מגזין

אני רק שאלה - מארי אוצ'ר

הסינגר-סונגרייטר מחבבת גרסאות 'היפסטריות' לבק-סטריט בויז, שואפת להתבטל מחוץ לעולם המוסיקה ומחכה להזמנה מדיוויד בואי לבוא איתה לאי בודד

מאת מור לוי. 04-02-2013

תגיות: דיוויד בואי, ברלין, מארי אוצ'ר, מור לוי, אני רק שאלה, תל אביב, אוצ'ר, אני רק, שאלה

 

מארי אוצ'ר. צילום: הדס חינקיסמארי אוצ'ר. צילום: הדס חינקיס

מאריה אוצ'רטיאנסקי, עלתה לארץ ב-1991 אבל לא נשארה מספיק זמן כדי שנוכל להכיר אותה. פה ושם יצא לנו דווקא לשמוע על מישהי בשם מארי אוצ'ר, אולי גם מעט על הרכב האם שלה, Mary and the Baby Cheeses, שהסתובב בסצנה המקומית אי שם בשנת 2006 לפני שהם ארזו את המזוודות ועברו לברלין. מאז ההרכב החליף את כל חבריו, מלבד מארי, שהתחילה לקחת חלק יותר פעיל במסגרת שיתופי פעולה שונים. בין השאר היה זה אמן הגראנג' הקנדי, King Khan, שצירף את אוצ'ר לעבודה הסזיפית על אלבומו השני. חיבור שאפשר להגיד שהיה מעט קוסמי, במיוחד לאור העובדה שהייתה זו ההופעה שלו לצד ה-Black Lipsבלבונטין 7, אליו היא מתעתדת להגיע בימים הקרובים, שהציתה בבחורה הצעירה את הרצון להפוך ליוצרת בעצמה. שנייה לפני ביקור מולדת, מארי מתיישבת לענות על השאלון שלנו.

 

בגללו/ בגללה/ בגלל זה התחלתי לעשות מוסיקה: "מאז שאני זוכרת את עצמי, תמיד רציתי לעשות משהו שקשור לאמנות. תמיד נהניתי מכך שבאמנות אין חוקים שצריך לעקוב אחריהם. בתור ילדה קטנה רציתי להיות ציירת, אח"כ רציתי להופיע על הבמה, אבל בגלל שלא הצלחתי לדמיין את עצמי מקבלת הנחיות או פקודות מאף אחד, החלטתי לכתוב ולהציג את הכול בעצמי".


הרגע שבו הבנת שרצית להיות מוסיקאית: "כשהבנתי שאתה יכול לברוח, ברגע שאתה מחליט זאת".

 


האלבום הראשון שקנית: "האלבום השני של הבקסטריט בויז – Backstreet's Back. הוא היה הצלחה מסחררת בקרב הבנות בכיתה ו' בבית הספר היסודי שלי. לא שמעתי אותו כבר עשר שנים – אבל השיר Everybody עדיין מנוגן לפעמים בצורה היפסטרית עצובה, בסגנון רטרו-סווינג, שתמיד גורם לי לצמרמורות מוזרות". 

 

כשעצוב לי אני: "אני חושבת שבכלליות אני מנסה לשבור הרגלים, כך שאני לא דבקה בשגרה אחת כל כך הרבה זמן. כשאני עצובה אני בד"כ מנסה לעשות משהו פרודוקטיבי – משהו שיסיח את דעתי מהסיבה שבגללה אני עצובה. זה יכול להיות ציור, שרטוט, משחקי מחשב או צפייה בסרטים".

 

כששמח לי אני: "אז אני מנסה להיות הרבה יותר פרודוקטיבית! זה בדרך כלל עוזר לי להיות במצב רוח טוב כדי שאני אוכל להספיק יותר דברים – תכנון טיולים, שיתופי פעולה, יצירת קליפים, כתיבה ועוד". 

 

כשאני נכנסת לסרט: "אהבתי את הטרילוגיה "המזוודות של טולס לופר" של פיטר גרינוויי. גרינווי הוא המאסטר של הקולנוע הרב-תחומי, זאת חגיגה של הקולנוע המודרני. ערבוב של קולאג', תנועה, תיאטרון וציור, מוסיקאים שהוכשרו במוסיקה קלאסית ועוד. היא מתפתחת ליצירת האומנות האולטימטיבית – מפלצת שיש בה הכול, אולי חוץ מריח או מגע פיזי. במיצב אמנות או על המסך. אבל אני אוהבת גם את אלחנדרו ג'ודורווסקי, פליני, ווס אנדרסון ואחרים. לכל אחד מהם יש את התכונות הייחודיות שלו".

 


 

אם יש לי זמן לקרוא: "מאז הילדות שלי מאוד אהבתי את "אליס בארץ הפלאות" של לואיס קרול. קראתי אותו שוב לפני מספר שנים, והוא עדיין מעולה באותה המידה. אני מעריצה של שירה טיפוגראפית, גם של שטויות בדויות ומתוחכמות. קראתי הכול, מנובלות מתחילת המאה ה-20, היסטוריה, כלכלה תיאורטית, פמיניזם. לאחרונה סיימתי את "הסקס השני" של סימון דה-בובואר, אבל לצערי, כמעט 65 שנים אחרי שהוא יצא, רוב הביקורת שמצויה בו עדיין רלוונטית ומדויקת. אני קוראת בדרך כלל כשאני בנסיעות, נסיעות ארוכות ברכבת הן המצב האידיאלי לבלוע ספר שלם. אבל אני ממש חייבת לסגור פערים של נובלות ביט (ספרות שהחלה בארה"ב בשנות ה-50, ע"ע סלינג'ר). לא קראתי אף אחת מהקלאסיקות עדיין, למרות שאני מכירה את השירה והביוגרפיה של כל סופר".


מי היית רוצה שיזמין אותך לאי בודד? למה?: "דיוויד בואי. כי אין לי מושג איך הוא מצליח לשרוד עם הסגנון שלו כל כך הרבה זמן והייתי רוצה לגלות".


יש לך שעה בגן עדן -אם מי היית רוצה להיפגש ולג'מגם איתו? "קלאוס נומי. הוא מת בפתאומיות, בתקופה שאיידס הייתה עדיין מחלה חדשה, ולא ממש הכירו בה. הוא היה באמצע עבודה על אלבום חדש מגניב, אבל הוא לא ממש סיים אותו. הוא גם לא הגיע לשלב שבו הוא מכר את עצמו והפך להיות ממש מחורבן".

 

 

האם המגורים בישראל השפיעו על הסאונד שלך? "כמו אנשים רבים, הייתי מהופנטת על ידי ההחייאה המחודשת של שנות החמישים של צ'ארלי מגירה לפני 10 שנים. ואז ראיתי את ההופעה של ה-Black LipsThe King Khanוה-BBQבלבונטין 7 וידעתי שרציתי לעשות משהו כזה. יש גם יוצרים מרתקים כמו מאירה אשר, שלאחרונה ניסיתי לשכנע לשתף איתי פעולה. רן נחמיאס וגיל כהן, שאיתם התחלתי את ההרכב Mary and the Baby Cheesesהתירו חותם גדול, מאוד נמשכנו להרכבי האינדסטריאל של שנות ה-70. מאוחר יותר גיליתי את האמביאנט והמוסיקה האבסטרקטית שגיל מאוד נמשך אליה. אבל אז השירים היו יותר בסגנון הפולק, והקול שלי היה יותר מדי נקי. זה נשמע כמו התפוצצות של כל מיני ז'אנרים בסנדוויץ' אחד. יש מוסיקה נהדרת גם במקומות קטנים, רק לא המבנה שיאפשר את ההפצה שלהם".


מה את שומעת עכשיו? "התחלתי לאחרונה פינה שבועית בחשבון הטוויטר שלי, ממש לפני מספר חודשים, שמתעדכנת בכל יום שישי. לאחרונה גיליתי את האוסף "Nigeria Special: Modern Highlife, Afro-Sounds & Nigeria Blues 1970-6" שהוא בעיקר מוסיקת Fאנק ניגרית משנות ה-70. זה מדהים. יש המון מוזיקה בסגנון אפריקאי ואסיאתי היום. אני כל הזמן שומעת על הוצאה מחדש של תקליטים ישנים (ושל בלוגים). היפסטרים הם ממזרים סקרנים, לא?".


במה היית עוסקת אילולא היית בעסקי המוזיקה? "בטלנית, משוגעת, אני לא בטוחה".


רגע בלתי נשכח שחווית במהלך הופעה: "סירבתי לנגן בהופעה למטרות צדקה עד שהסאונד יתוקן. אני חושבת שהמארגן, שהוא ידיד שלי, עדיין חושב שאני אדיוטית ולא ידבר איתי בחיים".


איך היית מקטלגת את ז'אנר המוסיקה שלך? היו אמנים שהשפיעו או כיוונו אותך לז'אנר הזה? "הייתי מגדירה את עצמי כזמרת 'טורצ'-מחאה'. בין האמנים שהשפיעו עלי יש את באפי סיינט-מרי, זמרת הפולק, מחאה, או ארת'ה קיט, שהיא זמרת טורצ"'.

 

 


את עובדת בברלין כבר שש שנים. את מתגעגעת לתל אביב? לסצנת המוסיקה המקומית? "לא. אני חוששת להגיד שאני ממש לא. אבל אני לא כל כך מעורבת בחודשים האחרונים בסצנת המוסיקה בברלין, למרות שזה גם עלול להשתנות. אהבתי פעם את הפסטיבלים והאירועים המחתרתיים בברלין. אבל לאחרונה הייתי כל הזמן בנסיעות, אז יש לי את היכולת להציץ לסצנות מחתרתיות בעולם המוסיקה במקומות שונים. שזה הרבה יותר מעניין מאשר להישאר במקום אחד כל הזמן".

 

את מעורבת באופן אישי בהפקה של הקליפים שלך? "בטח! ביימתי כמה מהם, אבל אני בדרך כלל מעדיפה לתת לאחרים לעשות את העבודה הזו, בגלל שהם נוטים להיות מתקדמים יותר מבחינה טכנית ויכולים לקחת את הרעיונות שלנו ולערבב אותם ביחד. חברים בדרך כלל מעורבים גם, בין אם זה מאחורי או לפני המצלמה. זה די משחרר שמישהו אחר מביים, ככה אני לא צריכה להתרוצץ כמו משוגעת בימים לפני הצילומים".

 

אוצ'ר באולפן קול הקמפוסאוצ'ר באולפן קול הקמפוס

 

תגובות