מגזין

בין אום כולתום לרג'ינה ספקטור

הצ'לן הישראלי יועד ניר, המוכר בזכות העבודה הצמודה לרג'ינה ספקטור, מוציא אלבום בכורה ועונה על השאלות שלנו

מאת מור לוי. 24-04-2013

תגיות: צ'לו, אלבום בכורה, מור לוי, יועד ניר, רג'ינה ספקטור

 

צילום: David-Dueniasצילום: David-Duenias

בתעשיית המוזיקה כיום, לצד אמנים רבים עומדים שלל מוזיקאים ששמם לרוב מתפספס עבור המאזין המזדמן. רק כאשר הם עוברים לקדמת הבמה, ניתנת לנו ההזדמנות להטות ראש ולנסות להבין איך לא שמנו לב אליהם לפני כן. יועד ניר הוא אחד מאותם יוצרים. הילד מגני תקווה, שהתהלך במסדרונות הקונסרבטוריון המקומי כאשר גילה לראשונה את הצ'לו, מתהלך כיום על במות גדולות הרבה יותר - מבית האופרה בסידני לקרנגי-הול בניו-יורק. חלק משיתופי הפעולה שלו רק בשנה האחרונה מונים את אלבומיהם של אמנים כמו פול בנקס (אינטרפול), אוף מונטריאול ורג'ינה ספקטור, עמה הוא גם מופיע בימים אלו. אלבום הבכורה שלו, Suspended Hours, שיצא ממש לאחרונה, הוא חיבור אקלקטי בין מוסיקה קלאסית, אינדי פופ ומוזיקת עולם, כאשר מרקחת ההשפעות נעה בין יוצרים מאום כולתום לג'ימי הנדריקס. לפני הגעתו לארץ באוגוסט הקרוב, לצד אותה גברת ספקטור, ודרישת שלום חמה מניו-יורק, יועד מתפנה לשיחה על יצירה, ג'ודי קולינס ודור העתיד. 

 

בגללו/בגללה/בגלל זה התחלתי לעשות מוזיקה:
"אני מנגן מגיל שבע, ויצירה/כתיבת מוזיקה התחילה בערך בגיל 20 כששיתפתי פעולה עם מפיקים ישראלים בתחום המוזיקה הקלה. הרעיון לגבי אלבום סולו משלי התחיל בעצם בפריז, בשנת 2005. יעל נעים, חברה קרובה, הזמינה אותי אליה לדירה שנעבוד על האלבום הראשון שלה. באחד הערבים היא השאירה אותי באולפן ואמרה לי להקליט לבד מה שבא לי. יצרתי מן קטע אינסטרומנטלי שעליו אלתרתי טקסט. השיר הזה אומנם לא נכנס לבסוף לאלבום אבל הוא פתח לי את הדרך".


השיר הראשון שכתבתי:
"אותו שיר שנוצר בדירה של יעל נעים, שקוראים לו – Don't Leave Me. מילות השיר ושמו נוצרו באופן ספונטני. זה מעניין להקשיב לשיר היום ולנסות לדמיין מה עבר לי בראש תוך כדי. כל הקטעים שאני כותב נוצרים ברגע אחד. אני לא חוזר כמה ימים אחרי לתקן את המבנה או כל דבר אחר. מה שנוצר בשעות העבודה על השיר, זה מה שנשאר. כך זה לפחות קרה עד כה. לאחר מכן אני כמובן עושה מיקס לשיר ומביא אותו למצב שיתאים למסגרת של אלבום".


התקליט הראשון שקנית:
"אני לא זוכר בדיוק אבל יכול לומר שיש אלבום מאוד מיוחד אשר הוא קסום בעיניי. נחשפתי אליו לפני כארבע שנים ומאז הוא קבוע אצלי בפלייליסט, אני יכול להאזין לו בכל מצב. אלבום שנקרא A Day in New York, שיצרו אותו המוסיקאים הברזיליים הכי אהובים עלי, הצ'לן ז'אק מורל נבאום ואשתו פאולה. יש בו רגעי קסם אשר חודרים ללב ולנשמה – בכלל מוזיקה ברזילאית היא אחת האהבות הגדולות שלי".


מתי ואיך התחברת לצ'לו?
"אבי, ראובן, אשר בא מבית שחינך לאהבת המוזיקה ושילובה בחיי היום יום, לקח אותי יד ביד לקונסרבטוריון בגני תקווה, שם גדלתי. אני זוכר עד היום איך התהלכנו במסדרונות המרתף של הקונסרבטוריון ופגשתי באחד החדרים את מעיין מתתיהו, מורתי הראשונה. היא מיד משכה את תשומת ליבי עם הכלי המרשים ומשם המסע המוסיקלי שלי החל. חינוך למוזיקה הוא דבר שאני חושב שהוא חשוב להתפתחות נשמה של ילד צעיר".

 

 

האם קיים אדם ספציפי שהשפיע על היצירה ומהלך הקריירה שלך?
"יש כמה כאלה, אבל האדם העיקרי הוא הפרופסור לצ'לו שלי – דוד סלע. בן אדם מיוחד במינו, עם גישה מאוד פתוחה לחיים, אשר בעצם גרמה לי ועזרה לי להתפתח למוסיקאי והאדם שאני היום. אומרים 'מורה טוב, מורה לחיים', אז זה קולע ב-200%".


האם המעבר לניו-יורק השפיע על ההתפתחות שלך כמוזיקאי?
"מאוד השפיע! בישראל הייתה לי קריירה מצליחה. הקלטתי ועיבדתי במאות אלבומים, למיטב האמנים הישראלים, שהופעתי עמם במשך השנים. אך מאז גיל העשרים היה לי חלום לצאת החוצה ולחוות את העולם המוזיקלי שנמצא מחוץ לישראל. אני חושב שזה מאוד חשוב לכל אמן, לצאת לתקופה מסוימת מהמעגל הנעים ולחוות קצת חיים אחרים, אנשים ותרבויות אחרות. זה מאוד חשוב לעשייה ולהתפתחות לאורך השנים.
הסיפור עם ניו-יורק הוא ספונטני לחלוטין (בהתחלה חשבתי לנסוע לפריז כי היו לי כמה קשרים דרך מספר זמרים שעברתי עמם). זה היה מהלך קשה מבחינתי, אשר דרש אומץ כי לא הכרתי אף אחד בניו-יורק. הפעם הראשונה שנחתתי בה, הייתה הפעם שעברתי לגור בה, עד היום כבר כחמש שנים. ישראל תמיד קרובה לליבי, מן חלק ממני. אני יודע על כל דבר שקורה ומנסה לשמור על קשר כמה שאפשר. אני מנסה לייצג בכבוד את היותי ישראלי בכל במה שאני מופיע בה, אם זה בית האופרה בסידני או הקונצטרהאוס בוינה".


כיצד נוצר החיבור שלך לרג'ינה ספקטור?
"את רג'ינה פגשתי בארוחת ערב דרך מכרים משותפים. היה ממש כיף לדבר איתה ולהכיר אותה, היא מאוד אוהבת את ישראל ומחוברת ליהדות. חצי שנה אחרי המפגש איתה, פתאום קיבלתי טלפון מהמפיק שלה, עם בקשה להגיע לאולפן למחרת. באולפן הקלטנו כמה שירים שנכנסו לאלבום הקודם שלה, Far, ומאז הכול התגלגל והתחלתי להופיע איתה ולהיות חבר בלהקה שלה. כבר קרוב לארבע שנים עכשיו".

 

 

כיצד הניסיון בתחום המוסיקה הקלאסית השפיע על המעבר לנישת הסינגר-סונגרייטר?
"כמוסיקאי שהשקיע את רוב זמנו בילדות בעולם הקלאסי, זה תרם לי רבות והיה לי ליתרון גדול כשעברתי לעולמות מוזיקליים אחרים. הבסיס של נגינת הכלי הדורש המון משמעת, אם זה שעות אימון או ניתוח כל דבר שאני עושה תוך כדי הנגינה, נשימות, מודעות לגוף או הקרנה של הרגש המוזיקלי מבלי לתת לזה להשפיע על הביצוע, ועוד המון אספקטים שונים. אני רואה בזה מעין סוג של יוגה וזה נותן לי יתרון. משהו שתמיד ייחד אותי וגרם למוסיקאים שעבדתי איתם להעריך את התרומה שלי למוזיקה שלהם. 
המוסיקה באלבום הושפעה רבות מכל התהליכים האלה. תמיד רציתי ליצור משהו אישי שלי, שזה לטעמי הקושי הגדול היום בגלל תרבות האינסטנט. חיפוש ונבירה כבר פחות מקובלים כיום. במוסיקה שלי תשמעו אותי, האמן, את כל החיפוש הזה שלקח לי כעשר שנים למצוא. עכשיו, כשזה מוכן כמוצר שיכולים לשמוע ברגע אחד, אני מקווה מאוד ורוצה שיתחברו לזה".


האם קיים יוצר ישראלי ספציפי שהעבודה עמו זכורה לך?
"ברי סחרוף, מוסיקאי אדיר ואיש צנוע מאוד, דבר שלמתי להעריך עם השנים. צניעות זו תכונה קסומה, יש בה משהו שמאוד מושך אנשים, ולהיות במחיצתו ולהופיע איתו ברחבי הארץ במשך כשנה, הייתה תקופה שלמדתי בה הרבה. עם השנים אתה לומד להעריך את הדברים הקטנים שלא שמת לב אליהם בתחילה, אבל אלו הדברים שמרכיבים את עולמנו".


אם הייתה לך שעה בגן-עדן - איזה אמן היית רוצה לפגוש?
"ג'ימי הנדריקס. מאוד מושכת אותי הטבעיות שבו ליצירת המוזיקה, שזה אחד האידיאלים המוזיקאליים מבחינתי. היכולת למגנט את האנשים עם המוזיקה, שהיא במובן מסוים כישוף".


מי היית רוצה שיזמין אותך לאי בודד?
"נורא מעניין אותי אנשים שהצליחו למשוך אחריהם עדת מאמינים כמו גורויים ומנהיגים היסטוריים. מה שהיה מעניין אותי זה להבין איך הראש שלהם פועל, על מה הם חשבו, איך הם פיתחו את היכולות האלו אשר משכו אחריהם כמו אדירה של עניין, האם הם נולדו עם זה וכדומה.  ממש לנסות לנתח איתם את התפתחותם כמנהיגים, כי אחרי הכול כולנו שווים אבל ישנם אנשים שיש להם יכולות מדהימות ומגוונות. הדרך שעברו, עם הניסיון, היא שמעניינת אותי".


כיצד היית מגדיר את הסגנון המוסיקלי שלך?
"אני חושב שהסגנון הוא קלאסיקל אינדי. קודם כל האלבום הוא טהרת הצ'לו, הכלי היחיד באלבום לצד הצ'לו האלקטרוני, על מנת להרחיב את הסאונד הטבעי והמגוון המוסיקלי. ההשפעות מרובות – ממלחינים קלאסיים, כגון ברטוק ושוסטרוביץ', עד לג'ימי הנדריקס, מוזיקה הודית ואף מוסיקת פופ אינדי עכשווית. האלבום נבנה טראק אחר טראק, ולאט לאט נוצר לי מגוון של קטעים שיחד יוצרים אלבום שהייתי רוצה שיתייחסו אליו כיצירה קלאסית שלמה, עם 13 רצועות".


במה היית עוסק אילולא היית מוזיקאי?
"יש לי ראש מאוד עסקי, כך שבטח הייתי מצטרף או לעסק המשפחתי (חברת הטיולים בבעלות אבי) או שהייתי חותר לכיוון של השקעות באופן כללי".

 

רגע בלתי נשכח שחווית במהלך הופעה:
בשנתיים האחרונות היה לי הכבוד להופיע ולהקליט עם זמרת הפולק ג'ודי קולינס, שגילתה את לאונרד כהן. באחת ההופעות בווירג'יניה, הייתה באולם בנקרא ה-Wolf Trap. אני זוכר שהייתי על הבמה רק עם ג'ודי וראסל וולדן (הפסנתרן), והמחשבה היחידה שלי הייתה – כמה הייתי רוצה שההורים שלי יהיו בקהל ויראו אותי מופיע. זה היה רגע מרגש בשבילי. הרגעים האלו קורים בשנה האחרונה הרבה עם רג'ינה. בישראל בעצם לא הופעתי כשש שנים, שזה מאז שעזבתי, והפעם הראשונה תהיה הקיץ עם רג'ינה בקיסרייה. ההופעה האחרונה בטור תוכננה במיוחד לישראל, שרג'ינה תוכל לבוא ולבלות יותר זמן פה. זו תהיה סגירת מעגל מבחינתי".


איזו שאלה שכחנו לשאול אותך? והתשובה?
"מאוד חשוב לי להעביר הלאה למוסיקאים בתחילת דרכם שתמיד ינסו למצוא את מה שמיוחד בהם, זה משהו שאני למדתי והתחדד לי עם השנים. הקושי הגדול בתחום האמנות הוא ליצור זהות משלך, וככל שאתה מתחיל את התהליך הזה מוקדם זה מבורך. בטווח הקצר לא רואים תוצאות, אבל בהמשך הדרך זה מה שעושה את כל ההבדל. אני עד היום מחפש ומחפש, חושב וחוקר, והיופי הוא שזה לא ייגמר לעולם. לכן הנקודה השנייה החשובה היא היכולת ליהנות מהדרך. צריך משלב מוקדם לפתח את היכולת הזאת ליהנות ולא להישאב לקושי שביום יום, אני עדיין לא הגעתי לעמק השווה הזה".

 

עטיפת האלבום של יועדעטיפת האלבום של יועד

עכשיו עם יציאת האלבום, על מה אתה עובד ולאן מועדות פניך?
"האלבום בחוץ וזה הישג מבחינתי, כל אחד שעובד על פרויקט שכזה יודע כמה השקעה כרוכה בכך. זה מצחיק ואולי קלישאתי, אבל ברגע שקיבלתי את האלבום והחזקתי אותו הבנתי פתאום שאני צריך לפעול כבר לגבי האלבום הבא. מבחינתי האלבומים שאוציא הם מעין כרטיס ביקור וחותמת מוזיקלית שלי. כרגע יש כבר ארבעה קטעים מוקלטים לאלבום השני. במקביל להופעות עם רג'ינה, ג'ודי קולינס ופול בנקס (הסולן של אינטרפול), אנסה להתמקד בו (האלבום השני) ולשחרר אותו בשנה הקרובה. מה שכן, אני נורא רוצה לכתוב יותר מוזיקה לסרטים, יש לי מן משיכה לעולם ההלחנה של פסי הקול ולתמונה הרצה.
לא מזמן אף סיימנו להפיק את אלבום הבכורה של ענת, אשתי, מציירת צבעים, שייצא לאור עוד כמה חודשים. גם אצלה זה היה מסע של חיפוש מוסיקלי אשר בסופו של דבר הוליד אלבום מקסים, אני מאחל לה הרבה הצלחה בתחילת הדרך!".

 

במקום לסמס לי:
"נורא אשמח אם תיקחו רגע ותקשיבו לאלבום, אני מבטיח חוויה שונה, זה לא אלבום רגיל".

 

 

כנסו לבנדקמפ של יועד ובקרו בעמוד הפייסבוק שלו

תגובות