מגזין

עלייתו בלהבות לשמיים של גראם פרסונס

גראם פרסונס, שהשבוע מלאו 39 שנים למותו, הוא מזן מיתוסי הרוק שמתו צעירים והתקבעו בפנתיאון. פרסונס שונה מאחרים משום שהיה נוכחות-רוק יותר מכוכב והשפיע יותר מאשר יצר

מאת גיל מטוס. 20-09-2012

תגיות: פולק, בלוז, קאנטרי, the rolling stones, The Byrds, גראם פרסונס, Gram Parsons, The Flying Burrito Brothers

 

Gram ParsonsGram Parsons
ביולי 1973 השתתפו הזמר גראם פרסונס ומנהל ההופעות שלו פיל קאופמן, בהלווייתו של המוזיקאי ג'וש ווייט. לאחר שהשניים שתו ושוחחו קצת, הם הגיעו למסקנה שטקס ההלוויה של ווייט לא ייצג את האופן שבו היה חברם רוצה שיזכרו אותו, ובוודאי שלא ייצג את האופן שבו היו הם רוצים שיזכרו אותם. עוד באותו ערב הם עשו הסכם: כאשר מישהו מהם ימות, השורד ישרוף את גופת חברו באזור שהכי אהב ב- Joshua Tree בקליפורניה, וישחרר את נשמתו לרוחות המדבר. 

המוות לא איחר לבוא. חודשיים לאחר מכן, בגיל 26, מת גראם פרסונס ממנת-יתר של סמים ואלכוהול, בחדרו ב- Joshua Tree Inn. קאופמן, שהיתה לו כל כוונה בעולם למלא את חלקו בעסקה, לא היה בסביבה, ולפני שהספיק לעשות דבר, הוטסה גופתו של פרסונס למשפחתו בניו אורלינס. עם חבר שהשיג ארון קבורה, נסע קאופמן לשדה התעופה הבינלאומי בלוס אנג'לס, להשיב את פרסונס למדבר. 

שדות התעופה בארצות הברית לא היו מאובטחים כמו בימינו, והעברת הגופה עברה בקלות, בעיקר משום שאיש לא חשד ברעיון המופרע. השניים הצליחו לשכנע את מי שהחזיק בגוויה שהם קרובי משפחה של פרסונס שהתנדבו להטיס אותו הביתה במטוס פרטי. האגדה מספרת שעל טופס השחרור חתם קאופמן בשם מיקי מאוס. השניים העמיסו את חברם המנוח על המכונית ונהגו למדבר. בג'ושוע טרי, הוציאו את הגוויה, שפכו עליה 22 ליטר של דלק, הציתו אותה ונפרדו מפרסונס. 

עלייתו לשמיים בלהבות של פרסונס נחשב אחד הסיפורים הביזאריים בתולדות הרוקנרול. הפרשה זכתה לסיקור תקשורתי נרחב והעצימה את המיתוס של פרסונס, שנחשב לחלוץ הקאנטרי-רוק, למרות שלא היה הראשון ששידך את הז'אנרים. בששת השנים שבהן פעל מוזיקלית, הספיק פרסונס לנגן עם ה- Byrds, להתרועע עם מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס מ"הסטונס", כולל בווילה ההיא בדרום צרפת, לייסד את ה- Flying Burrito Brothers ולהקליט שני אלבומי סולו בהשתתפות הזמרת אמילו האריס. 

שנים מאוחר יותר, נשאל קאופמן האם הוא חושב שפרסונס היה עושה את אותו דבר עבורו. קאופמן השיב שפרסונס היה ממלא את חלקו בעסקה, אך היה שוכר מישהו לעשות את העבודה השחורה. 

***

גראם פרסונס נולד ב- 1946 בפלורידה. מגיל צעיר הכריז שהוא רוצה להיות כוכב רוק והקרין ביטחון עצמי גבוה. הוא הושפע מפולק, קאנטרי ורוקנרול; מאמנים כקינגסטון טריו, ג'וש ווייט ופרד ניל; אך בעיקר מאלביס פרסלי, לאחר שהיה בהופעה של המלך ב- 1957 וטען שהלה לחץ את ידו, נתן לו אוטוגרף ואיחל לו הצלחה. במהלך הקריירה הקצרה שלו שכר פרסונס את שירותיהם של כמה מנגניו של אלביס.  

בצעירותו ניגן פרסונס בעיקר קאברים והיכה שורשים בקאנטרי. בגיל 19 החליט לכתוב חומרים משלו, לא לפני שהצהיר שהוא בטוח שהמוזיקה שלו תהיה גדולה כמו זו של בוב דילן. ב-1965 הקים את ההרכב הרשמי הראשון שלו, International Submarine Band, שהוציא אלבום אחד בלבד. האלבום Safe at Home לא זכה להצלחה גדולה, אך כבר שם ניתן לשמוע את החיבור בין קאנטרי ורוקנרול, והוא מכיל חומרים מקוריים לצד קאברים מעניינים, ביניהם גרסה שמחברת בין Folsom Prison Blues של ג'וני קאש ו- That’s Alright Mama של אלביס. 

בזמן שהקליטו את אלבומם, החל פרסונס לקרוץ לכיוונים אחרים. בלוס אנג'לס הוא פגש את דיוויד קרוסבי בביתו, והפגין את כישוריו הראשונים כרוקר, לאחר שגנב מקרוסבי את ארוסתו ננסי לי-רוז ונישא לה. פרסונס לא זכה רק באישה היפה של קרוסבי. באוקטובר 1967, הועזב קרוסבי את ה- Byrds וכריס הילמן, בסיסט הלהקה, הזמין את פרסונס לחזרה. הילמן ורוג'ר מקווין התרשמו עמוקות מהבחור הצעיר, והחליטו לשכור את שירותיו. תחילה כנגן קלידים, ובהמשך כגיטריסט נוסף. 

תשוקתו של פרסונס למוזיקת קאנטרי ואישיותו הסוחפת שכנעו את ה- Byrds להקליט את אלבומם השישי, Sweetheart of the Rodeo, שנחשב לחלוץ ז'אנר הקאנטרי-רוק. פרסונס אף הצליח לשכנע אותם להקליט אותו בבירת הקאנטרי, נאשוויל, כפי שעשה דילן עם שניים מאלבומיו. למרות שהיה נגן שכיר, ה- Byrds נתנו לו יד חופשית ופרסונס שיחק אותה עד הסוף. רוב השירים באלבום הם קאברים לזמרי קאנטרי, ביניהם מרל האגרד, לצד קאברים לדילן, וודי גאטרי, טים הארדין ושני שירים מקוריים שכתב פרסונס. 

הילמן סיפר שהאלבום הזה פתח את ראשיהם של אנשים רבים למוזיקת קאנטרי ושבר סטיגמות רבות שהיו בעניינה. מהזווית של פרסונס, היה זה האלבום שחשף אותו להמונים ואיפשר לו להפיץ את בשורת הקאנטרי לקהל רחב יותר. למרות ההייפ, מדובר באלבום הכי פחות נמכר של ה- Byrds באותה תקופה. חובבי הקאנטרי היו סקרנים, אך אוהבי הרוק נותרו חשדנים ולא התלהבו מהכיוון החדש של הלהקה.  

במאי 1968, שלושה חודשים לפני צאת האלבום, הגיעו ה- Byrds לסיבוב הופעות באירופה , ופגשו את מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס בלונדון. ריצ'רדס סיפר שכבר בפגישתו הראשונה עם פרסונס, הוא הרגיש כאילו הם מכירים כל החיים. מהר מאוד נרקמה ביניהם חברות. חודשיים לאחר צאתו לאור של Sweetheart of the Rodeo עזב גם הילמן עזב את הלהקה. למרות שכעס על פרסונס, החברות ביניהם התחזקה. הם חלקו דירה בקליפורניה. כתבו ביחד שירים חדשים והחלו לממש את חזונו של פרסונס, שלא אהב את ההגדרה קאנטרי-רוק ורצה להקים הרכב שינגן "מוזיקה קוסמית אמריקאית", שילוב של רוק, קאנטרי, סול וגוספל. יחד, הם הקימו את ה- ,Flying Burrito Brothers הרכב שלמרות הצלחות בודדות, לא הצליח לממש את עצמו.

אלבומם הראשון , The Gilded Palace of Sin יצא ב- 1969, ונחשב לאלבום חשוב בהתהוות של הז'אנר עם שירים מפורסמים כמו Sin City, Christine's Tune ו- Hot Burrito. ניתן למצוא דמיון רב בינו לבין Sweetheart of the Rodeo לצד השפעות רוקיסטיות שפרסונס הביא מהסטונס. 

למרות השבחים שהורעפו על האלבום ועל הלהקה, בעיקר מצד הסטונס שטענו שהאלבום מבריק, ה - FBB לא הצליחו להתייצב. היו מי שטענו שהם רצו להיות כמו הביטלס טרם שהוציאו אלבום אחד, נראה שהשקיעו זמן רב יותר בלהיראות ככוכבי רוק, במקום בעבודה קשה.  

יחסיו של פרסונס עם הסטונס בלבלו אותו, ובניסיון להידמות להם ולחפש תהילה, הוא הגיע להופעותיו בלימוזינות, לבוש כרוק סטאר, בחליפה לבנה מעוטרת בלהבות ובעלי מריחואנה שנתפרה למידותיו, והחל לחקות את תנועות הריקוד של ג'אגר. מהצד השני, תרם החיבור הזה למוזיקה של הסטונס. ריצ'רדס רצה להקליט עם פרסונס אלבום סולו, אך הדבר לא יצא לפועל. הוא סיפר שפרסונס הכיר כל ניואנס וכל שיר קאנטרי טוב שנכתב אי פעם. הם היו מנגנים במשך שעות ופרסונס לימד אותו קאנטרי שהחל מבצבץ במוזיקה של הסטונס בשירים כמו Sweet Virginia ,Torn and Frayed ו - Country Honk. 

בפברואר 1969, יזמו הסטונס את פסטיבל אלטמונט באזור סן פרנסיסקו, הזכור בעיקר בגלל סופו הטרגי וסימן את סופן של שנות ה-60', והזמינו את ה- FBB להופיע איתם. אחרי שהעניינים יצאו משליטה וכולם התפזרו, פרסונס לא חזר הביתה עם חבריו להרכב, אלא עלה למסוק של הסטונס. חבריו טענו שהוא בילה איתם יותר זמן מאשר עם הקריירה שלו. בסופו של דבר, החליטו FBB להמשיך בלעדיו ופיטרו אותו לאחר שהגיע לאחת ההופעות שיכור ומסומם. 

אחרי שפרש מהבירדס, פוטר מההרכב שהקים, סירב להצעה לנגן בהרכב הקאנטרי-רוק Poco ועשה סמים עם הסטונס, היה פרסונס אבוד. באוקטובר 1973, ראה כריס הילמן – שנשאר חבר טוב – את הזמרת אמילו האריס בהופעה בוושינגטון. הוא ידע שפרסונס מחפש מישהי לדואטים, וניסה לשדך ביניהם. הילמן הפציר בפרסונס להתקשר אליה. האריס, שמעולם לא שמעה על פרסונס, נענתה להצעה. הם נפגשו בביתה וניגנו במשך שעות.

פרסונס סיפר שהאריס שרה כמו מלאך, וכבר מהשיר הראשון ידע שהחיבור ביניהם יעבוד. כעבור שנה היא הוזמנה לקליפורניה להקלטת אלבום הסולו הראשון שלו, ובהמשך הצטרפה אליו להופעות ואף השתתפה בהקלטת אלבום הסולו השני שלו, Grievous Angel, שהוקלט זמן קצר לפני מותו וראה אור אחריו. 

גראם פרסונס מת והוא בן 26 בלבד, גיל הכניסה המומצע למועדון הכוכבים המתים, אך הוא היה שונה מהם בדבר אחד: הוא לא היה כוכב רוק. הוא היה נוכחות רוק בלתי ממומשת שאיים להיות כוכב רוק, אך נתפס בסממנים חיצוניים לפני שיצק תוכן בקריירה שטרם המריאה. יחסיו עם הסטונס תרמו רבות לתפישת המציאות המעוותת שלו. למרות ששניים מהמוזיקאים המפורסמים והמוערכים בעולם, תפשו אותו כעילוי מוזיקלי, הקהל לא ידע מיהו.

פרסונס ניסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הוא התנהג כמו כוכב וחי את חיי המותרות, אך התחמק מעבודה קשה ומהצדדים הפחות זוהרים אך המחייבים, של המקצוע. הוא לא התמיד בעבודתו עם הרכבים, חיפף בהופעות ובהקלטות, וצרך סמים ואלכוהול בכמויות גדולות. אולי זה מה שהפך אותו למוזיקאי של מוזיקאים, כזה שכישרונו מצליח לחדור אל תודעת ההמון דרך אמנים אחרים, שיודעים לזהות אותו וקוטפים את הפירות. תשאלו את ה- Eagles, הם היו בהופעות הראשונות של ה- Flying Burrito Brothers, צפו בילד הפלא פרסונס, ואמרו לעצמם שהם יכולים לעשות את זה טוב יותר.

 

***
כמה דברים נוספים שכדאי לשמוע:

פרסונס היה גאה מאוד ביחסים שלו עם הסטונס ובכך שהם נתנו לו להקליט את Wild Horses ל- Burrito Deluxe, אלבומם השני של FBB שיצא ב- 1970 שנה לפני שהסטונס הקליטו את הביצוע שלהם ב- Sticky Fingers.

 

פרסונס ביצע את השיר הזה באלבומו האחרון, Grievous Angel, שנה לפני שיהפוך לבלדת רוק מצליחה של Nazaret

 

מתוך האלבום Another Side of This Life שיצא ב-2001 וכולל הקלטות נדירות של פרסונס מהשנים 1965-1966. לצד קאברים נוספים, הוא מבצע את Codine, שיר מפורסם שכתבה הזמרת באפי סיינט-מרי.

 

***
פורסם לראשונה במגזין "אחר" בעריכת רון מיברג (2009) 

 

תגובות