מגזין

אני רק שאלה - סול ג'יי

הוא אכל כאפה של החיים מסיזלה, עזב את ההיפ הופ, ועבר לרגאיי. עכשיו הוא משחרר אלבום סולו בעברית, ולא אומר "ראסטה" אפילו פעם אחת! ככה נראה העולם של סול ג'יי

מאת קול הקמפוס. 25-12-2012

 

אכל כאפה מבובו אשאנטי. סול ג'ייאכל כאפה מסיזלה. סול ג'יי. צילום: דניאל פטניוב

אחרי שנים של פעילות בהן ביסס סול ג'יי את שמו ומעמדו כמוזיקאי מוערך, הוא מוכן, מושחז ואפוי להציג את החומרים שלו ולעבור לכסא הנהג בקדמת הבמה. עם היסטוריה מוזיקלית עשירה, שכוללת שיתופי פעולה רבים, מוצלחים ומעניינים (עם סקאזי, סאבלימינל, סוליקו ובאלבום הרגאיי של סאבו וקותי), סול ג'יי מוציא את אלבום הבכורה שלו בעברית "משהו חייב לקרות". רגע לפני ההשקה, הוא עונה על השאלון שלנו.

 

בגלל זה התחלתי לעשות מוזיקה: 
בתור ילד אהבתי מאוד לשמוע מוזיקה, בעיקר שחורה. כשהגעתי לחטיבה נהייתי כבר מה שנקרא "היפ-הופ הד" והתחלתי לכתוב טקסטים, מאוד מסורבלים ולאו דווקא מותאמים לביט אבל עם עומק. שהיום כשאני קורא דברים ישנים שכתבתי אני מצד אחד צוחק ומצד שני מקנא באותו ילד והתפיסה שהייתה לו.
בגיל 16 התחלתי לתפוס פה ושם מיקרופון בבמות פתוחות, לאחר מכן התחברתי עם כמה חברים להרכב שהיה נקרא ג'י איי קלאן(713)
למעשה היה איזה תהליך שהוביל אותי מעולם ההיפ-הופ יותר לכיוון הרגאיי והמוזיקה הג'מייקנית.
הייתי שומע רגאיי אבל הכאפה הרצינית שמשכה אותי באמת פנימה הייתה הפעם הראשונה ששמעתי את האלבום המופתי (בעיניי לפחות) של סיזלה: Bobo Ashanti. כמה זמן אחרי זה חבר הביא מארה"ב את האלבום זוכה הגראמי של דמיאן מארלי: halfway tree, ושם הקשר התהדק. הייתי יושב ושר את כל השירים (כנ"ל גם את אלבום הבכורה של וויקלף ז'אן ואלבום של בוג'ו בנטון שהיה לי) ולמרות שהייתי מזייף (הרי הייתי ראפר ולא זמר) הייתי מתעקש ומתאמץ (הכי היה קשה להגיע לגבוהים של וויקלף בשיר gunpowder).
החותמת שסימנה לגמרי את המעבר לרגאיי הייתה הפגישה שלי עם אדם בן לביא הלוא הוא פישי הגדול, שלימד אותי לסדר את הטקסטים שלי ולבנות אותם בצורה שמתאימה יותר לרגאיי.
למעשה רוב השירים הראשונים (בתור אמן סולו) שהקלטתי היו ספיישלים לסאונדסיסטמים ומשם המשכתי להתפתח ולבנות את זה 

כשעצוב לי אני: 
סוחבים...עד שהשמחה חוזרת. זה תלוי איזה עצב, מאיזה מקור הוא נובע ומה הוייבז שלי באותו רגע. יש מגוון רחב של מוזיקות ואמנים שאני יכול להיות מדוכדך איתם – בלוז וסול הם תמיד פתרון טוב, למרות שגם עולם ההיפ-הופ והרגאיי מציעים הרבה מוזיקת גישדורים. מעבר לזה ברוך ה' שנתן לי להקיף את עצמי בהרבה אנשים טובים ויש חברים שאני יודע שגם אם אני לא אשחרר את העצבות על תחילת הישיבה, מתישהו תוך כדי היא תשכח. 

כששמח לי אני: 
אני עף על העולם. אין הרבה מה להגיד, כשבנאדם מאושר הוא שלם.

כשאני נכנס לסרט: 
בסרטים אני אוהב שגורמים לי לצחוק או לחשוב. יעני תנו לי סרט רציני עם ערך מוסף ואולי איזו אמירה, או שתפילו אותי מצחוק עם שטויות. אחד הסרטים האהובים עליי הוא סרט צרפתי שנקרא השנאה (La Haine) הסרט נכתב ובוים ע"י מתיו קסוביץ' (גוטיקה) ומספר על יממה בחייהם של שלושה חברים מהשכונה – יהודי, אפריקאי וערבי. יממה שמתרחשת אחרי מהומות קשות בין תושבי השכונה והמשטרה. סרט עם הרבה סמליות ורבדים שונים, מתאר תמונת מצב של החברה והסוף משאיר אתכם עם צמרמורת. 

אם יש לי זמן לקרוא: 
הלוואי והיה לי יותר זמן לקרוא, אבל פעם בחצי שנה או לפעמים קצת יותר אני מרים איזה ספר וקורא אותו בהפסקות. כרגע אני קורא את 1984 של ג'ורג' אורוול (וקצת נחרד כמה המציאות שהוא כתב עליה ב-1949 מזכירה באופן כזה או אחר את מה שהולך היום).
מעבר לזה עוד ספרים מומלצים: הפרפר (מאת הנרי שרייר); רובים, חידקים ופלדה (מאת ג'ארד דיאמונד) – ספר לא עלילתי ומפוצץ באינפורמציה אבל מעניין בטירוף. 

מי היית רוצה שיזמין אותך לאי בודד? למה?
חברה שלי, כי כל תשובה אחרת זה סכסוך.

היום אני עובד על:

יצא לא מזמן אלבום באנגלית להורדה בחינם. אבל גולת הכותרת היא ההוצאה של אלבום הבכורה שלי בעברית "משהו חייב לקרות", והופעת השקה חגיגית בסאבליים ב-27.12.12 (חמישי) עם להקה חיה והרבה אורחים מהשורה הראשונה.
האלבום היה בעשיה במשך שנתיים וחצי כמעט, הרבה עיכובים, הרבה נסיונות, עליות וירידות אבל כל עכבה לטובה ובשעה טובה הוא נולד במשקל כבד.

במקום לסמס לי:
חפשו אותי בפייסבוק, יוטיוב, בנדקמפ, וסאונדקלאוד

תגובות