזיקאים לבנונים. למרות התפתחות סצנת המוזיקה בלבנון, מרו מזכיר שעדיין קיימת במדינה צנזורה וביקורת רבה על חופש הדיבור והכתיבה של מוזיקאים.

לדברי היוצר הלבנוני, האמן הישראלי שהשפיע עליו באופן מיוחד הוא רן שני עם האלבום Kyoto nights. מרו מזכיר גם את אינפקטד משרום והאלבום cities of the future כמקור השראה.

במבט לאחור נראה שהתכתבותנו השכיחה לרגע את המציאות בא אנו חיים, אך התגובות לא איחרו לבוא. באחרונה מרו קיבל מבול של פניות ממקורביו לא להתראיין ולא ליצור קשר עם גורמים ישראלים. רגע לפני שניתק בינינו הקשר הוא כתב לי:

"אנא העבר את מחשבותיי על שלום ואהבה לכל בני ארצך שמאסו במלחמה".

תחת השם Funny Death הוציא מרו בשנתיים האחרונות שלושה אלבומים, Start at the End הוא הראשון ואולי המעניין מביניהם. קטע הפתיחה האינסטרומנטלי והחולמני שלו משקף היטב את הסאונד וההוויה של האלבום כולו.

 

 

זייד המדן

"אני נגד הדת ששולטת בחיינו, הדת הינה דבר אישי של כל אחד והיא לא אמורה להתערב בפוליטיקה. זו אחת הבעיות העיקריות באזורנו. המנהיגים שלנו צוברים כוח בעזרת הדת ולא בעזרת רעיונותיהם וזה גורם לקהילות עצובות ומדוכאות ונראה לי פסול ולא נכון".

 

 

כילד שגדל עם אח גדול, אני יודע כמה זה מקל לך על החיים שיש מי שנלחם את המלחמות עם ההורים וסולל עבורך את הדרך לעצמאות. כזה היה ועודנו
זייד המדן הוא האח הגדול שלחם את מלחמת העצמאות וסלל את הדרך בעבור אחיו הצעירים בסצנת מוזיקת האינדי בלבנון. המדן יוצר החל משנות ה-90 מוזיקת מחתרת חלוצית. מלבד ההרכבים שבהם הוא מנגן ושר, הוא הפיק להקות מובילות כמוShiftZ, The new governments, Kanjhakora,ו- HibaMansouri. אישיותו המפולפלת והדעתנית חורגת לעיתים תכופות גם אל מחוץ למגרש המוזיקלי.

Soap kills

אולי ההרכב המוכר והמצליח ביותר בסצנת האנדרגרואנד בלבנון, ויש שמזהים אותם כפסקול התקופה של אחרי מלחמת לבנון השנייה. יסמין המדן וזייד המדן, שני חברי ההרכב (הם אינם קרובי משפחה) התחילו את דרכם ב-1997. הם נוהגים למקסס שירים ערבים מסורתיים (למשל 'גלב', שמי שזוכר גם עופרה חזה הוציאה את השיר כסינגל אי שם בשנות השומנים) עם מקצבים מודרניים יותר כמו טריפ-הופ, דאב וכדומה. כך קורה גם בקטע הנוכחי, שעם כל האלקטרוניות בו, מצליח גם להביא את הישן והשורשי.

 

 

זייד אנד דה ווינגס

ההרפתקה האחרונה של המדן נקראת Zeid and the Wings, קבוצה אקלקטית של נגנים וזמרים שהתקבצה דרך מודעת דרושים שפרסם זייד. ההרכב מנגן רגאיי, רוק ופולק ערבי, והוציא את המיני אלבום הראשון שלו ב-2010 תחת הלייבל Lebaneseunderground.

 

 

האלבום המלא הראשון של ההרכב יצא ב-2012 ובו השיר "ג'נרל סולימאן" שאת הקליפ הקונטרוורסאלי שלו תוכלו לראות כאן. השיר קורא באופן המפורש ביותר לנשיא מיכאל סולימאן ללכת הביתה, ויחד איתו גם לכל הגנרלים והפוליטיקאים באשר הם. האנקדוטה המעניינת מאחורי השיר היא דווקא כל מה שהתרחש מחוץ לשדה המוזיקלי: לא הרבה אחרי יציאת הקליפ ליוטיוב נעצר זייד המדן בגין הוצאת דיבה, ולאחר 11 ימים שוחרר. הפרקליטות התלבטה באותם ימים אם להגיש נגדו כתב אישום, ולאחר סערה ציבורית בה אזרחים רבים נקטו עמדה ונלחמו על חופש הדיבור של זייד ושלהם, היוזמה להעמידו לדין נגנזה.

 

 

איברהים מעלוף

אבא חצוצרן, אמא פסנתרנית, דוד סופר, סבא עיתונאי ומשורר, והבן- מתמטיקאי, בערך.איברהים מעלוף קיבל שורשים מוסיקליים, אך התאהב דווקא במספרים וכבר בגיל 17 סיים תואר ראשון במתמטיקה. לבסוף, הפוך על הפוך, הוא הפך לחצוצרן מעולה, שמנגן בייחודיות ברבעי טונים (מאפיין את סגנון החצוצרה הערבי) ונחשב לאחד מהסמלים הבולטים בעולם למוזיקה מלבנון.

 

 

Who killed Bruce Lee

בס, גיטרה, קלידים ותופים, שמייצרים קטעים ש-LCD Soundsystem לא היו מתביישים בהם. חבורת ברוס לי הקליטו את המיני אלבום האחרון שלהם (שיצא לפני חמישה חודשים) במעוז הקלטות האינדי הלבנוני, Tunefork studios, שמשמש בין היתר כביתם של Mashrou' Leila, White Trees, ZeidHamdan, Adonis ועוד.

המוזיקה של החבורה מלאה בבייסליין גרובי וקלידים שנותנים את העקצוץ הנכון. מסוג המקצבים שגורמים לתזוזה בלתי רצונית של פלג הגוף העליון ובכל זאת מאפשרת להשאיר את הרגליים על הקרקע.

 

 

The cosmic analog ensamble

פרויקט של איש אחד, שריף מגרבן, שמנגן על כל הכלים, חי, צומח או דומם. עד כה יצאו תחת הפרויקט לא פחות מ-11 אלבומים (!). הסגנון הוא גריז-ג'אזי, מאד לא ים-תיכוני, שמערבב בין ישן לחדש.

Cosmic analog הוא תוצר של שעות הקלטה מרובות המבוססות על אימפרוביזציה של מגרבן באולפנו הביתי ובהקלטות שאסף בקניה, קנדה, אנגליה וכמובן לבנון, עם ציוד אנלוגי בסיסי למדי. התוצאה – מחוספסת עם סאונד ייחודי ומזמין. מעניין לחשוב איך היה נשמע פרויקט חרקה הראשון(אודיו מונטאג' אולסטארס) עם שריף. נמשיך לדמיין.

 

 

Ram6 a.k.a Al Hamorabi or the 13th Imam

טרב (Tarab) הוא מונח ערבי ללא מקבילה בשפות המערביות, ולפי חוקרים אתנו-מוזיקולוגיים מייצג מעין מיזוג בין עולם התרבות הערבי לבין העברת רגש במוזיקה . חמורבי היקר שלנו, הוא חלוץ בז'אנר המוזיקלי החדש ModTarab שיצר לעצמו - טארב אלקטרוני לבנוני.

חמורבי נולד בצרפת לאחר שהוריו החליטו לברוח ממלחמת האזרחים. תחילה התחנך על מוסיקה לבנונית מבית הוריו ומאוחר יותר נחשף להיפ-הופ צרפתי שכבש את ליבו ואוזניו והוציא אותו לדרכו כיוצר. זמן קצר לאחר מכן חזר עם משפחתו ללבנון והמשיך את מלאכתו עם היפ-הופ לבנוני בועט בעל מקצבים שמנים וייחודיים, ועם טקסטים מפוצצים שקוראים לשיוויון וחופש בלבנון. באמתחתו כבר אלבום מופת אחד שנקרא Funklore, ובעתיד הקרוב יצא חדש בשם Tarab and Blues.

 


Vibe Lebanon records

אי אפשר לדבר על מוזיקה מלבנון מבלי לכתוב כמה מילים על הלייבלVibe Lebanon. כשמדברים על Vibe Lebanonהכל מתחיל ונגמר ב-Ceasar K - האבא של הלייבל שהוא גם מוסיקאי, מפיק והבעלים של מועדון הפטפונים האלקטרוני (כן כן!) שהכי הייתם רוצים לצאת אליו בביירות - The silver factory.

סיזר הקים את 'וייב לבנון' ב-1998, והשיק במקביל תחנת רדיו אינטרנטית שטוענת בצדק לכתר "הראשונה במזרח התיכון". מאז הלייבל האלקטרוני העצמאי מייצג עשרות מוסיקאים לבנוניים, כמו גם את סיזר עצמו. עד כה יצאו כ-30 אלבומים תחת הלייבל שחלקם גם מופיעים כאלבומים מומלצים בכמה וכמה אתרים מובילים בג'אנר כמו beatport.com ו- junodowload.com.

סיזר עצמו כמוסיקאי מתמקד בעיקר באלקטרו סווינג, קט אנד פיסט וברק-ביט, כמו שאפשר לחוש בקטע הבא.

 

 

White trees

מה הקשר בין עצים, שלג, בישול קדירה, ואלבומי קונספט? White Trees, הרכב אינדי עדין, מדויק ומרגש, שהוציא אלבום קונספט פולקי ומהפנט שהוקלט בעיירת הסקי הלבנונית פארייה ומזכיר לי בישול קדירה משום שהוא ארוך, איטי ומחמם. "העצים הלבנים" החלו את דרכם ב-2008 ומאז הספיקו להוציא רק מיני אלבום ואלבום נוסף. ואולם, ההרכב הלבנוני-צרפתי עוסק באיכות ולא בכמות, ולמאזין אין כלל על מה להתלונן.

 

 

נסיים באנקדוטה. הזמרת הלבנונית NatalyA.Safy הפיקה ביולי 2012 אירוע במועדון בביירות תחת הכותרת הג'ימי הנדריקסית "Music is my religion". אחת ממטרות האירוע הייתה להוציא את הסצנה האלטרנטיבית מהמעורות אל האור ולהראות לעם הלבנוני שיש להקות לבנוניות לא אוריינטליות שמנגנות ג'אז, בלוז, Fאנק, דיסקו ועוד. הערב, שהכניסה אליו הייתה חופשית, סחף אליו מאות סקרנים והוכתר בהצלחה רבה.
באחד הראיונות עימה אמרה Safy את הדברים הבאים: "ויכוחים ועימותים דתיים קורעים את החברה שלנו לפיסות ואני חושבת שמוזיקה היא הדת המשותפת של כולנו ובעזרתה נוכל להביא אהבה, שלום ואחדות ונוכל לשים את ההבדלים וחילוקי הדעות בצד. מוזיקה היא השפה והאמונה המשותפת לכולנו בעולם".

אכן, הטקסט יכול היה גם להיות חלק מנאום הניצחון של מלכת היופי, והוא מלווה בקיטש ממסטל, אך אם ניפטר מהציניות, ולא לרגע, נבין שהצהרתה של סאפי, כמו גם מהותה של סצינת המוסיקה ה-'לא אוריינטלית' בלבנון, היא דוגמה למאבק אמיץ, מפוקח ובלתי מתפשר על חופש ביטוי ופלורליזם תרבותי, ושגם אם לא נוכל להביא בעזרתם 'אהבה, שלום ואחדות', אולי איזה שיר לבנוני בניחוח אוניברסלי יעזור לנו "לשים את ההבדלים וחילוקי הדעות בצד".

 

תגובות