מגזין

געגוע לצורה ולתוכן

החדש של ניל יאנג והקרייזי הורס יוצא נגד הטכנולוגיה ומה שהיא עשתה למוזיקה. חלום היפי או טרחנות שמרנית?

מאת גיל מטוס. 02-11-2012

תגיות: neil young, crazy horse, psychedelic pill

 

"גלולה פסיכדלית" (Psychedelic Pill), אלבומו החדש והכפול של ניל יאנג ו- Crazy Horse מכיל 88 דקות של נוסטלגיה. זהו האלבום הראשון של יאנג והלהקה שכולל חומרים מקוריים מאז 2003-2004. רק לפני חמישה חודשים הם שחררו את Americana, שבו חזר יאנג אל שורשי הפולק והבלוז עם קאברים לשירים כמו: Gallows Pole, This Land is Your Land, Oh Susannah ואחרים.

 

על האלבום "אמריקנה" אמר יאנג, שלכל אחד מהשירים בו כבר נעשו גרסאות בעבר, גרסאות שחלקן לא זכו להכרה, אך הן אלו שהשאירו את השירים בחיים. לדעתו, השירים שאותם בחר לבצע באלבום הם קודרים וקשים להאזנה ובאמצעות העיבוד החדש שעשה להם, הוא מקווה להנגיש אותם לדור הנוכחי. אם באלבום הקודם הביע יאנג את הגעגוע לרוקנ'רול של פעם באמצעות מחווה לשירים ישנים שאהב, באלבום החדש הוא עושה זאת בצורה ישירה, ושני השירים הפותחים של האלבום הכפול ממחישים זאת היטב.

» האזינו לספיישל "אמריקנה" בתכנית שאמאל

ב- Twisted Road, שפותח את האלבום השני, חוזר יאנג אל גיבורי שנות ה- 60. השיר נפתח במחווה לדילן בה הוא מתאר את הפעם הראשונה שהאזין ל- Like a Rolling Stone  ואת הקסם שהשיר הותיר בו - Poetry rollin' off his tongue, like Hank Williams chewin' bubble gum. בהמשך הוא מציין את הגרייטפול דד ואת רוי אורביסון - Singing in the place where I first saw Roy, playing that place gave me so much joy. למי שהצליח לפספס את המחוות הללו, הקליפ של השיר טורח "לוודא הריגה" ולהציג את התמונות של אותם אמנים לצד, כמה תמונות של ריקודים מהמאגר הקבוע של שנות ה- 60, על רקע נופים המלווים את הנסיעה בדרכים.

ב- Driftin' Back, שפותח את האלבום הראשון, מזכיר לנו יאנג שאי אפשר לדבר על המוזיקה של הימים ההם ללא התייחסות לטכנולוגיה ולמדיום שדרכו היא נצרכה. מזה זמן רב שיאנג יוצא בפומבי נגד המוזיקה הדיגיטלית בכלל ונגד פורמט הסאונד הפופולארי MP3 בפרט. יאנג ציין לא פעם שהמוזיקה באייפון היא באיכות נוראית ולחיזוק טענתו הוסיף שסטיב ג'ובס בעצמו נהג להאזין לתקליטים בביתו. לפני מותו של ג'ובס אף נפגשו השניים כדי לעבוד ביחד על יוזמה משותפת שתאפשר העברה ושמירה של קובצי סאונד גדולים ואיכותיים.

לאחר 19 וחצי דקות(!) מתחילת השיר, מצהיר יאנג בזעם: I Don’t Want My Mp3 במעין פרפראזה על השורה המפורסמת של דייר סטרייטס, I Want My MTV (הצהרה אירונית בהתחשב בכך שאפשר היה להאזין לאלבום תחילה רק בסטרימינג). מיד לאחר מכן הוא שר: "כשאתם מאזינים לשיר שלי עכשיו, אתם מקבלים רק חמישה אחוזים ממנו, פעם הייתם מקבלים את הכול". השיר כולו נמשך 27 דקות, ואינו קל לעיכול גם עבור מאזינים מטיבי לכת, התחושה היא שניתן היה לקצר אותו בהרבה. גם כאן יש אירוניה, כאשר יאנג יוצא נגד איכות המוזיקה בעולם הדיגיטלי בשיר שמתאים כמו כפפה לתרבות הרשת. שיר של 27 דקות אינו מתאים לפורמט של רדיו או של טלוויזיה, אך הוא קלאסי לשיתוף ולהאזנה ברשת היכן שזמן ומקום אינם מהווים מגבלה.

בשיר Walk like a Giant, שעוסק בקריסת החלום ההיפי, שר יאנג: "נהגתי להתהלך על הארץ כענק, עכשיו אני מרגיש כמו עלה שנסחף עם הזרם". גם במקרה הזה, השימוש במילה זרם (Stream) יכול להתפרש כמחאה נגד העולם הדיגיטלי (היכן שביטויים רבים קשורים לשדה סמנטי של מים – ביטויים כגון: זרם, אוקיינוס המידע, גל, גלישה). 

אפשר להזדהות עם טיעוניו של יאנג נגד האזנה למוזיקה בפורמט MP3, אך חשוב לזכור ש- MP3 הוא פורמט שהתמודד בהצלחה עם שיתוף מוזיקה בתחילת דרכו של האינטרנט, בימים שבהם מהירות הגלישה הייתה איטית ושטח האחסון היה יקר. כיום, עם העלייה המתמדת של מהירות הגלישה, והמעבר של שטח האחסון אל שירותי הענן, דווקא הטכנולוגיה תוכל לספק את הפתרון ותאפשר להוריד ולשתף קובצי סאונד גדולים ואיכותיים יותר מהמדיה הקודמים, ואת זה כנראה שגם יאנג הבין בפתרון הטכנולוגי שניסה לרקוח ביחד עם ג'ובס. אותה טכנולוגיה היא גם זו שמאפשרת כיום למיליונים מכל העולם להאזין ל- Like a Rolling Stone בלחיצת כפתור ולהתפעם ממנו, ממש כפי שקרה ליאנג בפעם הראשונה שבה הוא האזין לשיר. היא מאפשרת לדור חדש להיחשף לא רק לדילן, אלא גם לכל החומרים שמהם דילן מורכב וסביר להניח שגם זה מאיים על יאנג – שכן הרשת מאפשרת לנו לפרק את הענקים שהתהלכו פה ולהסתכל עליהם בגובה העיניים.   

האופן הישיר שבו בוחר יאנג לשיר על הערגה לימים ההם והרפלקסיביות של הטקסטים באלבום, עשויים להיתפס אצל חלק מהמאזינים ככנות מצדו של יאנג, שעדיין מאמין בחלום ההיפי. עבור אחרים הם מורידים מההילה שלו והופכים את המסר שלו לטרחני ולשמרני - יאנג אפילו לא מתאמץ לעטוף אותו באריזה מתוחכמת, אלא ברוח התקופה פשוט זורק למאזין גלולה.   

» האזינו לספיישל 40 שנה ל-Harvest בתכנית שאמאל

תגובות