מגזין

הצתה מאוחרת

אופיר בלום רצה להתחיל לסכם את המוזיקה שיצאה השנה, וגילה שהוא דווקא מעדיף לסכם את המוזיקה שהוא התחיל לשמוע ב-2012

מאת אופיר בלום. 18-12-2012

תגיות: סיכום, Groundation, K'naan, 2012, Paul Simon, Ladysmith Black Mambazoo, Staff Benda Bilili, African Head Charge, Maga Bo

 

כפריוויו להופעה של גראונדיישן לפני כמה חודשים סער גמזו כתב כאן שהוא לא היה מכיר את הלהקה אם לא קול הקמפוס. זאת פחות או יותר ההרגשה שלי כלפי ההרכבים עליהם כתבתי כאן (גראונדיישן גם בניהם). 2012 הייתה השנה שבה הטעם המוזיקלי שלי התרחב והשתנה מקצה אל קצה. התמקדתי יותר סגנונות שכמעט ולא נגעתי בהם בעבר והתחלתי לשמוע ולהתאהב בדברים שאם הייתם אומרים לי לפני שלוש שנים שאני אשמע לא יודע אם הייתי מאמין. שינוי מאוחר בטעם מוזיקלי הביא לתפיסות מאוחרות של אלבומים מעולים, ובזמן שעוד רגע כולנו נכנס לסחרחורת סיכומי שנה אני חושב שיש גם מקום לסכם את ההצתות המאוחרות. הנה כמה שעשו לי את השנה למרות שלא יצאו השנה. ואני לא אתפלא אם שנה הבאה תהיה לי רשימה כפולה מזו.

» הצביעו לאלבומי השנה שלכם במצעד השנתי

 

(K'naan - Troubador (2009
ק'נאן דווקא הוציא אלבום חדש השנה, אבל הוא היה גרוע, ממוסחר ורחוק שנות אור מהאלבום הזה. את America שלא יצא כסינגל אבל היה אחד השירים המוכרים באלבום הכרתי עוד לפני, אבל משום מה לא טרחתי לשמוע את האלבום המלא. יותר מזה, גם שK'naan זכה לפרסום עצום במונדיאל האחרון עם Waving Flags זה היה רק חצי כוח בשבילי. מה שבאמת הצית את האש היה ששמעתי את השיר הפותח של האלבום T.I.A. בתקלוט מסוים. באותו זמן כבר שמעתי חומרים שדומים להיפ הופ של ק'נאן  אז נתתי לו הזמנות מלאה ולא התחרטתי. ק'נאן הטיב להביא היפ הופ עם מוטיבים אפריקאים ולשלב אותם עם ראפ שיש בו פואנטה, שילוב שרק גודל עלי מאז.

(Groundation - Each One Teach One (2001
היחסים שלי עם גראונדיישן היו על אש קטנה עד השנה. שמעתי ואהבתי חלקים מ-Herbon's Gate ואת האלבום הזה מ2001 כבר בעבר, אבל זה היה בחצי אוזן וחצי הנאה. פועל יוצא מכך שעד לפני שנתיים כמות הרגאיי ששמעתי הייתה דיי מינימלית. לקראת ההגעה שלהם לארץ השנה צללתי עמוק אל תוך המוזיקה והמשמעות של המוזיקה שהם עושים. דרך שמיעה של כל האלבומים שלהם, מהYoung Tree דרך שמיעה מחודשת של Herbon Gate ועד  Building an Ark, האלבום המצוין שיצא להם השנה. האלבום הזה, השני שלהם, הוא מה שתפס אותי יותר מהכל. אולי בגלל שני השירים הפותחים: Weak Heart ו-Rome Na Forget שהיכו בי כל כך חזק לפני ואחרי ההופעה עצמה. הביקורת החברתית בליריקה של האריסון סטאנפורד התחברה לי עם הביקורת שאני פיתחתי בשנה האחרונה, באלבום הזה היא פגעה בי הכי חזק והכי מדויק.

(Paul Simon - Graceland (1986
יש אלבומים שבמקרה יצאו בשנים קודמות ורק השנה יצא לי לגלות את קיומם, ויש הצתות מאוחרות שגורמות להשלמת פערים כאלה. לא הכרתי ממש דבר מהאלבום המפורסם ביותר בקריירת הסולו של פול סיימון פרט לYou Can Call Me Al, הלהיט הכי גדול ממנו והכי גדול של סיימון בלי גארפנקל. את השמיעה המלאה של האלבום עשיתי אחרי שכבר נכנסתי במהלך השנה למוזיקה אפריקאית ואחרי שUnder African Sky, הסרט התיעודי במלאות 25 שנה לאלבום החזיר לי את הזיכרון שזה האלבום שבעצם מחבר את האהבה הישנה שלי לבלוז לאהבה החדשה שלי למוזיקה אפריקאית. שזה בעצם החיבור שסיימון חיפש כאן, בין הבלוז והקאנטרי של גרייסלנד שבטנסי למוזיקה של דרום אפריקה. האלבום גם גרם לי לצלול אל תוך העולם של Ladysmith Black Mambazo, המקהלה האפריקאית המהפנטת שעבדה איתו על האלבום.

(Staff Benda Bilili - Très Très Fort (2009
מה זה? מי אלה האנשים האלה? למה המיתר שהם מנגנים עליו נשמע כל כך גבוה? למה הפרקשן נשמע כאילו יד מכה בו אבל בעוצמה ומהירות מטורפת? השאלות האלה עלו לי לראש אחרי בערך חמש שניות של שמיעה. דקה מאוחר גוגל כבר חיפש לי מידע על הדבר המוזר הזה שאני שומע. מה שמצאתי היה מוזר עוד יותר. סטאף בנדה בילילי הם אנסמבל נגנים שמתגורר בסביבות קונגו והמוזיקה שלהם היא הדבר הכי אנרגטי ששמעתי השנה. שילוב מטורף של אפרוביט, רומבה ורגאיי. הייתי שמח לומר שעל הפספוס הזה פיציתי, אבל את ההופעה שלהם בארץ השנה פספסתי. אבל אני לומד מטעויות, את האלבום החדש שלהם כבר הספקתי לשמוע.

(Maga Bo - Archipalagos (2008
את מגה בו הכרתי במעומעם כאשר הכנתי ספיישל ללייבל Tru Thoughts. הוא הוציא EP בודד אצלם ב2002 ואז כמו היום (גם לו יצא אלבום השנה) התעסק בעיקר בבוסה-נובה וביטים דרום אמריקאים, סגנון שגם אליו נפתחתי מעט  השנה אבל באותו זמן לא הרשים אותי עד כדי כך. כל זה השתנה שארכיפלאגוס נפל לידי. מסתבר שלכבוד האלבום הזה מגה בו הגיע לסנגל והתחבר עם כמה שמות מעניינים מסצינת ההיפ הופ והדאנסהול שלה. התוצאה היא שילוב מעולה בין ביטים מאתגרים ושפה קולחת, חלקה בצרפתית וחלקה בשפות מקומיות.

(African Head Charge - Songs of Praise (1990
את האלבום הזה ניסיתי לשמוע רק קצת אחרי שהגעתי לקול הקמפוס  אבל מה לעשות, באותו זמן עדיין לא הייתי בראש המתאים למוזיקה צ'אנטים שבטית כזאת. והוא דיי נשכח ממני. השנה נזכרתי בזה וקלטתי שאני הרבה יותר פתוח למוזיקה הזאת ממה שהייתי לפני שנתיים. שמיעה חוזרת אחת והייתי שבוי בקסם המהפנט הזה. שירה רפיטטיבית מכשפת שכל מה שנשאר לך זה לצלול לתוכה.

 

תגובות