מגזין

איזה ריח יש לפרח קיר?

העיבוד הקולנועי ל"כמה טוב להיות פרח קיר", ספרו של סטיבן צ'בוסקי, מתעלה על המקור. זה קורה בזכות פסקול נהדר והתערבות מדויקת של צ'בוסקי עצמו בכתיבה ובבימוי

מאת מור לוי. 01-11-2012

תגיות: כמה טוב להיות פרח קיר, סטיבן צ'בוסקי

 

כילדה שנולדה אל תוך שנותיה האחרונות של המאה ה-20, מעולם לא הייתה לי ההזדמנות לחוות את העשורים הללו באמת. כמו רוב זיכרונות הילדות שלי, מדובר בשבבי אירועים ותחושות שמלווים אותי עד היום. אני זוכרת את האחיות שלי מאזינות לקסטה של "Smells Like Teen Spirit" מגיל 4,  או את חליפות החלל הביזאריות ממלחמת המפרץ. הצ'אנס הראשון שלי לחוות את השנים הללו באמת הגיעה כאשר פגשתי את צ'ארלי. הוא התחיל את התיכון על התפר בין שנות ה-80 וה-90, בעוד אני התחלתי את חטיבת הביניים קצת לאחר שהתברר שבאג 2000 לא הרס שום דבר. שנינו היינו ילדים שקטים, המתבוננים בסביבתנו ההורמונאלית בהשתאות תמימה להחריד. הוא לימד אותי לשקוע בחלומות ילדות דרך יצירותיהם של ג'י. אם. ברי ואף. סקוט פיצג'רלד, בתקופה שבה כולם קראו הארי פוטר. כשהוא האזין בפעם הראשונה ל-Asleep, אני מיהרתי לרכוש במעט הכסף שהיה לי את Louder Than Bombs. דרך צ'ארלי הכרתי את הסמית'ס, ניק דרייק, הסמשינג פמקינס והמודי בלוז. העולם כפי שהכרתי אותו, השתנה.

 

שתים עשרה שנה לאחר מכן אני יושבת באולם הקולנוע, ולילד שליווה אותי באותן שנים לפתע יש פנים. עיבודים קולנועיים ליצירות שעליהן גדלתי, תמיד מהווים עבורי נמרים של נייר, וברוב הפעמים האיום הפוטנציאלי לאכזבה הוא הרבה יותר קטן מהמציאות. העיבוד ל"כמה טוב להיות פרח קיר", ספרו של סטיבן צ'בוסקי, יכול היה בקלות להיות אחד מקורבנות רבים. אולם, כנראה שהשליטה המלאה של צ'בוסקי (שביים וכתב את התסריט) בפרויקט היא שהצילה אותו מסופו המר. צ'ארלי הוא עדיין האנטי-גיבור, העומד בהשתהות מול אוסף דמויות שבורות. דמויות המספרות את סיפורם האישי של אנשים שאינם שונים כל כך מאיתנו. כמוהם, גם בנו שולט הפחד להיות רגילים, וכמוהם גם אנחנו מבלים את רוב חיינו בלנסות לבלוט בעולם של אנשים ייחודיים. היתרון על פני הספרות המקורית הוא המקום אשר מפנה היצירה הקולנועית למוזיקה. בחיזוק אגדות כמו דיויד בואי וניו אורדר מצד אחד, אנו זוכים לתוספות רלוונטיות יותר לתקופה, בשילוב הרכבים כמו סוניק יות' והסמפלס. אני חושבת שזאת הפעם הראשונה שאני יכולה להודות שיצירה קולנועית יכולה להתעלות על המקור הספרותי שלה. מדובר באותה דרמת נעורים, לא מפוקחת במיוחד, המתארת חוויות שכולנו עברנו במהלך ההתבגרות (וסיטואציות שלא נחווה לעולם). העלילה היא אותה עלילה, הדמויות הן אותן דמויות, וצ'ארלי הוא עדיין אותו צ'ארלי שלימד אותי את היתרון בלהיות פרח קיר.

תגובות