מגזין

בוילר רום: הקולקטיב שמשנה את תרבות המועדונים

אתר אינטרנט לונדוני משדר בשידור חי סטים של תקליטנים מרחבי העולם ומעניק למאזינים חוויה אינטימית עם התקליטנים והמוסיקה שלהם

מאת הוד אהרוני. 11-03-2013

תגיות: לייב, DJ, אינטרנט, תקלוט, אתר, הוד אהרוני, בוילר רום

 

מה זה?

הבוילר רום הוא אתר המשדר בשידור חי סטים של תקליטנים ממקומות שונים  ברחבי העולם. בראש ובראשונה זהו אתר פתוח וחינמי אליו יכול להצטרף כל הרוצה בכך. הנגישות הבלתי אמצעית למוזיקה חיה בעטיפה מועדונית אך מהכורסא הפרטית שלך יוצקת חיים חדשים אל תוך מושג "חיי הלילה". חוקי המרחב והזמן משתנים. הסטים שמנוגנים בצורה חיה על ידי התקליטנים מוקלטים והופכים זמינים לכל דורש בכל עת שהיא. אין צורך בנסיעות או בכרטיסים. אם נתייחס לעובדה שאת החוויה באתר אנחנו צורכים בצורה חיה הרי שגבולות המקום מטשטשים וכעת החדר הפרטי שלנו הופך לחלל המועדון עצמו. החוויה הזו שואבת את עיקר עוצמתה מכך. הטכניקה בה משודר הסט נותנת תחושה של "להיות שם" בזמן אמת. האסקפיזם של חוויית המועדון טמון בהרגשת ההנתקות מהסובב אותך וההתכנסות, גם אם לכמה רגעים, אל תוך תודעה אחרת ואם הגורם העיקרי לזה היא המוזיקה, הבוילר רום יוצר הבחנה חדשה בנושא.

 

הבוילר רום החל דרכו כפרוייקט קטן מידות בלונדון ובמהרה נהפך לתופעה תרבותית בקנה מידה בינלאומי עם כמה בסיסים בערים מרכזיות כמו אמסטרדם, ברלין, לוס אנג'לס וניו יורק. האתר פעיל משנת 2010 וכדרכן של תופעות תרבותיות מגיע לתודעה הישראלית באיחור מרשים.

 

איך זה עובד?

הבוילר רום, מבסס עצמו ככוח עולה בנישת המוזיקה האלקטרונית וצובר עוד ועוד עוקבים ומאזינים (בליינים אם תרצו) שניזונים מהגל החדש שהוא מביא.  הזנה ישירה מהמחשב הביתי, דרך רמקולים אל תוך החלל הפרטי בחדר שלנו או המסיבה הפרטית שלנו. הפרקטיקה מוכרת לנו מהמועדונים הקרובים לביתנו: יש קו מוזיקלי מתחלף שכולל כמה תקליטנים, שמופיעים לפי שעות, הסטים בדרך כלל קצרים יחסית ונותנים מעיין הצצה לסגנון האישי של כל תקליטן. כל סט מצולם בוידאו כאשר המצלמה עומדת במקומה ופונה רק לעמדת התקלוט דבר שיוצר את התחושה של "אנחנו בקדמת המועדון והתקליטן פונה רק אלינו". הבוילר רום מצליח להעניק תחושה של "להיות שם" אך עם זאת בצורה נקייה ומאוד מופשטת (NAKED). התקליטן מצולם בגפו ויוצר אינטימיות מיידית עם הקהל בבית. במישור הפיזי, אין תאורה או תפאורה למעט ויזואליזציה צנועה ברקע, אין בר אלכוהול יקר ובכלל הסחות דעת. הצורה המזוקקת בה המוזיקה מוגשת משילה מהחוויה המועדונית המון סממנים לא רצויים שהתווספו אליה עם השנים. התחושה היא שישנה אלטרנטיבה אמיתית לשוחרי המוזיקה. ואין צורך לכתת רגליים בתור ובתוך מועדון שלבעליו יש גם אינטרסים כלכליים, מעבר לחוויה המוזיקאלית נטו. 

 

מי היה שם?

תחת קורת הגג שמציע הבוילר רום הופיעו כבר רבים וטובים. שמות ותיקים כמו Skream, Sven Vath, Hawtin , Dubfire Richie או חדשים יחסית ומבטיחים כמו Blawan, Modeselektor, Caribou, Jamie xx,  והרשימה עוד ארוכה. קיים ריגוש מרענן בהגשות שלהם שנובעת מהתחושה הכנה והמשותפת לקהל בבית ולהם, שמשהו חדש קורה. אנחנו בתור מאזינים שמים לב לכך מיד. עשו בחוכמה אנשי ה RBMA- Red Bull Music Academy ונתנו את חסותם עוד למן ההתחלה למיזם ובכך העמיקו ביחד עם אנשי הבוילר רום את קידום העשייה בשוליים של המוזיקה האלקטרונית. השיח שמייצר הבוילר רום סביבו בסצינה העולמית יצר תחרות ממשית על עמדת האורח שזהו לכשעצמו הישג מרשים לאתר בפרט ודבר מבורך בכלל. בנוסף, את כלל הסטים המוקלטים אפשר לשמוע דרך "יו-טיוב" ו"סאונד קלאוד" השיתופיים.

בנוסף ל-RBMA  צצים יותר ויותר גופים עסקיים שרוצים לטמון ידם בקלחת מתוך שתי סיבות עיקריות. האחת, חשיפה בפלטפורמה הבידורית החמה בעולם כרגע והשנייה, רצון אמיתי בדחיפה של יוצרים אנונימיים ותרומה להתרחבות היצירה העצמאית המוזיקלית. לדוגמא, חברות כמו VANS, RAY BAN וDIESEL שיצרו עולם תוכן חדש בעבור אנשי הבוילר רום והשקיעו מכספן באידיאולוגיה המשותפת. הבוילר רום, מאז ומתמיד לא הגביל את עצמו לחוקי משחק כלשהו ומנסה כל פעם מחדש להפתיע, קחו לדוגמא את ההופעות החיות המשודרות במסגרת ערב רגיל לכאורה, Hiatus Kaiyote, Petite Noir. סטים מיוחדים ומפתיעים כמו זה של מיודענו DJ Shadow שהתייצב לסט בלתי נשכח שכולו וינילים.

 

 

כל תקליטן פועל לפי האינסטינקטים המוכרים לו מהסצינה המועדונית הקלאסית, עם זאת הם מרשים לעצמם להשתולל לא פעם ולשלב גם טכניקות וסגנונות שפחות מזוהים עימם למשל, Thom Yorke ו-James Murphy.


שורה תחתונה?

חווית המועדון הקלאסית נהייתה ספקטקל עשיר בדימויים שיש שיאמרו שהם חלולים, שטחיים ואינם חלק מהחוויה עצמה. הרקדניות, התפאורה, התאורה והצבעים נהפכו עיקר ואילו השינוי התודעתי האמיתי שיכול להתרחש בעקבות המוזיקה רק מטשטש כתוצאה מכך. התורים בכניסה המשיכו לגדול ככל שמחיר הכרטיס הרקיע. נפח השומרים ועמודי הברזל גדל ואיתם תאוות הבצע של הממונים. המוזיקה שלבדה קיבצה יחדיו את האנשים לפני אלפי שנים, נבלעת תחת מסך הדימויים סביב לה. ההצגה שמוכרים לנו בתור חוויה אסקפיסטית נהייתה רדודה מאוד. הבוילר רום, מראה שאת התחושה שאבדה הדרך חולקים לא מעט אנשים ומתוך חיינו בצל ההיתוך בין טכנולוגיה ומציאות קמה לה התודעה לעתיד מבריק יותר.  אם ג'יילס פיטרסון קרא לזה "עתיד השידור". מי אנחנו שנתווכח?


תגובות