מגזין

עוד לא אבדה תקוותנו

Zedd מציג אלבום בכורה שלא מתפתה לפח הזבל של הפופ הטראשי, ונותן תקווה לחובבי האלקטרוניקה וההאוס. רק חבל שהוא לא שומר על רמה אחידה

מאת לירן עבדי. 05-11-2012

תגיות: zedd

 

סצנות מוזיקת ההאוס והדאנס החלו לקבל לאחרונה גוון אחר. אם לפני שנה-שנתיים קטעים מתת-הז'אנרים האלקטרוניים לוו בעיקר על ידי מנגינות טהורות בתוספת קטעים ווקלים מועטים, הרי שהיום המצב טיפה שונה. העניין המדובר כבר הפך להרגל: לפתע כל זמר/ת פופ היסטרי שהתרגל לשיר במרחבי ההמון הצעיר, מחליט לחבור לאמן/מפיק אלקטרוניקה ידוע. ביחד הם מנסים ליצור מערבולת של ז'אנרים במוזיקה ומשתעבדים למצעדים.

 

הדוגמאות לא חסרות. לריהאנה ו-Calvin Harris שיחק הקלף פעמיים, בפעם הראשונה ב- "We Found Love" והשנייה ב- "Where Have You Been". ניקי מינאז' שיתפה פעולה עם המפיקים RedOne ו- Carl Falk בלהיט האלקטרו-פופי, "Starships". ג'ניפר לופז ופיטבול הפכו לצמד דאנס-פופ שמשחררים מעוררי מסיבות בקצב בלתי-נשלט ודיוויד גואטה כבר מזמן הפך להיות "מלך המלווים", כשכבר עבד ביחד עם מינאז', ריהאנה, אשר, כריס בראון, אייקון ועוד שלל אושיות פופ והיפ-הופ מוכרות.

לכן, מבין טיפות מבול הדאנס-פופ הריהאני והניקי מינאז'י, נחמד לראות מדי פעם יוצרי דאנס והאוס כשרים שלא מערבבים בין סינתיסייזר לקול גרוע, ובוחרים להמשיך בדרכם הסוליסטית.

Zedd, שכבר ניבאתי לו הצלחה בעבר הלא-רחוק, שיחרר בתחילת אוקטובר את אלבומו הראשון, "Clarity". הוא כולל 10 רצועות, כולן על טהרת האלקטרו-האוס והאוס פרוגרסיב, כששתיים מתוכן היו סינגלים שקידמו את האלבום. הראשון היה Shave It"", ששוחרר כמעט שנה לפני יציאת האלבום. הוא היה עמוס באנרגיה ומלא במשחקי באס, שכבר הפכו עם הזמן לסימן ההיכר של היוצר מגרמניה. ביוני האחרון הגיע הסינגל השני Spectrum"", עוד להיט דאנסי מגניב, בחיזוק השירה של Matthew Koma. שני הסינגלים נשמעו מבטיחים והצליחו להציע צוהר מוזיקה אלטרנטיבי בתקופה בה שלטו להיטי מסיבות פרימיטיביים ולא מעניינים במיוחד.

האלבום עצמו נפתח עם Hourglass"", שלא מבטיח הרבה אבל גם לא מבריח את התקוות שתלויות באלבום. מחרוזת איטית עם הקול האינטימי של LIZ מובילה בבטחה לתופים שמתחזקים ולקטע כינורות שמתחבר בשלמות לקטע השני, Shave It"". גם הרצועה הנושאת את שם האלבום, ""Clarity, כנראה הקטע הטוב ביותר בו, ו-"Codec" שמגיע אחריו, מחזירים את האמן לקרקע מוכרת בה הוא שולט בכל צעד וצעד. כל סדרות כפיים, מקשים ותופים מהונדסות נהדר ושני הטראקים מציגים האוס אלקטרו במלוא תפארתו וגדולתו.

 

אבל עד כאן המחמאות, או לפחות מלאות ההערכה שבהן. מסתבר שבהמשך ההאזנה, לזד חביבי יש עוד ממה להיזהר. מבלי לשים לב, היוצר המבטיח דורך על מספר מוקשים ונוטה להפוך מדי פעם לדיוויד גואטה למתקדמים. רצועה מספר 4 באלבום, "Lost At Sea" יבשושית, פשוטה ומונוטונית עד שבחיים לא ניתן לנחש שהיא הגיעה מאותו מפעל שממנו הגיעו הרצועות הקודמות לה. גם "Follow You Down" עם הפזמון המעצבן, מספר 8 ברשימה, נשמע כמו משהו שמחליט להצטרף לעדר המגונה שהוזכר בראשית העמוד. "Epos", שסוגר את האלבום, גם לא מחדש הרבה. האוס פרוגרסיב נקי שצועק השפעות מTiesto-, אבל לרובו משעמם ורק בדקה האחרונה מתבשל שם איזה משהו. רק חבל שזה טיפה מאוחר מדי.

וביחד עם זאת, זד מצליח לעמוד בציפיות האלבום ומציע רשימת שירים מוקפדת ומקצועית שמצליחה לעמוד בכל תקני סגנונות המוזיקה בהן הוא עוסק. מדובר ברצועות מיוחדות ומגוונת אחת מהשנייה, שכיף להאזין להן וגורמות להמשיך לתלות תקווה באמני אלקטרוניקה אחרים שעדיין אינם מוכנים להיסחף אחר המיינסטרים הפופי. התרחקות ממכונת הלהיטים במספר קטעים היו הופכים את האלבום למעולה לכל הדעות אבל גם לדרישה מאמן כל כך צעיר יש גבול. ובהתייחסות לעובדה שמדובר באלבום ראשון, זד מראה שיש עוד למה לצפות.

תגובות