מגזין

במותו ציווה לנו את העתיד

הגרייטפול דד הופכים את חווית ההופעה החיה לאירוע בינלאומי שאינו מוגבל במשתתפים. לקראת הפסטיבל השנתי, עדית אזולאי מספרת איך ראתה אותם בלייב עם עוד מיליונים בלי לצאת מהבית

מאת עדית אזולאי. 04-10-2012

תגיות: גרייטפול דד, ג'רי גרסייה

 

מת זה רק בראשמת זה רק בראש

לפני חודשיים מלאו לג'רי גרסיה 70. חתן השמחה הרים בוודאי עוד נוב במאסטר ווליום של מעלה, ופה למטה הוקירו את גאונותו – המוזיקלית ובכלל – בהופעת מחווה ייחודית ושמימית לאללה. במשך 4 שעות עמדו החברים הנותרים של הגרייטפול דד וניגנו חלק נכבד מהרפרטואר הידוע של הדד, ובכל שיר הצטרף אליהם אמן אחר – צעיר או מבוגר, מי מוכר ומי פחות – וכל אחד, בתורו, נכנס לנעליו של גרסיה. מצעד האמנים שעלו לפודיום המכובד הזה היה כל כך ארוך, עד שבוב וויר, הגיטריסט והווקאליסט של הדד, לא הכיר את שמותיהם של כל אלה שרצו לעמוד במקומו של כבודו, או לפחות להסתופף תחת כנפיה של השכינה הזאת.

 

אבל ההופעה הזאת לא היתה הופעה במובן המקובל של המילה, בוודאי לא במונחים של הגרייטפול דד (או של Further, כפי שמתקרא ההרכב כעת). כרטיסים לא נמכרו, לא נרשמו התגודדויות שמחות של היפים צבעוניים בפתחו של אחד מאותם היכלי הופעות עצומים, הבזאר המפורסם שהמתין למעריצים בשעות ההמתנה להופעה לא התקיים, קשה לומר בוודאות אם מי מהמעריצים לקח טריפ לפני ההופעה או במהלכה ואף אחד לא רקד בקרבת הבמה. ובכל זאת, זאת הייתה הופעה מדהימה.
שעת ההופעה נקבעה ל-18:30 שעון החוף המערבי ובדיוק בשעה הזאת התחברו מיליוני דדהדס בכל העולם (טוב, אולי קצת פחות ממיליונים) לאתר של אולפני TRI והרגישו – בשביל חלקם זאת משאת נפש נושנה – שהם בהופעה של הדד. הביצועים היו יפהפיים, עמוקים ומרגשים ואמנים רבים הצליחו להעביר את רוחו של גרסיה בשירה או בנגינה שלהם. בוב וויר, פיל לש, ביל קרויצמן ושאר חברי הדד נראו נרגשים למדי וקשה היה שלא להרגיש שקורה כאן משהו מיוחד. כאן אפשר למצוא את הגרסה הערוכה והקצרה יותר של ההופעה.

Move Me Brightly – כך נקראה ההופעה – שודרה לייב מקליפורניה, מאולפנים שנועדו במיוחד לשם כך: טכנולוגיית קצה, שמטרתה לשדר הופעות בסטרימינג, באיכות HD, כולל האפשרות לחקות את תנאי האקוסטיקה של חללי הופעות שונים, החל באצטדיון וומבלי וכלה במדיסון סקוור גארדן. "TRI נבנו מתוך המחשבה שהם אמורים להיות מקום שכיף להיות בו", מסביר בוב וויר מהדד, שבנה אותם. "זה מגרש המשחקים האולטימטיבי למוזיקאים". באתר של TRI מסביר וויר, שהמשיכה הטבעית של הגרייטפול דד לניסיונות מוזיקליים וטכנולוגיים, בשאיפה "לעשות את זה טוב יותר", היא זאת שעמדה לנגד עיניו. "בשביל הקהל, פירושו של דבר להרגיש את הקשר הכי אינטימי שיש עם האמן. אנחנו רוצים להכניס את המעריצים לתוך הלהקה, ואת כולם לארגז החול".
ומה עם הקשר של הקהל עם עצמו? במהלך השידור, לא בוטל לחלוטין האלמנט של החוויה הקולקטיבית שהיא חלק בלתי נפרד מהופעות הלהקה, והחוויה פשוט עברה מאינטראקציה פנים אל פנים, אל הטוויטר, הפייסבוק ושאר הזירות המוכרות. בעולם שבו גם ככה אנשים מנהלים את חייהם השניים והראשונים מול המסכים השחורים, ייתכן שזהו העתיד של ההופעות החיות, או לפחות חלק מהעתיד שלהן. אפשר להתווכח על הצלחתה של השאיפה הזאת של וויר, לחבר את המעריצים ללהקה בסיבים אופטיים ובאזורי זמן שונים, אבל לרבים מאיתנו, אוהבי הדד בישראל, הייתה זו אחת הפעמים היחידות בהן באמת הרגשנו שאנחנו חווים את הדבר האמיתי בזמן אמת, מבלי לרוקן את חסכונותינו הלא קיימים על טיסה לצפון אמריקה.

ומי שרוצה להרגיש את מורשת הלהקה באווירה שמנסה להתחקות אחרי הימים המיתולוגיים של הלהקה, ולפגוש את הקהל הצבעוני שחלקו עלה על האוטובוס בשנות ה-60 וחלקו הצטרף בעקבות שיטוטים ביוטיוב, מוזמן להגיע ל- Dead Gathering השנתי. האירוע יתקיים ב-6 באוקטובר זו השנה הרביעית ומאורגן ע"י מעריצי הדד בארץ ללא כוונת רווח (כל ההכנסות נועדו לכיסוי ההוצאות). לילה שלם בחיק הטבע עם ביצועים שנבחרו בקפידה, הקרנות מהופעות על מסך ענק, סאונד משובח והרבה מאוד דדהדס. גרסיה בטח מחייך לו מלמעלה.

» לכל הפרטים על האירוע

תגובות