מגזין

התבהרות 2013

שיתוף הפעולה בין חוה אלברשטיין לתמיר מוסקט מסמן שלב חדש ומעניין בקריירה של היוצרת הותיקה . ניר גורלי מזהה אמירה חדשה ועדכנית בטור מתוך בלוג חדש

מאת ניר גורלי. 03-02-2013

תגיות: אהבה, תמיר מוסקט, ניר גורלי, חוה אלברשטיין, בלוג, סינגל, עשוי להכיל בוטנים, איך אצלך

 

עטיפת הסינגל החדשעטיפת הסינגל החדש

ב-2005 הוציא פול מקרטני את אלבומו ה-31, Chaos and Creation in the Backyard שמיד נכנס לרוטציה שלי ושל רבים מבין דורי. לא בגלל שזו יצירה חדשה של מקרטני, שהקריירה שלו משנות ה-90 ומעלה התקיימה בעיקר בשוליים (ואם לדייק, מאז 93 בעצם, אז MTV אירופה קידמה בטרוף את הלהיט Hope of Deliverance). הסיבה להתעניינות המחודשת היתה האיש שעמד מאחורי האלבום – המפיק נייג'ל גודריץ' שזכור בעיקר מתהילת Ok Copmuter אבל אחראי גם על אלבומים מופתיים של בק (Sea Change), דיוויין קומדי (Regeneration) ורבים אחרים. השילוב הזה בין היוצר הכוכב המזדקן למפיק הכוכב העולה היה בעיקר מסקרן, אבל מהר מאוד התברר כמוצלח. מקרטני הוציא יצירת מופת קטנה ואינטימית אחרי שנים של אלבומים בינוניים. מקרטני סיפר שבמהלך ההקלטות גודריץ' הורה לו "להיפטר" מנגניו הותיקים ולנגן את כל הכלים בעצמו. מעבר למשמעות הביצועית שהוכיחה את עצמה, יש לאקט הזה משמעות סימבולית חשובה והיא: "תפטר מכל ההרגלים והקיבעונות שצברת ב-40 שנות הקריירה שלך, צא מאזור הנוחות, וגלה מה עוד חבוי בתוכך". נזכרתי באלבום הזה ובסיפור שמאחוריו כשהאזנתי שוב ושוב לסינגל החדש של חוה אלברשטיין – "אהבה". הפעם אלברשטיין בתפקיד מקרטני ובתפקיד גודריץ' – המפיק תמיר מוסקט.

 

אני אוהב את אלברשטיין, ומקורבים יעידו שלא מאתמול. אבל אני מוכרח להודות שהפסקתי להקשיב לה. האלבומים שלה ב-20 שנה האחרונות שמו אותי במצב בעייתי. מצד אחד לא יכולתי שלא לפרגן לה על הגישה העצמאית וההליכה בדרך שלה, גם כשכולם מצפים ממנה למשהו אחר. אהבתי את חוסר הנוסטלגיה ואת הצורך האמנותי שלה לבטא את עצמה. התוצאה לעומת זאת היתה רוב הזמן משעממת למדי. וניסיתי, בחיי שניסיתי לאהוב אלבומים כמו "מוצאי חג" (שהעטיפה שלו, אחת היפות שנעשו בארץ, היתה ראויה באופן מיוחד), אבל פשוט לא הצלחתי.
"אהבה" תפס אותי לא מוכן. בחיי שלא רציתי ליפול לקלישאה הזו. רציתי וציפיתי להעריך אותו, בטח שלפרגן לאלברשטיין על הצעד הנכון – אבל לא ציפיתי לאהוב אותו כל כך. בטח שלא ציפיתי לאהוב אותו "בגלל שתמיר מוסקט השתתף בו". זה המקום לציין שאני לא מחסידי מוסקט והבלקן ביט בוקס, כלומר אני מאוד מעריך את מה שהם עושים, אבל זו לא כוס התה שלי. לזכותו יאמר שהוא לא כפה עליה את הסאונד שלו (אם בכלל יש דבר כזה). העיבוד של השיר מאוד רחוק מאזורי הבלקן והוא יותר מזכיר את מה שהוא עשה לתומר יוסף באלבום הסולו שלו, "השחר 35" (שם לפרקים, ולמרבה האירוניה, הוא גרם לו להישמע כמחווה לסבנטיז).

 

 

אז מה היה כאן בעצם שכל כך תפס אותי? מילים חמות מגיעות לקורין אלאל שהלחינה את השיר, ואיתן התהייה למה ממנה אנחנו לא שומעים שירים כאלה. מילים חמות מגיעות גם לאלברשטיין על הראש הפתוח וחוסר הקיבעון שלה. זו לא הפעם הראשונה בשנים האחרונות שהיא חוברת לצעירים: ב-2007 התארחה לביצוע שיר עם שאנן סטריט וב-2009 הקליטה אלבום עם אבי ליבוביץ. אבל מה שמסמן שיתוף הפעולה עם מוסקט, להבדיל מהעבודה עם ליבוביץ', ומה שהופך את מוסקט לנייג'ל גודריץ' של המשוואה – זו הרלוונטיות שלו בנוף הפופ הישראלי. בפעם הראשונה מזה שנים נוצרה אצלי ציפייה לאלבום חדש של חוה אלברשטיין. ואולי לא רק אצלי. ואולי הוא גם יכנס לרדיו ואולי גם יגלה אותה לקהל חדש. איך יהיה האלבום עוד מוקדם לדעת – אבל לפי הסינגל הראשון מתוכו בהחלט יש למה לצפות.


* לפני מספר חודשים ראיינתי את גבע אלון ושאלתי אותו מי האמן הישראלי איתו הוא הכי היה רוצה לעבוד. התשובה היתה אלברשטיין. ועד כמה שאני מצפה לאלבום עם מוסקט, הנה משהו שהיה משמח אותי אפילו יותר.


*** לפני ארבע שנים הגיעה אלברשטיין להתארח בקול הקמפוס. זה קרה הרבה בזכות שותפתי לתכנית גל רודיטי שחשבה מחוץ לקופסה והצליחה להביא לאולפן את האישיות הכי מופרכת שיכולנו לחשוב עליה בזמנו. אבל התוצאה לא היתה מופרכת בכלל. חוה הגיעה לאולפן, היתה ממש מקסימה ובעיקר התרגשה מההתעניינות סביבה בקרב ה"דור הצעיר". זו היתה הפעם הראשונה שראיינתי מישהו בשידור חי, ואחת  התכניות שאני הכי גאה בהן גם היום. (להאזנה לתכנית)

*לקוח מתוך הבלוג החדש של ניר גורלי "עשוי להכיל בוטנים"

 

אלברטיין בראיון באולפן קול הקמפוסאלברשטיין בראיון באולפן קול הקמפוס

 

תגובות