מגזין

אחותי, אני משורר

המילים שמוריסי כותב, בין אם לסמית'ס או לעצמו, מצליחות לבטא באופן מושלם את הצדדים האפלים ביותר בנבכיי האישיות של כולנו, לספר סיפור בדרך כנה ומעניינת. חולית בלאו מספרת איך התאהבה באיש ובבלורית

מאת חולית בלאו. 18-07-2012

תגיות: הופעה, מוריסי, Morrissey, The Smiths, הסמית'ס, Preview

 

לחברים שלי יש טעם מוזיקלי מאוד שונה משלי. חלק אוהבים האוס, טכנו, ושאר צלילים שמשעממים אותי מהר. חלק אוהבים פופ טראשי, אולדיז, ושאר צלילים שגם לי יש פינה חמה בלב עבורם. סביר להניח שאף אחד מהם לא ממש יודע מי הוא עוזי רמירז. בכל זאת אנחנו חברים. המשותף לכולנו מבלי יוצא מהכלל הוא, שכולנו אוהבים את הסמית'ס. אוהבים את מוריסי. למעשה, לא נראה לי שפגשתי אדם שלא אוהב, לפחות כמה שירים. בראיית העולם הצרה שלי, זה הופך את מוריסי לקונצנזוס בלתי ניתן לערעור, שאיכשהו לא מאבד טיפה מקסמו מעצם היותו כזה.

התשובה מדוע, פשוטה וברורה בעיניי. מבחינת כלל העולם- לא אחדש כשאציין שהמילים שמוריסי כותב, בין אם לסמית'ס או לעצמו, מצליחות לבטא באופן מושלם את הצדדים האפלים ביותר בנבכיי האישיות של כולנו, לספר סיפור בדרך כנה ומעניינת. האיש יודע בדיוק לאן לכוון ואיך לעשות את זה. מבחינתי ומבחינת החברים שלי- כנראה שאנחנו עדיין בגיל שמותר לנו לפנות לרחמים עצמיים כדרך חיים. ואין מדריך מוצלח יותר ממוריסי לפסוע לצידך במסע אל עבר השנאה העצמית.

ביום שבת הקרוב, האיש ובלוריתו חוזרים להופעה בודדת בארץ. אני שמחה להגיד שעל אף הציניות, יש עוד מישהו בעולם שלראות אותו ירגיש לי מעט כמו התגלות אלוהית. לכבוד המאורע הסופר מרגש, הנה מיטב הקטעים שהצליחו לשבור את ליבי בצורה הקסומה ביותר.

1984, The Smiths, אלבום הבכורה של הלהקה האגדית רואה אור. הוא הפך כמעט מיידית להצלחה אדירה בבריטניה, ולכרטיס הביקור המוצלח ביותר שהלהקה יכלה לבקש. כותרת הקטע I Don't Owe You Anything, מצליחה לייצג את תפיסת הלהקה ואת תפיסתו של מוריסי, שדבק בחוסר התפשרות מוחלט, עד כדי שבירת כלים. ככה זה נשמע כשסנדי שו שרה את זה.

1985, Meat Is Murder, כבר פונה לכיוון פוליטי ומתנגח בהרבה מקודמו. הקטע האהוב עליי באלבום, מדבר על המוסר הכפול בנוגע לחינוך ילדים תוך כדי שימוש באלימות. אין יותר מרשים מקטע שהוא גם מהנה וקצבי, וגם נושא בחובו מסר מצמרר במיוחד.

1986, The Queen Is Dead, האלבום של הסמית'ס שהגיע למקומות הגבוהים ביותר במצעדים מחוץ לבריטניה. על אף הזעם והעצב המופתיים, האלבום נחת רק במקום ה- 218 במצעד '500 האלבומים הטובים ביותר' של הרולינג סטון. I Know It's Over, מעין קריאה לעזרה, גורם למאזין להתחבר למקומות חסריי האונים והבודדים ביותר בנפשו. חרטה, בושה והשפלה, הופכים לברורים ומובנים בזרועותיו של מוריסי.

בהתחשב במוניטין שלו ובנפשו העדינה, לא מפתיע שג'ף באקלי ביצע קאבר מצמרר לא פחות לקטע. בפרויקט מיוחד של וואלה! תרבות לרגל 25 שנה ליציאת האלבום, ניתן למצוא את גם פרשנותה של נינט טייב.

1987, Strangeways, Here We Come- האלבום האחרון. עוד בטרם הפירוק, חבריי הלהקה מעין שואלים את עצמם ואותנו- אז מה עכשיו? במבט לאחור ובהתחשב במקום שלהם בפנתאון המוזיקה העולמי, מדהים לחשוב על כך שהסמית'ס הוציאו רק ארבעה אלבומיי אולפן. הקטע האהוב עליי ביותר של הלהקה ממוקם ברצועה מספר 6 באלבום, וכל מילה נוספת מיותרת.

Alone Again, Naturally. מוריסי יוצא לקריירת סולו לאחר שהסמית'ס מתפרקים בטרם עת. אלבום הסולו הראשון שלו, Viva Hate, יוצא ב1988, רק כחצי שנה לאחר יציאת Strangeways, Here We Come. הסינגל הראשון מתוך אלבום הסולו, הצליח במצעדים יותר מכל אלו של הסמית'ס, מה שהוכיח שמוריסי מסוגל להציל גם בלי ג'וני מאר לצידו. בקליפ שמלווה את השיר, מוריסי חוזר לעיר הולדתו של ג'יימס דין, אחד ממקורות ההשראה המשמעותיים עבורו, עליו הוא גם כתב ספר.

1991, Kill Uncle. מוריסי נפרד מהעשור עמו הוא כה מזוהה, ומקבל את פניי הניינטיז באלבום בועט, לא מתפשר, ומעט מעיק. הנה אחד הקטעים הנהדרים מתוכו, בגרסה מעט שונה.

1992, Your Arsenal. מוז ממשיך להוציא אלבומים בקצב רצחני, וטוב שכך. זהו אחד האלבומים האהובים עליי ביותר, שמבחינתי מגביר את הקצב בדיוק במידה הנכונה. השיר שבחרתי מוכיח שוב שמוריסי מסוגל להתעסק בנושאים כבדים ורציניים כמו קנאה, צרות עין וחוסר בטחון, עם טונות של הומור.

1997, Maladjusted. אחד הקטעים החזקים והשערורייתיים ביותר של מוריסי נמצא באלבומו האחרון בטרם החופשה שהובילה לקאמבק. Sorrow Will Come in the End, הוא מעין קטע ספוקן וורד, שמדבר על הסכסוך המתוקשר בין מוריסי למתופף הסמית'ס, מייק ג'ויס. השיר הושמט מהאלבומים שהופצו בבריטניה.

לאחר שתיקה של שבע שנים, במהלכם מוריסי ערך שני סיבוביי הופעות, והשתתף בסרט דוקומנטרי על חיו, הגיע You Are the Quarry, אלבומו השביעי.

הלחץ שכרוך בקאמבק נעלם דיי מהר, בעוד האלבום זכה להשמעות רבות ברחביי העולם ולהצלחה אדירה במצעדים. באחד מהקטעים האישיים והמרגשים ביותר באלבום, מוריסי שואל את השאלה שאלפי מעריציו וודאי שאלו לגביו במהלך השנים-  How Can Anybody Possibly Know How I Feel?

2009, Years Of Refusal. אלבום האולפן האחרון של מוריסי, בינתיים. הקטע שסוגר אותו מתכתב עם כותרתו, ומעביר למאזינים מסר בוגר במיוחד, בנוגע לאחד הנושאים המרכזיים שחוזרים בכתיבתו. 

צ'ופר- ככה זה נשמע בפעם הקודמת שמוריסי הגיע לביקור בארץ הקודש. בין אם נכחתם או לא, כל מי שהעצב של מוריסי נוגע לליבו וודאי לא יפספס גם את ההופעה הקרובה. לכל הפרטים על ההופעה

תגובות