מגזין

אני רק שאלה - שני קדר

מעריצה את פיונה אפל, מחזיקה שמלה של קורטני לאב בארון וזוממת יום אחד לג'מג'ם בכור הגרעיני בדימונה. הזמרת והיוצרת עונה על השאלון שלנו

מאת בן אליעד. 19-02-2013

תגיות: עברית, חדש, אלבום, בן אליעד, שני קדר, אני רק שאלה, שאלון, דימונה

 

צילום: יעל מאיריצילום: יעל מאירי

קשה להתעלם מהנוכחות ומהעשייה המרתקת של שני קדר בעשור האחרון. היא התגלתה בפנינו ולאוזנינו ב-2003 ב"Unlit Cigarette", כחלק מהפרויקט "אלבום ביום", ותוארה כבר אז כ"אוצר אמיתי" עם ווקאליות מכשפת. אלבומהBloodlines  מ-2006, הייתה יצירת סלואו-קור עדינה של רוך וקושי, שהציבה את קדר כאחת הנשים היוצרות האלגנטיות והמעניינות במוזיקה הישראלית. בין לבין היא גם זכתה לחמם את Low, עיצבה במסגרת עבודתה כמעצבת גרפית עטיפות לאלבומים של עמית ארז, רותם אור, וגם תחזקה היטב את הפעילות שלה עם הקולקטיב We Are Ghosts, אחד מהניסויים המוסיקליים המרתקים ביותר כאן, המפגיש בין מוסיקאים שונים לסשנים מאולתרים ומתועדים, ללא הכנה מראש. בסוף ינואר, השיקה קדר את "ניהול מצבי משבר", אלבום ראשון בעברית המסמן  צד חדש ובועט שטרם נחשף אצלה. באלבום החדש היא בועטת, אגרסיבית, ומחוספסת עם אמירה נוקבת ומסר חברתי-פוליטי ברור, עטוף בשירי "פופ - חרדתי" . עיתוי מצוין לתת לה לענות על השאלון שלנו.

 

בגללו/ בגללה/ בגלל זה התחלתי לעשות מוזיקה: "עמרי לוי הציע לי לעשות איתו 'אלבום ביום'פרויקט אינטרנטי בו כותבים ומקליטים אלבום ב-24 שעות. זו הייתה תרופה מצוינת לעודף ביקורתיות, ובדיעבד היווה התחלה של התאהבות רבת שנים בעשייה ספונטנית ולא-מחושבת".


התקליט הראשון שקנית: "אני חושבת שביקשתי מחבר של ההורים להביא לי את Greatest Hits - Queen  מארה"ב. הייתי אולי בת 11, והוא עדיין אחד מהאלבומים האהובים עלי. מופת של פרפורמנס ווקאלי מושלם, כתיבה מגוונת, נועזת וגם מאוד מרגשת".

 

השיר הראשון שכתבת: "זה היה No Pun Intendedמתוך ה"אלבום ביום". יש בו את השורה 'Writing this is just like trying to milk 'water out of stone, ואני חושבת שהמשפט הזה מדבר בעד עצמו".


כשעצוב לי אני: "מקליטה אלבום"


כששמח לי אני: "מקליטה אלבום". 


כשאני נכנסת לסרט: "ראיתי השנה את "הוואלס האחרון" של שרה פולי והוא שבר לי את הלב באינספור מובנים. זה לא סרט מושלם בשום צורה אבל הוא כל כך מיוחד ועמוק ועשיר רגשית. אני אוהבת לראות אמנות שנשים יוצרות, כי הן יודעות לעיתים קרובות לגעת באומץ בנימי הדברים שמעסיקים אותי".


אם יש לי זמן לקרוא: "בעיקר נון-פיקשן, ספרים על פסיכולוגיה בודהיסטית, סוציולוגיה, הגות. חנני? לא אכחיש".


מי היית רוצה שיזמין אותך לאי בודד? למה? "ביל ווית'רס, יבל"א. האיש היפה ביותר, פנימית וחיצונית. הוא עושה לי חיוך שמגיע עד הירח ובחזרה".

 

 

מה את שומעת עכשיו? "פיונה אפל לא יוצאת לי מהראש ומהלב כבר שנים. היא פשוט עושה את מה שהיא עושה הכי טוב שיש, וגם איכשהו אני מוציאה אלבומים באותם מרווחים שהיא מוציאה אותם. אולי זו מעין אחווה של עצלניות".


רגע בלתי נשכח שחווית במהלך הופעה: "לשיר את "מי באש", התרגום העברי לשיר של לאונרד כהן, בזמן החימום ל"Low" כשהופיעו בבארבי. הקהל היה שקט כל כך שהיה אפשר לשמוע סיכה נופלת".


איך זה לכתוב לראשונה מוסיקה לאלבום בשפת האם שלך? מדוע רק עכשיו? "זה נבע מגעגועים הביתה בזמן שהייתי בחו"ל. כנראה שהשהות הרחק מהבית מחדדת איזה משהו עמוק ובלתי אמצעי ביכולת ההבעה שלך. זה מרגש מאוד לשיר בעברית, ואני גאה מיוחד בטקסטים האלה".


 

התקליט הקודם שלך Bloodlines, היה תקליט Slowcore רך ועדין למדי. לעומת זאת, "ניהול מצבי משבר" הוא אלבום עם הרבה יותר נפח ורעש. מה הסיבה לשינוי? אופי השירים שכתבת לתקליט, או משהו מעבר לכך? "גם מאופי השירים אבל גם בעקבות ההתנסות שלי עם ההרכב We Are Ghosts שהוא קולקטיב עשיר ועמוס בכישרון ובמגוון. האמצעים היו קיימים לפתע, וזה פתח אפשרויות שלא היו קודם".

 


נדמה שדווקא בתקופה שבה המחאה חברתית מרימה את ראשה, קיים פה איזה מין חסך ביצירה ובמוזיקה עם אמירה נוקבת ובוטה ברוח המחאה. את מסכימה עם הקביעה הזאת? את חושבת שהאלבום שלך, שיש בו מודעות חברתית-פוליטית חזקה, מצליח למלא את הפער הזה שנוצר כיום? "אני מקווה מאוד. אני חושבת שמה שהאלבום שלי עושה זה לחבר בין מצבים רגשיים שנחשבים בספרה האינטימית של בין אישה לעצמה, ובין מצבים חברתיים. החיבור הזה לא נובע רק מהיותי אמנית, אלא ממי שאני, ולכן טבעי שגם האמנות שלי תשקף את זה. אני חושבת שאם המצב הפוליטי לא בוער לאמנים, אין סיבה שיוציאו את זה, מצד שני בתור חברה אנחנו צריכים לשאול את עצמנו למה הניתוק הזה קורה".


את מגדירה את  "ניהולי מצבי משבר" כתקליט "פופ חרדתי",  למה הכוונה ומדוע? "יש פה איזה ניגוד לכאורה בלתי אפשרי שעובד גם עם המוסיקה והטקסטים, פופ כמשהו שהוא קל לעיכול וחרדתי כמצב תודעתי תוקע ומשבש. אני אוהבת אמנות שמשלבת ניגודים כאלה".


באחד השירים הבולטים באלבום שלך, "יש תרגיל",  את חוזרת פעם אחר פעם על המשפט "אני רוצה כל כך ללמוד לאהוב את הסדר החדש". לאיזה סדר חדש מתכוונת המשוררת? "הסדר החדש של אלו שאמונים על ביטחוננו, כלכלתנו ובריאותנו, אשר מנסים להנחיל לנו מדי פעם, ואולי בעצם רק לשמר את הסדר הישן. תלוי את מי שואלות. זה תמיד אותו סיפור, הזמן והמקום משתנים. הרעיון הזה נוכח בעוד רגעים באלבום".


מה יותר מהנה? לעלות על הבמה ולהופיע עם השירים שלך, או להקליט עם We Are Ghostsבסשן שמבוסס כולו על אימפרוביזציה? "עם הגוסטס זה כמו להוציא את התת מודע לטיול: זה חיבור בלתי אמצעי עם הרגע, הקשבה ואינטימיות עם החברים האחרים בלהקה. לנגן את החומרים שלי זה עניין קצת יותר מורכב כי יש עניני הזדהות, ביקורת עצמית וחשיפה שיותר נוכחים. שתיהן חוויות שיכולות להיות מהנות מאוד ויכולות להיות מפחידות מאוד".


אחרי ש-We Are Ghosts,  ניגן והקליט אלבומים בבית העיר בת"א, במערה בדרום הארץ, וכעת גם במרתפי בית החולים הישן "הנסן", יש לוקיישן מסוים שאת חולמת לנגן בו בעתיד עם ההרכב? "וואו, המון! אני מאוד רוצה לנגן ולהקליט ברחוב - לשלב את הסאונד הטבעי של העיר עם הרעשים שלנו ולשתף עוברים ושבים באופן ספונטני. יש גם  גן ילדים, מוזיאון המדע, בית מרקחת, הכור הגרעיני בדימונה. האפשרויות הן בלתי מוגבלות, האמת".


איזה שאלה שכחנו לשאול אותך? והתשובה? "מה הפריט הכי הזוי שיש לך בארון? שמלה שבאמת הייתה שייכת לקורטני לאב. בחיי".


היום אני עובדת על : "ההופעה הקרובה שתהיה ביום חמישי ,21.2 , בלבונטין 7 בשעה 20:00, עם בנימין אסתרליס, דני רווה, אורי דרור ומיכל שני".

 

במקום לסמס לי:

כאן אפשר לקרוא עוד על האלבום ולהאזין לו

כאן אפשר לפגוש עותקים דיגיטליים ופיזיים

וכאן אפשר לעשות לייק  ולהתעדכן בפעילות שתהיה בחודשים הקרובים


תגובות