מגזין

מסכמים שנה: באנגים וכדורי הרגעה בדבש

למרות המרחק הפיזי והמנטלי, ברק הלר חיון מוצא קשר ישיר בין גבריאל בלחסן ל"בוא לבר". הכנסו ובחרו את אלבומי השנה שלכם

מאת ברק הלר חיון. 21-08-2012

תגיות: סיכום שנה, המצעד השנתי

 

בלי שקט פנימי. בלחסןבלי שקט פנימי. בלחסן

שני אלבומים עבריים ריגשו אותי השנה ולא יכולתי להפסיק לשמוע אותם. פילחו את נשמתי וקרעו לי את הצורה. כל אחד בצורה שונה, אבל תאמינו או לא, זה בדיוק אותו הוייב.

 

הצביעו עבור אלבום השנה (ניתן לבחור עד שלושה אלבומים)

הצביעו עבור EP השנה (ניתן לבחור EP אחד)

הצביעו עבור קליפ השנה (ניתן לבחור קליפ אחד)

הצביעו עבור הופעת השנה (ניתן לבחור בהופעה אחת)

גבריאל בלחסן – גם כשעיניי פקוחות

אהה אהה אהה נאנח גבריאל בלחסן. המאניה. הדיפרסיה. המחלה. הכאב. אלוהים והמשפחה. מי אני מה אני והכי כואב: למה? הזמן שעובר לא עושה את זה יותר טוב. כשהזמן עובר נהיה יותר גרוע. כי חווינו יותר רשע, רוע לב, טעויות אנושיות, טיפשות גמורה. ראינו את המין האנושי במלוא הדרו ויש לי חדשות ישנות בשבילכם: זה איום ונורא.

» האזינו לאירוח של גבריאל בלחסן בתכנית "סתימה זמנית"

"גם כשעיניי פקוחות"  אלבומו החמישי של בלחסן יצא ממש  בתחילת השנה. בשפה ציורית ופיוטית נחשפת מולנו תמונת עולמו. מחלת הנפש, החינוך הדתי, המשפחתיות. אין סיכוי שהמילים שלי יוכלו להסביר כמה חזקות המילים שלו. הוא מטלטל את נפשך והופך את קרביך. מוציא לך את המיץ ואז נותן לך תקווה קטנה, ואז מרסק את נפשך שוב לחתיכות קטנות ודורך עליהן. ואז בעזרת דבק שלוש שניות הוא מדביק את אישיותך בחזרה למשהו חדש, שמרומם את הנפש וממלא אותך באופוריה טיפשית. אתה מגחך על השמחה שלך, כי במראה רואים שהדביקו אותך בצורה עקומה לחלוטין.

המוזיקה נפלאה ועדינה הרבה יותר מהרגיל. בלדות ושקט. אבל אין כאן שקט פנימי. יש סערות לא פוסקות, גבריאל טובע ובשנייה שהוא בטוח שהיא האחרונה והוא צולל לנצח, מגיע לו מציל על חסקה כששרשרת זהב נוצצת על צווארו. הוא מחייך אליו וגבריאל קולט שיש לו שן זהב וטעם משובח במוזיקה. בחיים הנעים בין הכי למטה להכי למעלה אין רבים שיכולים להעביר את תמונת המצב של הנפש בצורה כה מוחשית. או במילים שלו 'ידו של אלוהים אוחזת בי'. כשגבריאל שואל 'האם יש עוד סיכוי, שנס לי יתרחש? ואכתוב בחרוזים שירים על וורדים ונשיקות' אני מתפלל למענו. שיהיו רק חמישה אלבומים כאלה, ולא יותר.

בוא לבר - שתיים

בוא לבר גרים לכאורה במרחק רב מגבריאל בלחסן. פיזית, בעיר הגדולה ('תל אביב – זאת עיר של בנגים'), מנטלית ונפשית. אבל זה פשוט הצד השני של אותו מטבע. לכבוד יום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל הקליטה להקת הפאנק-רוק את אלבומה השני בעל השם הכה מפתיע "שתיים". הלהקה  שהגרעין הבסיסי שלה מורכב מישי ברגר חבר 'יוסלס איי-די', יונתן חרפק איש 'יוסלס איי-די', פאנקייק ו'המועדון' וחיים "הרשע" שחבר גם בהרכב הנוגה 'תמות אמן' ועוד חברים רבים שמתחלפים. בוא לבר לא עושים חזרות אבל לשמחתנו עושים הקלטות. דוברי השפה שהיא הישראלית האמיתית, שעטנז של עברית עם שפות המהגרים והילידים של ארצנו הקטנטונת. עברית, רוסית, ערבית ואנגלית משמשים בערבוביה, כדי לספר לנו עם הרבה צחוק אידיוטי, על חייהם המטופשים בהחלט של 'בוא לבר'. הצד השני של המטבע של בלחסן, גם 'שתיים' ניחן ביכולת התבוננות עצמית עמוקה, לגלוג על החיים המודרניים ואותה תהייה גדולה – למה?

» האזינו לאירוח של "בוא לבר" בתכנית נפולאון

המוזיקה היא פאנק-רוק מלודי ופופי אם כי מחוספס, שאין ספק שיחשב רועש מדי למרבית המאזינים. בוא לבר מצליחים להעביר באופן מדויק את ההוויה התל אביבית, שמתרחשת בין האוזן-בר לפלורנטין. מקום מסריח, לא באמת נקי. הארכיטקטורה מדהימה פוטנציאלית, והאנשים הם בעיקר משועממים חסרי חיים אמיתיים, שמנסים בהצלחה יתרה להעביר את הריקנות הפנימית באמצעות משני תודעה מסוגים שונים. חלקם נמזגים לכוס. חלקם נמצאים בקיוסק מתחת לדלפק, וחלקם מסופקים בבית מרקחת ואז נרמסים תחת כוחו של כרטיס האשראי ומוזנים ישירות לאף.

תגובות