מגזין

מה המניע?

קיפי בן קיפוד חושב שלא צריך לנטוש את התקשורת המשוחדת, אבל חובה להבין את טובתם של מי היא מבקשת

מאת נמרוד הלברטל. 28-06-2012

 

מי עומד מאחורי החדשות?מי עומד מאחורי החדשות?

יש משהו מאוד סימבולי בביקורו של נשיא רוסיה פוטין בארץ, מספר ימים לאחר ההפגנה הסוערת שנערכה בתל אביב. יש לי יסוד סביר להניח שלא מעניין את נשיא הפדרציה הרוסית, עניינים של חברה של מדינת הלבנט. ובכל זאת, אם היה היה נותן עצה לבעלי השליטה על אמצעי התקשורת בארץ, וודאי היה אומר לחלקם: "כל הכבוד". ככה זה במדינה שהתקשורת שכולה נשלטת על ידי רודן מודרני, ואלה המתנגדים לו, "פורשים" מהמקצוע בדרכים שונות.

 

אז אמנם השלטון בארץ לא פוגע באופן פיזי בכתבים ומאפשר חופש תקשורתי. או שאולי לא?
לא צריך להיות חובב קונסיפרציות גדול על מנת להבין שמשהו קצת חורק בעיתונות הישראלית. מספיק להביט על מפת התקשורת בארץ, לראות את הקשר בין ההון, השלטון לשליטה ולהגיע למסקנה שהמציאות שאנו מקבלים היא לא אובייקטיבית.

על פי תאוריית התלות של רוקט ודה-פלר, אנו תלויים באמצעי התקשורת כאשר החדשות  רחוקות מאיתנו גאוגרפית או תרבותית. במקרה של האירועים בתל אביב, נראה איפוא, ששני האלמנטים תופסים בכל הקשור להבנת האירועים על ידי שאר אזרחי המדינה. אמנם אנו חיים "בבועה התל אביבית", ואנו די מעורים בכל מה שקורה במרחב האורבני, כך שאם לא נהיה פיזית בהפגנה, סביר שיש לנו חבר שהיה ויכול להעביר לנו אינפורמציה על אשר התרחש, ללא התיווך של אמצעי התקשורת.

לרוב אזרחי המדינה אין את הלוקסוס הזה.

הם תלויים בתפיסת המציאות שמעבירה להם תקשורת משוחדת. כל אמצעי וסיבותיו הוא. אך מסקירה של עיתוני ישראל מהיום שלאחר ההפגנה האלימה בתל אביב, רואים בבירור את עמדת התקשורת בכל הנוגע למחאה ובעיקר למפגינים. די לקרוא את הטור של אורן פריסקו ב"עין השביעית".

אם כך, מה נותר לנו האזרחים לעשות?

ובכן, מכיוון שאנו (יש לי תחושה) לא נפסיק לצרוך חדשות, העצה שלי היא פשוט להטיל ספק בכל מה שהתקשורת הממוסדת מעבירה. להמשיך לראות טלוויזיה, להמשיך לקרוא עיתונים אבל תמיד לשאול את עצמנו: "מה המניע?". כי תמיד יש מניע. תמיד מישהו ירוויח או יפסיד מהפרסום. לשאול שאלות, לחקור, לברר והכי חשוב להתעניין.

בורות היא ברכה מכיוון שהיא מאפשרת לנו לחיות בעולם מסודר ונקי ללא הפרעות. מהרגע שהאינדיבידואל יודע, הידיעה מביאה לפעולה. כך קרה בשנה שעברה. כך קורה גם הפעם. השלטון לא מעונין שנדע לכן, הוא משטה בנו עם הכותרות והסיפורים שהוא מעביר. משאיר אותנו פאסיביים מול תוכניות בידור ופחד ממלחמה גרעינית.

העידן הטכנולוגי מאפשר לנו להשיג אינפורמציה על כמעט כל דבר. הרשת מלאה באתרי ביקורת שאולי לא מביאים לנו אמת אובייקטיבית (אין דבר כזה "אמת אובייקטיבית" בתקשורת), אך לפחות הם  נותנים זווית ראייה אחרת. שונה מהזרם המרכזי.

ועוד מילה על המחאה. חלק מהדיון הנלווה הוא לא על צדקת המחאה, אלא על האופי שעליה לקבל. מן הראוי שנחזור בתקופה זו, לספרו המונומנטלי של פרנץ פאנון, "מקוללים עלי אדמות". ציטוט אחד מתוך הספר, מסביר את הכיוון שהמחאה צריכה לקחת:

"לא ניתן לשבש את סדריה של חברה, פרימיטיבית ככל שתהיה, באמצעות תוכנית כזו מבלי להחליט מלכתחילה, כלומר כבר בעצם ניסוחה של התוכנית, להכניע את כל המכשולים שיעמדו בדרכה. המיושב שמחליט להביא למימושה של תוכנית זו, שמבקש להיות המנוע שלה, מוכן בכל עת לאלימות. למן לידתו ברור לו כי לא ניתן לערער עולם מכווץ זה, הזרוע איסורים, אלא בדרך של אלימות מוחלטת."

תגובות