מגזין

סיפור לפני השינה

האלבום "קש לזהב" מציע פרשנות תמימה פחות וצינית יותר לאגדות הילדים שכולנו מכירים. רוב הזמן זה עושה להן טוב

מאת לירן עבדי. 09-10-2012

תגיות: קש לזהב, יוחאי מוצרי, מיכל מוצרי

 

אובדן התמימות. עטיפת האלבוםאובדן התמימות. עטיפת האלבום

בימים אלו יוצא לאור האלבום הראשון של הזוג יוחאי ומיכל מוצרי, "קש לזהב". מדובר באלבום קונספט בן עשרה שירים שמנסה לשפוך אור חדש על אגדות ילדים קלאסיות עליהן גדלנו, דרך דיונים גבוהים ופילוסופיים אודות החיים והרוח. בעזרת המפיק בפועל איתי צוק, השירה והלחן של יוחאי מוצרי והמילים של מיכל מוצרי, אגדות העם שריתקו אותנו למיטה בילדותנו חוזרות אלינו ומנסות ללמד אותנו משהו חדש על החיים ומהותם. כיפה אדומה, סינדרלה, עמי ותמי, שלגיה, פינוקיו והיפיפייה הנרדמת, כולם משתתפים בחגיגת הנוסטלגיה.

 

השירים באלבום מעיפים את הדמויות הילדותיות והנאיביות שהתרגלנו לזכור למובילי שיחות ודיונים ברומו של עולם. מגדלית, הגרסה הישראלית לרפונזל, מגלה עולם חדש ורוצה לנשוך אותו, אבל קודם מפזרת דמעותיה על זמן שאבד לה ולא יחזור לעולם, במרירות נפש שבאמת כואב לשמוע. פינוקיו מצדו, מפתיע במונולוג סוער ושואל את עצמו איך זה להרגיש ומה זה בכלל אומר להיות חופשי, כשאופטימיות זהירה מצילה אותו בסוף השיר. הנסיכה מ"הנסיכה והצפרדע" מספרת על מר גורלה ופרישתה מעולם הילדות וכמוה, גם היפיפייה הנרדמת נותרת בוכייה לאור תקופת הבגרות שעברה מול עיניה, בזמן ששהתה בתרדמת. עמי ותמי כבר איבדו את זה לגמרי, כשרצועה מספר חמש באלבום מציגה את מודל 2012 לחטיפות ילדים בבלדה עדינה ומקפיאת דם כאחד.

שירים אחרים מציגים זווית מליצית, דיכאונית-משהו ובוגרת יותר של האגדות המוכרות. הזאב של כיפה אדומה פתאום מתאפיין כדמות אנרכיסטית שרק רוצה להרוס את העולם. כיפה אדומה מצידה, המתוארת כקילרית אמיתית ורודפת צדק, מראה לו מאיפה יוצא אבק השריפה ומשליטה סדר בעולם שלה. בת הטוחן מ"עוץ-לי גוץ-לי" לא נשארת חייבת ובשיר הנושא את שם האלבום, "קש לזהב", גם היא שופכת את ליבה, נקרעת ומתחבטת עם עצמה בדבר שמו של השדון שעליה לגלות, חידה שתחליט על גורל הילד שלה.

כמות נכבדת מהרצועות מועברות בצורת סיפור, במעין הקראה שכזאת ונראה שרוב הביצועים דיי מודעים לעצמם. אין פה אמנם מלאכת אנוש עוצמתית ואדירה של ווקליות לשמה, אבל מרגיש שהכל נעשה בהשגחה ומודעות עצמית גבוהה מצד היוצרים. למרות שאף פעם לא קרץ לי ז'אנר השירה-דיבור בסגנון בני בשן ושות', סיפורי עם מעולם לא התגלו כמרתקים כל כך. הביצועים מאוד מרעננים ומתאימים לנושא בו עוסקים היוצרים, ולו דווקא משום סגנון השירה היבשושי מעט.

אבל אי אפשר בלי טיפת ביקורת וסליחה מראש על הציניות, אך האם באמת לכך התכוון המשוררים המקוריים והתמימים, לכאורה? הרי בסופו של דבר מדובר באגדות שיועדו לילדים ומעולם לא טענו להיות "קורס לפילוסופיה מודרנית ב'" המופנה לקהל הבוגר יותר. הפרשנות, מיוחדת ככל שתהא והמסרים הכבדים ששרויים באלבום לפעמים מרגישים מאולצים מדי ובוראים יש מאין. ולא במובן הטוב והחדשני של המילה. ולמרות זאת, חוץ מקטע אחד או שניים שגרמו לי לחשוב שלפעמים ברווז הוא רק ברווז, הרעיון הכללי של האלבום מעניין, פותח את הראש וגורם לנו לתהות על דברים שמעולם לא התייחסנו אליהם, בטח לא כשהיינו ילדים. ואמא תמיד אמרה לי לפני השינה שזה ממש חשוב ובריא.

» האזינו לאלבום במלואו:

תגובות