מגזין

כולנו צלמים

לרגל פסטיבל הצילום הבינלאומי שייפתח השבוע, תפסה מור לוי לשיחה צפופה את אחד מיוזמיה, הצלם אייל לנדסמן, וחזרה עם כמה תובנות מעניינות על צילום, תרבות, קיימות, ואינסטגרם

מאת מור לוי. 30-09-2012

תגיות: צילום, אייל לנדסמן, פסטיבל הצילום הבינלאומי

 

קרדיט: אוריאל סיניצילום - אוריאל סיני (Getti Image)

אומנות היא חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו, רובנו אפילו לא שמים לב לכך. הרי לכל אחד יש את הסיבות שלו כאשר הוא מרים מצלמה ולוחץ, כשהאובייקט אליו אנו מכוונים הוא סובייקטיבי לחלוטין - מהילד התאילנדי עם פחית הקולה שראינו בטיול ג'יפים בצ'אנג מאי, עד הבקבוק וודקה מאתמול בלילה, אחרי שעבר כמובן את הפילטר 1977 של האינסטגרם. הציניים מבינינו יסתכלו על התמונה, ויצביעו מיד על האייפון הורוד שמבצבץ ברקע. אבל לא כולם: "כולנו צלמים", הם המילים שבוחר אייל לנדסמן כדי לתאר את היכולת של כולנו ליצור. עמדה שהיא אינה הפופולרית ביותר בעולם הצילום, אבל מצליחה להרתיע גם ספקנים כמוני : "הנגישות הזאת היא מקסימה. השלב הבא שלה זה לקחת קדימה את אותם האנשים שיודעים להשתמש בכלי הזה  כדי להביע משהו. זה האנשים שאנחנו מחפשים להציג בפסטיבל, לסמן אותם. אם כולנו צלמים, אלו הצלמים הטובים".

 

» לפרטים נוספים על פסטיבל הצילום הבינלאומי 2#

 

הפסטיבל אליו מתייחס לנדסמן, הוא פסטיבל הצילום הבינלאומי 2#, שנפתח בימים אלו בנמל יפו. יזמי הפרויקט, לנדסמן ושותפו לסטודיו הצילום, אלדד רפאלי, אינם זרים לאירועים מסוג זה. השניים אצרו בעבר את פסטיבל הצילום הישראלי ב-2009 ואת פרויקט "חשיפה קצרה" ב-2011. הקונספט שעומד מאחורי האירוע אינו סטנדרטי: 220 צלמים ישראליים ובינלאומיים, צעירים ונחשבים כאחד, הזוכים לאותה החשיפה. "זה בא מהמקום שאני חושב שלצלמים צעירים ומבטיחים מאוד חשוב להתחיל לבנות את הקריירה והפלטפורמה. בתוכניה הם מקבלים אותה נראות כמו כולם, וברגע שהם פה – הם פה".  תוסיפו על כך גם את הניסיון לקרב את הציבור לתרבות ולתרום במקביל לקהילה המקומית, כל זאת ללא מטרות רווח, וקיבלתם סיטואציה מעט זרה בנוף המקומי. המוח הישראלי עובד שעות נוספות כדי למצוא את הקאצ'.

צילום - אייל לנדסמןצילום - אייל לנדסמן

בעולם ציני, מלא ספקנים, באמת קשה להימנע מהנטייה הטבעית שלנו כישראלים להביע פקפוק. ואומנם, לנדסמן מסביר לי באריכות ובסבלנות כי לא מדובר במשהו שהם הגו אתמול בלילה. התכנון הוא תהליך סיזיפי, אשר מנסה לאגד בתוכו כל אספקט. מבחירת הנושא, "קיימות", עד מציאת מקורות המימון ובחירת המקום והמילה שתתאר את הפרויקט העצום הזה. "מאוד חשוב לנו לא לבוא ולשים פה איזה עבודה ולהגיד אנחנו פה. אלא לעשות איזה תהליך שהוא יותר עמוק". חלק מאותו תהליך כולל שלל שיתופי פעולה; שילוב קהילת הדייגים המקומית והמשאבים הטבעיים באזור בחלק מהתערוכות, הינו רק אופן אחד לעסוק בנושא הקיימות. עובדה שקצת שוברת את האסוציאציות הגנריות שמעלה המילה "קיום" (צבא, רווחה, שואה), לפחות עבורי, כשהאינטרפרטציה רחבה הרבה יותר ונעה בין נושאים אקולוגיים, חברתיים ותרבותיים.

 

התהליך אותו מתאר לנדסמן לא עוצר בתערוכות עצמן- "אחד העקרונות זה לשים את הצלם במרכז. שהצלם יהיה קצת יותר בפרונט, לא רק התמונה שלו על הקיר". היכולת להתמקד בתפקיד הצלם באה לידי ביטוי באופן הבולט ביותר בתערוכות כגון "צלם-אוצר", פרויקט בו נוטלים 14 צלמים את תפקיד האוצר. ניסיון לבחון מחדש את שדה הצילום הישראלי ומקומו בזירה הבינלאומית. הנגישות אותו מקבל הקהל לצלם היא הרבה יותר משמעותית: האפשרות של האומן להסביר באופן ישיר את העומד מאחורי היצירה, לנסות ולתת לציבור את האפשרות לראות אותה מנקודת המבט שלו [האומן]. ההצצה אל תוך עולמם של היוצרים הללו אולי לא ידליק עבור רובנו את הנורה מעל הראש, אבל כן יכוון אותנו לכיוון המתג. "זה עוד צעד בתהליך שהוא הרבה יותר גדול, להכרה בצילום איכותי- צילום שהוא קיים ובועט". 

צילום - שורטי יוליהצילום - יוליה שורטי

 "יש פה זירת צילום מדהימה בארץ, ומאוד מצליחה בחו"ל. אנשים מודעים, הם נחשפים לצילום בכל מקום, בכל רגע. הם פשוט לא יודעים עד כמה אנחנו מצליחים". קשה להשוות בין זירת הצילום הישראלית והעולמית, טוען לנדסמן. אומנם החום הישראלי מוצא את דרכו גם אל תוך עבודותיהם של אמנים רבים- "המקום החברתי, הפוליטי שאנחנו חיים ונמצאים בו – גם אם אנו לא רואים את זה בכותרת העבודה, זה נמצא... זאת התחושה שלי –  העיסוק אינו רק באסתטיקה או שאלות אקדמאיות. זה גם מה שמרגש אותי בעיקר בעבודות".


הנגישות שלנו לעולם הזה הינה בעלת משמעות גדולה ללנדסמן. עבורו, זה המפתח שיאפשר להפוך את הפסטיבל לאירוע רב-שנתי, ודרך נוספת ליצור שינוי, לייצר את הפלטפורמה במו ידיהם; "בצילום, המציג לא צריך רק לבוא וליהנות מהעבודה או להעלות שאלות. אלא הוא צריך גם להיות באיזה שהוא מקום קצת אקטיבי – לא לשנות את העולם, אבל לשנות קצת". רבים מחכים לפלטפורמה שתאפשר להם לשנות, שתתאים את עצמה למטרות שלהם. לנדסמן ורפאלי לא יושבים בבית וממתינים שישאלו לדעתם (השניים כבר הקימו, במקביל ליצירת הפסטיבל, עמותה אשר מטרתה לקדם את הצילום לפי ראות עיניהם). לא מדובר אמנם בצעד קיצוני כמו לשנות את פני התרבות הישראלית לחלוטין, אך כן לשנות אותה קצת – לקרב אותנו אליה. מגישים לנו תרבות על מגש של כסף, לא ניקח?

 

פסטיבל הצילום הבינלאומי 2# ייערך בחול המועד סוכות ,8.10-2.10, בנמל יפו, ויארח 168 צלמים ישראלים, 52 צלמים בינלאומיים, 30 אוצרים ו-11 אמנים מציגים.

תגובות