מגזין

שוב אותו השיר

ב-1973 לד זפלין התיישבו בכסא שליד אלוהים. את שעתם הגדולה ביותר אפשר לראות עכשיו גם אצלכם בבית

מאת שחר זלצמן. 25-11-2012

תגיות: Led Zeppelin

 

כששאלו באחד מהראיונות את סולן להקת MGMT אנדרו וינגארדן "אם היית יכול להיות מישהו מפורסם אחר, מי היית בוחר להיות? וינגארדן ענה בלי היסוס: רוברט פלאנט ב-1973. מיד הסולן השני של הלהקה שאל אותו "ומה היית עושה?". אנדרו ענה בחיוך "מה אתה חושב שהייתי עושה?".

 

ב-1973 לד זפלין מבססת את מעמדה כלהקת הרוק הטובה בעולם. האלבום השני שלהם הצליח להדיח לתקופה את "אבי רוד" של הביטלס, Stairway To Heaven נחשב ע"י מבקרי המוזיקה כשיר הרוק הטוב ביותר שנכתב אי פעם, בהופעות הם מוכרים את כל הכרטיסים ומצליחים לעקוף ולהכפיל את המכירות של הביטלס והרולינג סטונס. יחד עם זאת הלהקה מסרבת להוציא סינגלים, להתראיין כמו שצריך, וממשיכה לספק לצהובונים רכילויות בעקבות שערוריות שהולכות וחוזרות על עצמן מדי שבוע כגון אורגיות, סמים והרס מוחלט של סוויטות יוקרתיות. העיתונאי-סופר ריצ'י יורק כתב "אפשר למלא כרך או שניים במעלליהם של לד זפלין באותו סיבוב הופעות של 1973." בין כל הסיפורים, האירועים והשמועות - ההופעות שלהם הם "הדבר החם ביותר". אנשים רבים טענו שעל הבמה הם היו באים קודם כל בשביל לנגן ורק אחרי זה חשבו על "להופיע" - האלתורים האינסופיים, הסולואים הארוכים של פייג' והמעבר הרנדומלי בין השירים הפך את המופע ללא לצפוי, מקורי, שונה ומיוחד.

בסוף יולי באותה שנה לד זפלין מסיימת את אחד מסיבובי ההופעות הגדולים שלה בשלוש הופעות ענק במדיסון סקוור גארדן שבניו יורק. פיטר גרנט (מנהל הלהקה) הבין שהוא חייב לתעד את ההופעה הזו "למען הדורות הבאים", והחליט להטיס את הבמאי ג'ו מאסוט למנהטן כדי שיוכל לצלם אותה.

במהלך הסרט ניתן לראות 11 שירים של הלהקה, מהטובים ביותר, בגרסאות שטרם נראו קודם. ההופעה נפתחת בשיר "רוק אנד רול" ושאגה מחרישת אוזניים של 20,000 מעריצים נשמעת, ארבעה כוכבי רוק לבושים בתלבושות מלאות בצבעים ופסיכדליה, נותנים את השואו של חייהם.
השיר Since I've Been Loving You נפתח בסולו גיטרה של פייג' ,שמשמיע כל כך הרבה צלילים בזמן כל כך קצר (יחסית לקצב האיטי של השיר). ניתן לראות את המבטים ההמומים של האנשים בקהל כשהם מנסים לעקוב אחרי האצבעות של פייג' בזמן שהוא מנגן סולו. בסוף השיר פלאנט מגיע לטונים הגבוהים ביותר שלו, ובזמן הזה דווקא המצלמה מתמקדת בקלוז אפ על הפנים של אנשים בקהל שפשוט מחייכים מאושר לנוכח מה שהם רואים. כל שיר מקבל "אופי" שונה ומבוצע אחרת מאיך שהוא מבוצע באולפן, עם הרבה יותר נשמה, הרבה יותר רגש והרבה הרבה יותר חשמל. No Quarter  מתנגן בביצוע פסיכדלי עם עבודת קלידים יוצאת דופן של ג'ון פול ג'ונס,Dazed And Confused האפל והארוך, whole lotta love -  ג'אם בלתי נשכח שבו ג'ימי פייג' מנגן על טרמין ועוד שירים וג'מג'ומים רבים וארוכים.

מה שאני ממש אוהב בסרט ההופעה הזה, זה שלכל אורכו ניתן ממש לראות את הכימיה שיש בין חברי הלהקה, את הטונים הגבוהים של רוברט פלאנט, ניסור הגיטרה של ג'ימי פייג', התיפוף המופרע של בונזו והדיוק על הבס והקלידים של ג'ונסי. על קדמת הבמה יש שני מנהיגים (ולא אחד כמו בד"כ). פייג' ופלאנט עומדים זה לצד זה, וגונבים את ההצגה אחד מהשני בכל פעם, כמובן שבהדדיות ובחן. לא פעם הגיטרה של פייג' והזמזום של פלאנט מנהלים דיאלוג במהלך שיר – פלאנט שר כמה תווים ופייג' חוזר אחריו עם הגיטרה ומיד זה מתפתח לג'אם שנמשך 20 דקות.

בין השירים יש כל מני מעברונים שצולמו בזמן ההופעה - בחדר הלבשה, הקהל, השומרים בכניסה וכ'ו, זה נותן לנו את כל הזוויות של מאחורי הקלעים. במהלך השירים גם שזורים סרטים מבוימים שבכל פעם חבר אחר של להקה הוא השחקן הראשי. כמו שוודאי כבר הבנתם, באלבום ההופעה הזה תמצאו הכל: תוכלו לחוות את תערובת הז'אנרים של זפלין בהופעה אחת – רוק כבד, בלוז, פולק, פסיכדליה ואפילו ג'אז כל זה מוגש עם הרבה אלתור והרבה דיוק.
אז אם עוד לא ראיתם את הסרט רוצו מהר לראות ואם אפשר - תעשו את זה ב-HD.

 

תגובות