מגזין

איפה פה הדמקורטיה?

דילים מסריחים, פוליטיקאים מושחתים, סתימת פיות, קיפאון מדיני ובידוד משאר העולם. מור לוי מגלה שזה לא המלך שעירום, אלא אנחנו

מאת מור לוי. 19-12-2012

תגיות: ערוץ 10, ביבי, בנימין נתניהו, בחירות 2013

 

אני לא יודעת כמה מכם צפו בראש הממשלה נואם בעצרת האו"ם בסוף חודש ספטמבר האחרון, וכמוני, לא יכלו להימנע מהתהייה - האם בעל הבית באמת השתגע הפעם? בקושי עבר לו חודש והנה שוב אני מביטה בהשתהות בפרצופו המגחך, מכריז בגאווה על איחוד כוחות עם ישראל ביתנו. צעד אשר אינו עתיד להחזיק מעמד מעבר לסגירת הקלפיות. אולי זאת הסיבה שכאשר הודיעו על סגירת ערוץ 10 בסוף השבוע האחרון, לא הייתה לי בעיה להניח כי מדובר בלא יותר מאקט נוסף בהתנהלותו הביזארית של ראש הממשלה (אחרי הכול הערוץ היה שק החבטות הפרטי שלו כבר לא מעט זמן). באופן מפתיע, לא החשכת המסכים היא הפעולה שאמורה להפריע לנו, אלא העובדה שרבים מאיתנו עדיין יושבים בבית כקהל שבוי ומאמינים שבאמת הכול בסדר.

 

מצבנו לא בסדר, הוא אף פעם לא היה טוב, בואו לא נשקר לעצמנו. לא שעבדנו כדי להפריח את השממה ולא כשרבין חתם על הסכמי אוסלו. אבל דמוקרטיה תמיד הייתה לנו. הסכנה שטמונה בתוך המהלך לסגירת הערוץ היא אומנם לא אובדן התוכן האיכותי שממנו בנוי לוח המשדרים שלו, אלא הקלות הבלתי נסבלת בה מאפשר לעצמו גוף ממשלתי לבצע מהלך שכזה רק כי הוא יכול. כשאיימו לסגור את עיתון "קול העם" מערכת המשפט הישראלית צעקה חמס, צעקה שהובילה לביסוס חופש הביטוי בארץ בצורה כזאת או אחרת. במקרה הנוכחי נשמעים לא יותר מציוצים מהוססים מכיוון המערכת אשר תפקידה לבקר ולפקח על התנהלותה של הרשות המבצעת. אחרי הכול במילא 'מאושרות' ימצאו לעצמן בית חם בכבלים – אז מה באמת אנחנו מפספסים?

אנחנו מפספסים את הכתובת הענקית שמתנוססת לכולנו מעל הראש, אשר לא צריך להיות חובב קונספירציות כדי לקרוא. מגזין טיים לא טעה כאשר הוא הכתיר את נתניהו כמלך ישראל, אלא הקדים מעט את זמנו. מבחן הזמן וההיסטוריה לימדו את כולנו שכל דיקטטורה משגשגת התחילה כאשר בחור כריזמטי אחד רכב אל תוך העיירה וסחף את האספסוף אחריו. כדי להשלים את המהלך הנכסף כל שעל גיבור העלילה לעשות הוא להפיל את העיירה מהפח אל הפחת. לא יודעת אם שמתם לב אבל אנחנו כרגע בעיצומו של משבר דיפלומטי שלא נראה כמותו כבר הרבה זמן, כאשר אפילו מדינות ש"חייבות" לנו (כמו גרמניה) מסרבות לעמוד לצדנו. כל הניסיונות של הממשלה "לדבר דוגרי" עם המדינה הפלסטינית שבדרך (ובשלב מסוים נצטרך להודות שמשהו כבר מתגלגל שם), אף אחד לא באמת מעוניין להגיע לאף מקום. דור העתיד שעליו אנו מסתמכים לנהל את העניינים יום אחד אולי מתקדם טכנולוגית אך לא נעשה חכם יותר. כאן תרשו לי לעצור ולגחך, כי בדיוק שמתי לב שבמצע הבחירות של הליכוד מודגשת הנקודה כי הם העלו את רמת החינוך בישראל. כל זה עוד לפני שהזכרנו את הצטרפות קדימה לקואליציה (או פרישתה ליתר דיוק). אבל כל זה לא משנה, מלך ישראל יאחד את השבטים ויגרש את הגויים מאדמת ישראל. סתימת הפיות הינה רק חלק מהתהליך בדרך למטרה העליונה. כל הדיקטטורות המוצלחות התחילו ככה.

אנשים רבים יטיחו בי כי קל להאשים את הממשלה במצבנו הנוכחי, בסופו של דבר גם לקודמיהם הייתה נגיעה בדבר. אומנם העובדה כי החבורה העליזה שקדמה לממשלת נתניהו כללה בתוכה את שר הביטחון המכהן, עבריין מורשע אחד ואת האדון עצמו, לא גורעת מהנקודה. היא רק מוסיפה להדגשת האבסורדיות של המציאות בה אנו חיים. היכולת שלנו לבחור בעקביות את אותם הפרצופים כל ארבע שנים, תוך ציפייה כי דברים ישתנו מזכירה מעט את ההגדרה אותה הגה יהודי אחד לשיגעון. נראה לי ששם המשפחה שלו היה איינשטיין. אנו יכולים להמשיך לחיות בפנטזיה שדברים לא משתנים כי אין במי לבחור, או פשוט להביט על העולם סביבנו ולהודות שאנו פשוט תקועים. אני אוהבת להשוות כמעט כל דבר לניסיון האמריקאי, אולי בגלל שאני צופה יותר מדי בדיילי שואו או אולי כי אין מקום בו האבסורד צומח ופורח בכל ימות השנה כמו באמריקה. אבל אם בארץ בה במשך שנים דאגו להפרדה מלאה על בסיס גזע באופן מופגן ניתן היום להינשא  בנישואים חד מיניים, הכול אפשרי. העולם משתנה ואנו לא נוכל לכנות את עצמינו "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" לנצח. המלך אינו עירום, מדינה יקרה, אלא אנחנו.

תגובות