מגזין

מילו גרין - הסרט

הסרט שמלווה את אלבום הבכורה של מילו גרין מסביר נהדר מה זה סינמטיק פופ. מור לוי הבינה את האלבום מחדש

מאת מור לוי. 17-10-2012

תגיות: milo greene

 

הרכבים וזמרים רבים נוטים לשחרר קליפים לצד הסינגלים, לפעמים בניסיון אמיתי לתת ערך מוסף ליצירה. במקרים רבים רק כדי לאפשר לנו לראות את הזויות הסימטריות של פרצופי האמנים או ישבני הפלדה של הרקדניות רקע. לא תמיד אנחנו נבין מה הם רוצים מאיתנו, לא משנה כמה זמן נביט בהשתאות ברצף הסצנות הקצר שעובר לפנינו. לפעמים נצליח להתעלם מהאסתטיקה המוקפדת, ולצלול אל תוך מימד אחר שלא חשבנו שנוכל לקבל מאלבום שעד אותה נקודה הצלחנו לחקור רק באמצעות חוש השמיעה. מילו גרין, הרכב האינדי מלוס אנג'לס, אומנם הוציא את אלבומו האחרון (והיחיד) כבר בשלהי יולי, אבל עלו ברדאר שלי רק לאחרונה.

 

האזינו לאלבום:

חשוב לציין שלא מדובר בהאזנה ראשונה לאלבום, שגם נושא את שם ההרכב "Milo Greene", אומנם בהחלט בפעם הראשונה לאחר מספר חודשים שהצליחו לעורר עניין ממשי. האלבום עצמו נעים להאזנה, כמעט כמו כל הרכב אינדי פולק בעל מקצב אחיד והרמוניות ענוגות. אומנם, כאשר מתפנה הצורך במקום בספריית האייטונז בטלפון הנייד, נדחק בקלות החוצה לטובת אלבומים חדשים יותר. ההרכב מתאר את סגנונו הייחודי כ"סינמטיק פופ", כאשר מטרתם היא לעורר השראה בדמיונו של המאזין, נקודה שלא הצלחתי לקלוט עד צאת הסרט הנלווה לאלבום. כך, באיחור של מספר חודשים, פתאום הבנתי מה מילו גרין רוצים ממני. הסרט הקצר ""Moddison שוחרר לפני קצת יותר משבוע והצליח לערער כל דעה שיצרתי עבור האלבום. חלק מהשירים, לא כולם, לפתע קיבלו משמעות מעט שונה. דרך 37 דקות של תמונה וסאונד, מנסה ההרכב למשוך את המאזין מנקודת המוצא הסובייקטיבית שלו ולהביט על האלבום מנקודת המבט שלהם. על אסתטיקה וצילום אפשר לדבר שעות, אבל כל מה שיש להגיד אפשר לראות כבר בחמש הדקות הראשונות. הקונספט פתאום הופך את Son My Son ממנגינה נעימה ואופטימית להרבה יותר אפלה ואת Perfectly Aligned להרבה יותר מלנכולי, מה שגורם לי להעריך מחדש את היופי והטרנספורמציה שקולנוע ומוזיקה מאפשרים אחד עבור השני.

והנה הסרט:

תגובות