מגזין

לוזרים, אתם לא לבד

'בנות' של HBO סיימה אתמול עונה ראשונה בישראל. חולית בלאו ניסתה לפצח את סוד הקסם שלה, וסיימה בדמעות

מאת חולית בלאו. 05-07-2012

 

תתחברו ללוזר שבכם. גירלזתתחברו ללוזר שבכם. גירלז

מעבר לאסקפיזם, בידור זול וגירוי אינטלקטואלי, בעת צפיה בטלוויזיה רובנו פשוט מחפשים להרגיש טוב יותר עם עצמנו. ז'אנרים שלמים קמו על עקרון ההשפלה והביזוי, שבמרבית המקרים מוכיחים- כמה שיותר נמוך, יותר טוב. איפה עוד, מלבד בבית על הספה, יוצא לנו להרגיש כה נעלים, מוצלחים ואהובים?

אז מעבר לריאליטי שמנצל את הקלף הזה עד גועל, ישנן כמה סדרות המציגות דמויות עלובות נפש ומסכנות, בצורה מעניינית וחדשנית. הודות לתסריט מעולה ובימוי מוקפד, סדרות כמו 'לואי', ו-'רוק 30', מצליחות לגרום לי דווקא להזדהות עם הדמויות העלובות המוצגות בהן, בצורה דיי קיצונית. כך יוצא, שבמקום להרגיש טוב עם עצמי, אני מתחברת ללוזר הפנימי שבי ומבינה שהחיים שלי בזבל. 

אותה תחושה מביכה עלתה בי גם בעת הצפיה ב-Girls ('בנות', אם תרצו), סדרת הבאזז מבית HBO שעונתה הראשונה הגיעה לסיומה בארץ אתמול (רביעי). מאחורי החרדה החברתית, עומדת אחת לנה דנהם, בחורה חמודה ורגילה עד כאב (דוחה ומכוערת, בסטנדרטים הוליוודים), רק בת 26. דנהם פרצה לתודעת הציבור, לאחר שסרטה הראשון Tiny Furniture יצר הייפ רציני. היא הוחתמה על חוזה בשווי כמה מיליונים לכתיבת הסדרה, שזכתה בין היתר להפקתו של ג'אד אפאטו. כמו רבים וטובים לפניה, גם דנהם משחקת בעצמה בסדרה, דמות שככל הנראה מבוססת על חייה האמיתיים. האנה, אנטי גיבורה מובהקת, גרה בניו יורק ושואפת להיות סופרת, בזמן שאת חייה מלוות שלוש חברות ומספר בחורים. נשמע מוכר? חמש דקות של צפיה בפרק הבכורה הבהיר לכולנו שעל אף ההשוואה המתבקשת, אין שום קשר בין 'בנות' ל'סקס והעיר הגדולה' (מלבד אזכורים אירונים), ושהאנה לא יכלה להיות קארי בראדשו גם אם חייה היו תלויים בכך.

על אף נתוניי ריטיינג בינוניים למדיי במולדת, הסדרה המשיכה להיות נושא השיחה הראשון ששולפים כשאין ממש על מה לדבר. בסיום העונה, התבררו נתונים מפתיעים שמגלים שכ-56% מהצופים הקבועים של הסדרה הינם בכלל גברים. אם תשאלו אותי, אותו נתון מוזר נובע מהבעיה העיקרית של הסדרה- חוסר אמינות. אז נכון, דנהם הציגה עירום וסקס בדרך מעט שונה מזו שאנחנו רגילים אליה, והסדרה באמת סיפקה לצופים מספר רגעים מרגשים ומזוקקים. אבל בשורה התחתונה, הניסיון של 'בנות' להפוך ולהיות קול של דור מסוים, נפסל על קשיים טכנים. יש שיגידו שאולי אני לא מבינה את הדמויות, כי בכל זאת הן גרות בארץ ההזדמנויות הבלתי נגמרות, בעוד אני מעבירה את חיי בארץ חוסר ההזדמנויות, אבל אני מסרבת להאמין לזה. בנות, הן בנות, הן בנות, באשר הן. ולגביי אותם גברים - הם פשוט לא יודעים יותר טוב. הקושי להזדהות עם העלילה, נובע בעיקר מעיצוב שלושת דמויות המשנה בסדרה, שמצטיירות כאוסף קלישאות חבוטות, בעלות אופי שטוח לחלוטין. ואם כבר נרצה להשוות את הסדרה ל'סקס והעיר', 'בנות' כשלה לחלוטין בבניית קשרים אמיתיים בין כוכבותיה, ויצירת עולם נפרד ומלא תוכן לכל אחת מהן.

ובכל זאת, במשך עשרה שבועות, בכל יום שני בבוקר דאגתי להוריד את הפרק החדש בסדרה, ששודר בלילה שעבר בארה"ב, ולצפות בו בשקיקה. הניסיון להבין למה, מוביל אותי למסקנה שגם אם ב'בנות' יש פגמים רבים, השלם מצליח לעלות על סך חלקיו התקולים.  

דנהם מצליחה להעביר אי נוחות וחרדה מסוימת, שלא נראתה הרבה זמן על גבי מסך הטלוויזיה. גם אם נעדיף להתאכזב מהפוטנציאל המבוזבז כביכול של הסדרה, לא ניתן להתעלם מאלמנט אחד שהסדרה מפליאה בתיאורו- הרצון להיות הכל והפחד לגמור בתור כלום. יתכן שזה הפחד החמור ביותר של דור החי את הקלות הבלתי נסבלת של הקיום ועוד מתלונן על זה. עבורי, סיפורה של האנה פוגע קרוב לבית ומעציב אותי יותר מכל- גם אני בת דורה, החיה בעיר גדולה ותחרותית, מרגישה אבודה ומשועממת מהחיים, שנדמה שהפכו שטחיים ביום אחד. סצנות סקס עצובות במיוחד, השפלה פומבית וטעם אופנתי שנוי במחלוקת מוכיחים לנו שהאנה, כמו דנהם מאחוריה, מחויבת לעליבות בכל איבר בגופה. ההשתקעות הנעימה ברחמים העצמיים וההבנה שכנראה שהחלומות שלנו לא זוהרים כמו שדמיינו אותם, מובילים להתפקחות כואבת, אך הכרחית. זו הנקודה הכנה בעלילת הסדרה, אותה אחת שהפכה אותה למוקד עניין משמעותי, ושככל הנראה תהפוך את דנהם לאחת הנשים ברות המזל בתעשייה.

תגובות