מגזין

למה מפיק העל הספרדי חושב שבישראל יש את המוסיקאים הטובים בעולם

חבייר לימון, שעובד עם ענקים כמו פאקו דה-לוסיה, חושב שאבישי כהן הוא המוסיקאי הגדול בעולם וש"המצב" עושה לנו טוב. ראיון עם המון מוסיקה

מאת גיל רוביו. 28-02-2013

תגיות: יסמין לוי, אבישי כהן, ישראל, בויקה, לדינו, מריצה, casa limon, חבייר לימון, ברקלי, javier limon

 

חבייר לימוןחבייר לימון

חבייר לימון (39) חתום על ההצלחות הגדולות ביותר בזירת "מוסיקת העולם" בעשור האחרון. הייחוד של המפיק והיוצר הוא ביכולת לחבר בין קצוות העולם לבין אגן הים התיכון, המשמש לו כמקור השראה. בין החיבורים הללו ניתן למצוא את הפסנתרן הקובני הוותיק בבו ולדס וזמר הפלמנקו "אל סיגאלה", את קרלינוס בראון הברזילאי, מריצה הפורטוגלית ואת נגנית הסיטאר אנושקה שנקאר ההודית. מלבד זאת, הפיק לימון את אלבומיה של קונצ'ה בויקה, בת טיפוחיו של פדרו אלמודובר, וגם של אגדות פלמנקו כמו פאקו דה לוסיה ואנריקו מורנטה. בשנים האחרונות הוא מונה למרצה בכיר ולראש תוכנית בבית הספר הגבוה למוסיקה ברקלי שבבוסטון, ארה"ב.

 

"אני נוסע הרבה, בדרך כלל המיטה שלי היא במטוס. חצי מהזמן אני בבוסטון, ניו יורק ומיאמי ויתר הזמן בסטודיו שלי במדריד. בברקלי אני המנהל האומנותי של "המכון למוסיקה של הים התיכון". המושג הזה לא מתייחס לרוק או פופ שמגיע נניח מיוון. הכוונה היא למוסיקה שלדעתי  מגיעה מצליל אחד, שהוא משותף לכולנו. אם אתה מקשיב למוסיקה מספרד, ממרוקו, מסיציליה או למוסיקה פורטוגזית או יוונית מסורתית, אפילו מוסיקה מכורדיסטן, לכל אלו יש משהו במשותף. לכולם לדוגמה יש כלי נגינה עם ארבע זוגות מיתרים, אלמנטים שמיד תוכל להרגיש שהם מאגן הים התיכון. כדי להדגים זאת, נסה לחשוב על נעימת הנושא של "הסנדק" (שהולחנה ע"י נינו רוטה). היא למעשה נשמעת בדיוק כמו קטע פאדו פורטוגזי או לחילופין יווני, או כמובן איטלקי. יש משהו ייחודי בצליל הזה שעבורי הוא המוסיקה הכי מרתקת בעולם כרגע. דרך החיבור הזה יש קשרים מהים התיכון למוסיקה בכל יתר העולם. דרך ספרד אנחנו קשורים למוסיקה של אמריקה הלטינית, דרך צרפת לכל המוסיקה באירופה, ובאופן בולט, דרך ישראל לעולם הג'אז".

 

 

לימון נלהב מאוד מהמוסיקה שנעשית כיום בארץ."היום בישראל נמצאים לדעתי נגני הג'אז הטובים בעולם. כולם יודעים את זה. למשל הבסיסט אבישי כהן איתו אני עובד כרגע. כהן עבורי הוא המוסיקאי הטוב ביותר בעולם כיום. בכל עשר שנים יש מוסיקאי אחד שהוא הבולט בעשור שלו. לפני 30 שנה זה היה צ'יק קוריאה, לפני 20 שנה זה היה פאקו דה לוסיה. כרגע, בשבילי, המוסיקאי הכי מעניין בעולם הוא אבישי כהן. לשמחתי אנחנו חברים ורק להיות איתו בחדר, לדבר על מוסיקה ולהקשיב לדברים שהוא עושה זה חלום. מעבר לעובדה שהוא נכון להיום נגן הבאס הטוב בעולם, כמלחין הוא יהיה כמו אותם ענקים שנגעו בהיסטוריה: ג'ובים או פיאצולה למשל. בשבילי אבישי הוא הפיאצולה החדש. הוא יוצר סגנון משלו, כמו פאקו דה לוסיה. פאקו הוא לא נגן פלמנקו, הוא יוצר באופן הייחודי שלו. פאקו יצר שפה חדשה,  שמכילה מקבץ שלם של אקורדים, מלודיות ומקצבים חדשים לגמרי. ובזכות זה יש הרבה מאוד שלא יודעים חצי דבר על פלמנקו, אבל הם מכירים את פאקו".

 

ענק הגיטרה פאקו דה לוסיה מהווה עבור לימון מנטור של ממש. במקביל לעבודה על האלבום Cositas Buenas,  אותו הפיק לימון, התהדקו הקשרים המקצועיים והאישיים בין השניים.  "פאקו הוא המפיק של עצמו. אני מסייע לו ומייעץ וזה תהליך העבודה ביננו. פאקו הוא גם טכנאי ההקלטה: הוא מקליט את עצמו בסטודיו שלו בבית. כשהוא מגיע לאולפן המקצועי, האלבום כבר מוכן אחרי מיקס. למוסיקאים ברמה שלו, המוסיקה כל כך ברורה ומדויקת, שלמעשה הם לא זקוקים לאף אחד. הם צריכים עזרה טכנית לארגן את הדברים ואישור שהדברים נשמעים טוב. הם יודעים במדויק איך זה אמור להישמע. מכל המוסיקאים שעבדתי איתם, פאקו הוא המשמעותי ביותר עבורי ו-Cositas Buenas הוא האלבום שאני הכי גאה בו".

 

 

הלימון והיסמין

 
את הקשר עם ישראל התחיל לימון לפני כעשור בעקבות מפגש עם דיויד ברוזה, ועבודה על האלבום Parking Completoבהפקתו ."יש לי מערכת יחסים מאוד מיוחדת עם ישראל. ברוזה היה הראשון שפגשתי. היינו יחד בירושלים באולפן הקלטות. דיוויד הכיר לי הרבה מהתרבות שלכם, את ישראל החדשה, את תל אביב החדשה, את הדור החדש של האנשים שם. גם אחרי עשר שנים אנחנו חברים קרובים.
ב-2009 הפיק לימון את אלבומה הרביעי של יסמין לוי Sentir. לוי תיארה את העבודה עם לימון נקודת מפתח קריטית בקריירה שלה. "חבייר הוא מוסיקאי גאון. הוא מסוגל לשמוע סקיצה ראשונית של שיר ומיד הוא יודע מה הוא הולך לברוא מתוכה. הוא אחד המפיקים המבוקשים והנחשבים ביותר בעולם. הגעתי אליו ברגע של משבר בקריירה שלי. הייתי כמו יונה עם כנפיים שבורות והוא חיבר לי כנפיים חדשות וגרם לי לעוף. זו החוויה הטובה ביותר בחיי כמוסיקאית. העבודה איתו היתה שלב מכריע בחיים שלי".
"עבורי יסמין היא מדהימה. הרגשתי שהתחלנו משהו יחד", מספר לימון על העבודה המשותפת. "יש לי כל כך הרבה רעיונות שהיא יכולה לבצע בקול האדיר שלה. אולי יום אחד נעבוד שוב יחד. אני חושב שהפוטנציאל שלה מדהים. היא יכולה להיות אחת הדיוות הגדולות בעולם כמו מריצה או מרסדס סוסה".

 

הקשר של לימון ללדינו ולשירה של יהודי ספרד לא מסתכם בקשר עם יסמין לוי. "אני מכיר את המוסיקה הזו מאז שהייתי ילד. היא מאוד נוכחת בספרד היום. בעיקר בקרב המוזיקאים, פחות אולי בציבור הרחב. פאקו דה לוסיה הגדיר את המוסיקה היהודית כאחת משלושת ההשפעות הגדולות של הפלמנקו. יש הרבה מאוד שירים שיסמין שרה בלדינו שמופיעים בספרים של אביה יצחק שאנחנו המוסיקאים הספרדיים הכרנו היטב".
ההשפעה היהודית על ספרד חורגת מגבולות המוסיקה. מחקר ישראלי-ספרדי- אנגלי שבדק קבוצה מייצגת של תושבי ספרד, מצא של-80% מהם יש גנים יהודיים."אני בטוח שיש לי שורשים יהודיים. כל שמות המשפחה בספרד שהם פירות כמו Limon, Melon, או Manzana(תפוח) הם ממקור יהודי, כך שקרוב לוודאי שאבות אבותיי היו יהודיים, אני מרגיש מאוד קרוב אליכם. אני מאוד גאה לעבוד עם לדינו. יש עוד הרבה מה לעשות עם המוסיקה הזו. זה רק התחיל. זה יהיה סטייל חדש כמו פלמנקו או פאדו. הרפרטואר העתיק קיים ובמוקדם או במאוחר מוסיקאים צעירים יתחילו להלחין New sephardic music. זה הצעד הבא. הם יתחילו ליצור בלדינו, בספרדית העתיקה, זה ינציח את התרבות הזו וישמר אותה חיה. שירה חדשה, יצירה חדשה, זה הסוד".
לעומת הפריחה שמתאר לימון של מוסיקת הלדינו, הוא מצר על שקיעתה של המוסיקה האנדלוסית. "זו מוסיקה מאוד מאוד חשובה. יש בה את היצירה הערבית היפה ביותר בתולדות המוסיקה, אבל כיום בספרד לא יודעים עליה כמו שמכירים את המוסיקה היהודית. אני לא יודע את הסיבה לכך. כל האמנים הגדולים כיום: פאקו, אנריקו מורנטה, ויסנטה אמיגו , כולם מכירים את התרבות, את השירה, את שפה וכל האספקטים של מורשת יהדות ספרד".
לפני כשנה הפתיע לימון כשחבר לנגנית הסיטאר המוערכת אנושקה שנקר (בתו של ראבי שנקאר) בפרוייקט Traveler, המחבר בין המוסיקה המסורתית ההודית לשורשי הפלמנקו. לימון מוצא לכך תימוכין גיאוגרפיים."המוסיקה ההודית קשורה מאוד והשפיעה מאוד על הפלמנקו. ישנו סגנון מאוד ותיק וחשוב בפלמנקו שנקרא Siguiriyas. עשיתי חיפוש בגוגל ובטעות הקלדתי את המילה ב-Google maps. בחיפוש מצאתי שזו עיר בת 4,000 במרכז סרי לנקה: Ancient City of Sigiriya.

 

"יש קשר היסטורי הדוק, באמצעות הצוענים של הודו שהגיעו לספרד, בין הודו לפלמנקו. כשאנושקה שנקר ואני התחלנו להלחין את השירים של האלבום Traveler, היו רגעים שבהם היא ניגנה על הסיטאר מוזיקה הודית שורשית, אני ניגנתי בגיטרה פלמנקו שורשי וניגנו בדיוק את אותו הדבר. זה אלבום נהדר שזכה להצלחה גדולה שסוף סוף הצלחנו 'לשים על השולחן' את כל הרעיונות הללו, לשלב בין הסגנונות שהיו לנו יחד כבר שנים. זה היה מחקר מאוד חשוב בחיפוש אחר הקשרים, השורשים המשותפים לשתי התרבויות.

 

 

"האלבום הבא שלי יקרא Tierra Prometida, הארץ המובטחת, אני מקליט אותו עם מוסיקאים מכל מדינות המזרח התיכון אבל כרגע אני מקליט עם חמישה מוסיקאים צעירים מישראל שהם גם סטודנטים שלי בברקלי. חצי מהנגנים באלבום הזה יהיו ישראלים. בחרתי אותם כי הם פשוט מאוד טובים. במוסיקה אין לי חברים. לפני 10 שנים, כשהייתי במדריד תמיד שאלו אותי "למה בכל ההקלטות שלך יש כל כך הרבה מוסיקאים מקובה", ועניתי כי פשוט הם מאוד טובים. עכשיו בבוסטון אני מקליט עם הצעירים האלו מישראל כי הם פשוט טובים. לא יודע להסביר את זה כל כך. שאלתי את זה את צ'יק קוריאה והוא חושב שלפעמים, בגלל הבעיות הפוליטיות שיש במדינות מסוימות, הן גורמות לך להתרכז יותר במוסיקה שלך. אתה בורח אליה כדי להתחמק מהבעיות והצרות. דווקא במקום בעייתי פוליטית המוסיקאים ממוקדים יותר ולוקחים לעצמם חופש גדול יותר ביצירה שלהם. אחרת לא ניתן להסביר איך במדינות כל כך קטנות כמו ישראל או קובה יש כל כך הרבה מוסיקאים מאוד מאוד טובים. זה לא יאמן. יש לך למשל מדינות ענק כמו גרמניה או קנדה, שהחיים בהן פשוטים וקלים יותר, אבל בישראל יש הרבה יותר מוסיקאים גדולים מאשר במדינות האלו. יכול להיות שהקונפליקט הוא המפתח. אני מדבר גם על מאסטרפיס כמו האלבומים האחרונים של אבישי כהן,  אבל גם על החבר'ה הצעירים החדשים בני ה-20 שלומדים איתי ועובדים איתי על האלבום החדש. הם עדיין לא מוכרים אבל אני מאוד גאה בצעירים האלו. הם מגיעים לברקלי ועובדים כל כך קשה, והאמן לי, כרגע בברקלי התלמידים הישראלים הם המצטיינים מבין 4,000 הסטודנטים שלומדים כאן. זה לא פשוט להתבלט".


טלי רובינשטיין, אחת מתלמידותיו של לימון, הגיעה לברקלי עם מלגת הצטיינות בתוכנית המשותפת עם בית הספר "רימון". בשיחה מבוסטון היא מספרת על העבודה איתו."כרגע לומדים ב"אנסמבל המזרח התיכון", אותו מנהל חבייר, ארבעה ישראלים וזמרת מלבנון. אחרי אחד השיעורים, חבייר ניגש אליי ואל טל אבן צור ושאל אם נרצה לבוא לנגן באלבום שלו. הוא סמך עלינו שנכתוב את העיבוד לתפקידים שלנו ונתן לנו יד חופשית בהקלטות שם. הוא התייחס אלינו לחלוטין כאל קולגות, לא כאל תלמידים. באלבום מנגנים: טל אבן-צור (פסנתר), דניאל רותם (סקסופון), רוני איתן (מפוחית) ואני (חליליות). יש גם נגנים נוספים מארצות אחרות. המפגש עם לימון כל כך טבעי ומהנה כיוון שהוא אחד האנשים הצנועים והמקסימים שפגשתי בחיי. הוא מפיק אדיר ומלחין בחסד, אבל מתלהב ממוזיקה כמו ילד שמניח יד על הפסנתר בפעם הראשונה. זו זכות גדולה ללמוד מאדם כל כך נדיר ומעורר השראה".

 

 

"אני רוצה לעשות אלבום לכל אחד מהאלמנטים. מים, אש, אדמה ואוויר", אומר לימון לקראת סוף השיחה. האלבום הבא כאמור יהיה על האדמה - הארץ המובטחת. הוא השני. אח"כ יגיע "אנשי האש" ב-2014, עם זמרים או זמרות ממדינות שעוד לא עבדתי איתם באלבום הקודם. לבסוף, האלבום האחרון ייקרא  que corra el aire, זה ביטוי בספרדית שאומר - תנו לאוויר להגיע. באנדלוסיה הנשים פותחות את חלונות הבתים כדי לתת לאוויר להיכנס. זה עומד להיות אלבום פלמנקו שורשי. בסיכום יהיו ארבעה אלבומים שמציגים את זווית הראיה האישית והשלמה שלי על המוסיקה מהים התיכון במאה ה-21. צריך באמת 30-40 שירים כדי לשקף באמת את איך שאני רואה את המוזיקה.את אלבום ה"אדמה" ארצה להשמיע לקהל הישראלי. אני חושב שהשמעת הבכורה שלו תהיה אצלכם בדצמבר הקרוב".

תגובות